וַתָּשֻׁ֙בוּ֙ וַתְּחַלְּל֣וּ אֶת־שְׁמִ֔י וַתָּשִׁ֗בוּ אִ֤ישׁ אֶת־עַבְדּוֹ֙ וְאִ֣ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֔וֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּ֥ם חָפְשִׁ֖ים לְנַפְשָׁ֑ם וַתִּכְבְּשׁ֣וּ אֹתָ֔ם לִֽהְי֣וֹת לָכֶ֔ם לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ (ס)
но вы обернулись и осквернили Мое имя и заставили каждого человека быть слугой его, а каждого служанку его, которую вы отпустили на свое усмотрение, вернуть; и вы привели их в подчинение, чтобы быть вам слугами и рабынями.
ערוך השולחן העתיד
עוד כתב שלשה דברים מעכבים ביובל תקיעה ושילוח עבדים והחזרת שדות לבעליהן וכו' עכ"ל וזהו בר"ה (ט' ב) ויש שם מחלוקת דר' יהודה סבר יובל היא אע"פ שלא שמטו אע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא ור' יוסי אמר דרק תקיעה מעכב וחכמים סברי דכל הג' דברים מעכבין והכי קיי"ל ויש להבין לאיזה ענין מעכבין ולאיזה ענין אין מעכבין והא פשיטא דדבר שהחסירו החסירו מצוה ורש"י ותוס' פירשו שם להיות אסור בזריעה וקצירה ע"ש ומשמע דאם לא עשו הג' דברים או אחד מהם אין איסור בזריעה וקצירה והרבה תימא וכי מפני שעשו עבירה אחת או לא יכלו לקיים מצוה זו יעשו עבירה אחרת וצ"ל דכן הוא גזירת התורה אך א"כ בדורו של צדקיהו שהיו רשעים ולא רצו להוציא עבדים לחירות כמפורש בירמיה האם נאמר דבשביל רשעתם הותרה החרישה והקצירה ואם נאמר דרק אם ע"י סיבה חצוניות לא קיימו אין היובל נוהג ולא כשעשו מעשי רשע איך מרומז זה בתורה ומ"ש הא מהא וצ"ע ולולי דברי רבותינו הייתי אומר דוודאי איסורי קרקע בכל ענין יש אלא שכאן מיירי לענין קדושת היובל שב"ד הגדול מקדשין אותו ואמירת מלכיות זכרונות שופרות ואף שמדרבנן הם (ר"ה ל"ד ב) מ"מ פשיטא שנמסר למשה מסיני ולזה פליגי מה מעכב לענין קדושת היובל: