בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ׃
Через Тебя мы толкаем наших противников; через имя Твое мы идем им под тем восстанием против нас.
רש"י
נבוס קמינו. נרמס ונרפוס אויבינו לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט״ז:ו׳) תבוס נופת (משלי כ״ז:ז׳) והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י׳:ה׳):
אלשיך
שבך צרינו ננגח ובשמך נבוס קמינו הם עמו והתכת התיבות כי את השר שהוא למעלה לא נשיגהו כי אם נגיחותינו שהוא בקרני הוד אורות זכיותינו שבהם תכה למעלה וז"א בך ואז על הקמים למטה לא יצטרך רק בשם אלהינו נזכיר וזהו בשמך נבוס קמינו: