Kabbalah к Тегилим 24:1
לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהוָה הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
Псалом Давида. Земля есть Господь'S и его полнота; мир и живущие в нем.
ספר הזהר
רבי יוסי פתח, לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. הארץ: דא ארעא קדישא דישראל, דאיהי קיימא לאתשקייא מניה, ולאתברכא מניה בקדמיתא, ולבתר מנה אתשקייא עלמא כלא. תבל ויושבי בה: דא שאר ארעאן, דשתאן מינה. מנא לן. דכתיב, והוא ישפוט תבל בצדק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר הזהר
פתח ההוא גברא ואמר לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה וגו'. לדוד מזמור באתר חד, ובאתר אחרא מזמור לדוד, מה בין האי להאי. אלא לדוד מזמור, שירתא דקאמר דוד, על כנסת ישראל. מזמור לדוד, שירתא דקאמר דוד, על גרמיה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר הזהר
פתח ואמר, ליי' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, כיון דאמר ליי' הארץ ומלואה, אמאי תבל ויושבי בה, וכי תבל לאו מן ארעא הוא. אלא הכי קאמר, ליי' הארץ ומלואה, דא ארעא קדישא, דאקרי ארץ החיים. תבל ויושבי בה, דא שאר ארעאן, כד"א והוא ישפט תבל בצדק, דתבל בצדק תליא, וכלא חד מלה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר הזהר
רבי יהודה פתח, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. הא תנינן, לדוד מזמור, דאמר שירתא, ולבתר שארת עליה רוח קדשא, מזמור לדוד, דשארת עליה רוח קדישא, ולבתר אמר שירתא.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן סז
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שהקב"ה השיב למשה כשהפציר מאוד בכניסת הארץ, כשיהיה בארץ ישראל אז יקבר משה כשאר בני אדם, אבל בעבר הירדן אני בעצמי אתעסק עמך, כמ"ש ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). לפי זה יהיה פירוש הפסוק בעת ההיא, כשמת אהרן וראה שמת בנשיקה, דאיתא במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשפ"ז) שעל ג' חלקים נחלקה מיתת אהרן, מתחלה בא הענן עד קרסולו של אהרן, ואמר משה רואה אתה, אמר לו אינו כלום, אחר כך על יריכו, ואחר כך על צוארו (עיין בילקוט פרשת מסעי), הכוונה של ג' חלקים אלו, הם ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בקרסולו כנגד עולם העשייה, עד יריכיו עולם היצירה, עד צוארו עולם הבריאה. הנה נתאוה משה לאותו מיתה של אהרן, לכן אמר ואתחנן בנ' שהיא השכינה, כדאיתא בזוהר בהעלותך עמוד ק' (זוהר ח"ג קנ"ה ע"א) נו"ן של בנסוע הארון (במדבר י לה), שהוא סוד שכינה, ולכן אין נ' באשרי. ורצה משה שתצא נשמתו על ידי השכינה על פי ה', לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן על פי ה', אז התחיל לבקש. וזכר ג' דרגין אתה החלות להראות אותי במיתת אחי אהרן ג' דרגין, את גדלך זה אברהם, שסודו נפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) שהוא בעשייה, ולכן הראה לו הקב"ה הענן עד קרסוליו שהוא כנגד העשייה. ידך החזקה, יצחק תמן רוח ביצירה, כי שם ע' שרים של מטטרון, ע' נחלקים לה' ידות, ר"ל ה' פעמים י"ד, י"ד שרים למזרח, י"ד למערב, י"ד לצפון, י"ד לדרום, י"ד למעלה, הרי ע' שרים. לכן אמר את י"דך החזקה, שהוא ביצירה תבנית י"ד, אשר מי אל לקביל עולם הבריאה, תמן יעקב שנקרא אל (מגילה י"ח ע"א), ודיוקנא שלו חקוקה בכסא הכבוד שהוא בבינה (במ"ר פ"ד א'), נקראת אשר מ"י אל. ולכן בקש ליכנוס לארץ ישראל שיהיה מיתתו על ידי כרובים בגימטריא אעבר"ה, לכן רצה להיות בארץ, כי שם בארץ ישראל לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל מלוי של ארץ ישראל שהוא החלל שבה, הוא גם כן לה' שאין שום קליפה ומלאך המות שולט בארץ ישראל, כמ"ש לעיל אעבר"ה נ"א וארא"ה, בגימטריא מלאך המות, ר"ל שרצה להעביר שלא יהא מיתתו על ידי מלאך המות. השיב הקב"ה אדרבה כאן בעבר הירדן רב לך, הרב בעצמו שהוא הקב"ה יתעסק עמך כמ"ש (במדרש פרשה זו), בארץ ישראל יהיה הקבורה שלך על ידי בני אדם, אבל בכאן וישב בגיא כמאן דאמר ויקבור אותו בגיא, והקב"ה מתעסק עמו משה מת מוטל בכנפי השכינה (סוטה י"ג ע"ב):
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שהקב"ה השיב למשה כשהפציר מאוד בכניסת הארץ, כשיהיה בארץ ישראל אז יקבר משה כשאר בני אדם, אבל בעבר הירדן אני בעצמי אתעסק עמך, כמ"ש ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). לפי זה יהיה פירוש הפסוק בעת ההיא, כשמת אהרן וראה שמת בנשיקה, דאיתא במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשפ"ז) שעל ג' חלקים נחלקה מיתת אהרן, מתחלה בא הענן עד קרסולו של אהרן, ואמר משה רואה אתה, אמר לו אינו כלום, אחר כך על יריכו, ואחר כך על צוארו (עיין בילקוט פרשת מסעי), הכוונה של ג' חלקים אלו, הם ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בקרסולו כנגד עולם העשייה, עד יריכיו עולם היצירה, עד צוארו עולם הבריאה. הנה נתאוה משה לאותו מיתה של אהרן, לכן אמר ואתחנן בנ' שהיא השכינה, כדאיתא בזוהר בהעלותך עמוד ק' (זוהר ח"ג קנ"ה ע"א) נו"ן של בנסוע הארון (במדבר י לה), שהוא סוד שכינה, ולכן אין נ' באשרי. ורצה משה שתצא נשמתו על ידי השכינה על פי ה', לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן על פי ה', אז התחיל לבקש. וזכר ג' דרגין אתה החלות להראות אותי במיתת אחי אהרן ג' דרגין, את גדלך זה אברהם, שסודו נפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) שהוא בעשייה, ולכן הראה לו הקב"ה הענן עד קרסוליו שהוא כנגד העשייה. ידך החזקה, יצחק תמן רוח ביצירה, כי שם ע' שרים של מטטרון, ע' נחלקים לה' ידות, ר"ל ה' פעמים י"ד, י"ד שרים למזרח, י"ד למערב, י"ד לצפון, י"ד לדרום, י"ד למעלה, הרי ע' שרים. לכן אמר את י"דך החזקה, שהוא ביצירה תבנית י"ד, אשר מי אל לקביל עולם הבריאה, תמן יעקב שנקרא אל (מגילה י"ח ע"א), ודיוקנא שלו חקוקה בכסא הכבוד שהוא בבינה (במ"ר פ"ד א'), נקראת אשר מ"י אל. ולכן בקש ליכנוס לארץ ישראל שיהיה מיתתו על ידי כרובים בגימטריא אעבר"ה, לכן רצה להיות בארץ, כי שם בארץ ישראל לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל מלוי של ארץ ישראל שהוא החלל שבה, הוא גם כן לה' שאין שום קליפה ומלאך המות שולט בארץ ישראל, כמ"ש לעיל אעבר"ה נ"א וארא"ה, בגימטריא מלאך המות, ר"ל שרצה להעביר שלא יהא מיתתו על ידי מלאך המות. השיב הקב"ה אדרבה כאן בעבר הירדן רב לך, הרב בעצמו שהוא הקב"ה יתעסק עמך כמ"ש (במדרש פרשה זו), בארץ ישראל יהיה הקבורה שלך על ידי בני אדם, אבל בכאן וישב בגיא כמאן דאמר ויקבור אותו בגיא, והקב"ה מתעסק עמו משה מת מוטל בכנפי השכינה (סוטה י"ג ע"ב):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן קמז
במסכת שבת (דף קנ"ה:) על פסוק (משלי כט ז) יודע צדיק דין דלים, לית עתיר מחזירא, ולית עניא מכלבא. הענין שנים אלו הם כחות של עשו שיניקתו מן כלב, כמ"ש לעיל (אופן ק"מ), וגם נמשל לחזיר, כמו שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד). וכתב בכנפי יונה חלק ד' שסוד החזיר שהוא מפריס פרסה (ויקרא יא ז), על שם ענין גדול שזה סוד שנקרא עשו בזוי אתה מאוד (עובדיה א ב), על הצינור שבוושט החזיר, שהיא בקליפה הצינור העליון לקביל צנור העליון שבקדושה, אשר עליו אומר שר שלנו שהוא מיכאל אין כאל (דברים לג כו). לדעתי זה סוד ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה לד), ומתרגמינן ושט. כי הבזיון הגדול של עשו הוא שנדמה לחזיר, ושם בוושט צינור העליון שלו הוא סוד הבזיון הגדול, ולכן אמרינן בתענית. כשחזירים מתים מתריעין על הדבר, לפי שבני מעים שלו דומין לבני מעים של אדם, כי באמת הוא אדם רע בליעל כחו של עשו, ולפי שעל שר של עשו איתמר בדניאל (ז ח) על חיות רביעא, אלו עינין כעיננין אנשא, ואמר ר' יוחנן זו מלכות הרשעה שמכנסת עין רעה בממונו של אדם (כדאיתא ב"ר פע"ו ו'), כי הוא רע עין, מטעם זה שר של עשו שהוא מלאך המות מלא עינים (ע"ז כ' ע"ב), לכן הרוצה להמית חזיר לכהיין לעיניו, כי חייו של חזיר תלוין בעינים, והיא הקליפה יותר הקשה, וכן חזיר בגימטריא קליפה, ולכן ע' של חזיר מיע"ר תלויה, וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו) גם כן עי"ן תלויה. וחוזר ומפרש על מי רמז ע' תלויה, על עשו שמתחיל שמו בעי"ן שתלוי בו ע' קליפות, כדאיתא במדרש (ב"ר פס"ג ח') שלכך נקרא עשו, ע' שוא, הא שוא בראתי בעולמי, שהוא כתנות עור בע', אחר שחטא אדם הראשון שהיה מתחלה כתנות אור בא' (זוהר ח"א ל"ו ע"ב), אבל ע' של רשעים ימנעו אורם שהוא בא', "זרוע "רמה "תשבר ר"ת זר"ת, זה עשו שהוא הקטן שבאצבעות היד, שהוא סוד יד שהמרכבה נמשלה ליד, ישראל הם גודל שהוא נפרש מן ד' אצבעות, כן ישראל נפרדים מן ד' אצבעות שהם ד' מלכיות, וזרת הוא הקטן לקביל עשו. וזה סוד ונתנך ה' אלהיך עליון (דברים כח א), דרש במדרש עליון שהוא גדול בלשון יוני, שישראל הם גודל, וכשחוטאין נהפכת היד ויבא עשו אצבע קטן למעלה, ונתקיים קרא אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום (איכה ג ג), ובא הזרת למעלה, ולכן דרשו רז"ל (במ"ר פי"ט כ"ד) על זרת, שהוא מסבב את הר שעיר זרת שהיתה זרת אדם ארכו, זרת דייקא, שכן עשו הוא זרת, ולכן לעתיד לבא יקבלו מכולם קרבנות חוץ מן עשו (שמו"ר פל"ה ה'), שהוא זר"ת דייקא "זבח "רשעים "תועבה (משלי כא כז). והנה כשאינה זוכה הנשמה, אזי היא באה בד' כחות הטומאה, שהם גמל, שפן, ארנבת, חזיר, וסוף דרגא הוא חזיר שהוא כחו של עשו, רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי (משלי ל ח), רמז על תרין דרגין אלו של עשו שהם כלב וחזיר, שעליהם התפלל דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (תילים כב כא), ועל זה אמר רש ועושר אל תתן לי, על אלו השנים התפלל שיציל נפשו מיד כלב, דהיינו כשתצא נשמתו מזה העולם, יציל נפשו מחרב שלא יהיה מיתתו על ידי כלב שהוא עני, דלית עניא מכלבא, עליו קאמר רש, ואחר כך כשתצא נפשו שלא יבא להתגלגל בתוך ד' חיות הטומאה שסופן חזיר, עליו קאמר ועושר דלית עתיר מחזירא, והכונה שהתפלל על יציאת נשמתו מן העולם הזה ועלייתו אחר כך, ועל שניהם אמר רש ועושר אל תתן לי, לבא אל תרין דרגין אלין שהם דרגא של עשו, ובמה ישמור את עצמו שלא יבא לידי כך, לזה אמר הטריפני לחם חקי. והנה רצה משה להעביר כחו של עשו, ועל זה התחיל להתפלל מאחר שאתה החלות להראות לי את גדלך, הוא סוד מרכבה העליונה בקדושה שהוא מסטרא דימינא, ואת ידך החזקה שהראה לו הקב"ה למשה את המרכבה כדמות יד, ולפי שישראל הם סוד גודל, עליהם אמר את גדלך שהם חלק אלוה ממעל, גדלך דייקא, סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך (במדבר יד יט), קרי ביה כגודל, ומאחר שבקדושה הצינור העליון הגדול הנרמז במלת מיכא"ל, שהוא סוד כ' המחבר אותיות מ"י לאותיות א"ל, על זה אמר אשר מ"י א"ל בשמים ובארץ, רמז על מיכאל שר הגדול שבקדושה, אשר יעשה כמעשיך כנגד מיכאל שהוא שר הגדול שהוא מימין אשר עליו אמר את גדלך, ועל סמאל שהוא שר של עשו אמר את ידך החזקה, שהוא עומד מצד המרכבה בשמאל והוא שר של עשו שנקרא קטן, כמ"ש הנה קטן נתתיך בגוים (עבדיה א'), וכן יד החזקה בגימטריא קטן, אלין תרין סטרין הם סוד שני גיים בבטנך (בראשית כה כג), שבאותו פרק שבא סמאל ורצה להרוג את יעקב, כמ"ש בבטן עקב את אחיו (הושע יב ד), עד שבא מיכאל והציל את יעקב, זה סוד דאיתא במדרש פרשת ראה (דב"ר פ"ד ב') סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים, מיכאל הוא ספר, סמאל הוא סייף, ועל כח של סמאל שהוא שר של עשו שיש לו תרין דרגין, וסימנס כ"ח ר"ע, ר"ל כל"ב 'חזיר 'רש 'עושר, ב' אלין שסימנם כ"ח, דהיינו 'כלב 'חזיר, על תרווייהו התפלל משה במלת אעבר"ה נא, עבר"ה בגימטריא כל"ב חזי"ר, וזה סוד עבר"ה שאנו מתפללין (תפלת השחר) אל תביאני לא לידי חטא, זה סמאל איהו חטא, ובת זוגו חטאה, כמ"ש וכעבות העגלה חטאה (ישעיה ה' יח), ועלייהו אמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא), דהיינו לקביל זכר אמר חטא, ולקביל נוקבא אמר חטאה, שבשעת העגל התעורר זכר ונוקבא בבת אחת, בסוד אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד) אלה דייקא כדאיתא בזוהר פרשת פקודי (זוהר ח"ב קצ"ב ע"ב), הרי כשאנו מתפללין אל תביאנו לא לידי חטא, הכוונה על המקטרג הגדול שהוא סמאל, ולא לידי עביר"ה הם תרין דרגין דיליה, שכן עביר"ה בגימטריא כל"ב חזי"ר שהם כ"ח דיליה, שמשתי כחות אלו בא הנפש עשו שנקרא אדום הוא עשו אבי אדום (בראשית לו מג). וזה נרמז במלת נ"א, נוטרייקון 'נפש 'אדום, שנתכוין משה במלת אעברה נא, רוצה אני להעביר נפש אדום שבא מן עבר"ה, וזה שאמר יום עברה היום ההוא (צפניה א' טו), נקרא יום המיתה עברה, כמו שכתוב (משלי יא ד) לא יועיל הון ביום עברה (עיין ב"ב י' ע"א), לפי שבמילת עברה נרמזין תרין כחות דיליה שהם כלב חזיר שהם בגימטריא עברה, וכן בהיפוך אתוון אעבר"ה ב"א הר"ע, שהוא כ"ח הר"ע שאמרנו על אדם רע בליעל, שכחותיו רש ועושר שהוא כלב חזיר, וזה יוכל אני לעשות כשאראה את הארץ, ומשם אעביר ממשלת זדון מן הארץ דייקא, לפי שלה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל שאף במילוי של ארץ ישראל שהוא החלל והאויר שבה, הוא גם כן לה', כי נפל גורלו של הקב"ה שהפיל גורל עם ע' שרים של מעלה, ונפל גורל של הקב"ה על ארץ ישראל (פרקי דר"א פכ"ד), ולכן נקראת הארץ הטוב"ה דייקא, שאין כח לשום רע ליכנס לשם, לכן אמר ההר הטוב הזה, והטעם שהוא טוב, הלבנון שהוא מקום המקדש שלמעלה שער השמים. השיב הקב"ה רב לך, בשבילך נקראו ישראל רב, והוא הצעיר, ושר של ישראל מיכאל שהוא רב על כל השרים, ומה שאתה רוצה להעביר רע מן העולם, אין זה עתה, רק לעתיד לבא כשיהיה קרית מלך רב, אז נעלה אלהים בארמנותיה נודע למשג"ב (תהלים מו ד), שהוא בהיפך אתוון בשג"ם (בראשית ו ג), שהוא משה (חולין קל"ט ע"ב), שאז יתקיים מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ), זה משה, שהוא מוכן ומזומן לעתיד להעביר רע מן העולם, ויתא 'ראשי 'עם (דברים לג כא), ר"ת ר"ע, אבל לעת הזאת אל תוסף:
במסכת שבת (דף קנ"ה:) על פסוק (משלי כט ז) יודע צדיק דין דלים, לית עתיר מחזירא, ולית עניא מכלבא. הענין שנים אלו הם כחות של עשו שיניקתו מן כלב, כמ"ש לעיל (אופן ק"מ), וגם נמשל לחזיר, כמו שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד). וכתב בכנפי יונה חלק ד' שסוד החזיר שהוא מפריס פרסה (ויקרא יא ז), על שם ענין גדול שזה סוד שנקרא עשו בזוי אתה מאוד (עובדיה א ב), על הצינור שבוושט החזיר, שהיא בקליפה הצינור העליון לקביל צנור העליון שבקדושה, אשר עליו אומר שר שלנו שהוא מיכאל אין כאל (דברים לג כו). לדעתי זה סוד ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה לד), ומתרגמינן ושט. כי הבזיון הגדול של עשו הוא שנדמה לחזיר, ושם בוושט צינור העליון שלו הוא סוד הבזיון הגדול, ולכן אמרינן בתענית. כשחזירים מתים מתריעין על הדבר, לפי שבני מעים שלו דומין לבני מעים של אדם, כי באמת הוא אדם רע בליעל כחו של עשו, ולפי שעל שר של עשו איתמר בדניאל (ז ח) על חיות רביעא, אלו עינין כעיננין אנשא, ואמר ר' יוחנן זו מלכות הרשעה שמכנסת עין רעה בממונו של אדם (כדאיתא ב"ר פע"ו ו'), כי הוא רע עין, מטעם זה שר של עשו שהוא מלאך המות מלא עינים (ע"ז כ' ע"ב), לכן הרוצה להמית חזיר לכהיין לעיניו, כי חייו של חזיר תלוין בעינים, והיא הקליפה יותר הקשה, וכן חזיר בגימטריא קליפה, ולכן ע' של חזיר מיע"ר תלויה, וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו) גם כן עי"ן תלויה. וחוזר ומפרש על מי רמז ע' תלויה, על עשו שמתחיל שמו בעי"ן שתלוי בו ע' קליפות, כדאיתא במדרש (ב"ר פס"ג ח') שלכך נקרא עשו, ע' שוא, הא שוא בראתי בעולמי, שהוא כתנות עור בע', אחר שחטא אדם הראשון שהיה מתחלה כתנות אור בא' (זוהר ח"א ל"ו ע"ב), אבל ע' של רשעים ימנעו אורם שהוא בא', "זרוע "רמה "תשבר ר"ת זר"ת, זה עשו שהוא הקטן שבאצבעות היד, שהוא סוד יד שהמרכבה נמשלה ליד, ישראל הם גודל שהוא נפרש מן ד' אצבעות, כן ישראל נפרדים מן ד' אצבעות שהם ד' מלכיות, וזרת הוא הקטן לקביל עשו. וזה סוד ונתנך ה' אלהיך עליון (דברים כח א), דרש במדרש עליון שהוא גדול בלשון יוני, שישראל הם גודל, וכשחוטאין נהפכת היד ויבא עשו אצבע קטן למעלה, ונתקיים קרא אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום (איכה ג ג), ובא הזרת למעלה, ולכן דרשו רז"ל (במ"ר פי"ט כ"ד) על זרת, שהוא מסבב את הר שעיר זרת שהיתה זרת אדם ארכו, זרת דייקא, שכן עשו הוא זרת, ולכן לעתיד לבא יקבלו מכולם קרבנות חוץ מן עשו (שמו"ר פל"ה ה'), שהוא זר"ת דייקא "זבח "רשעים "תועבה (משלי כא כז). והנה כשאינה זוכה הנשמה, אזי היא באה בד' כחות הטומאה, שהם גמל, שפן, ארנבת, חזיר, וסוף דרגא הוא חזיר שהוא כחו של עשו, רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי (משלי ל ח), רמז על תרין דרגין אלו של עשו שהם כלב וחזיר, שעליהם התפלל דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (תילים כב כא), ועל זה אמר רש ועושר אל תתן לי, על אלו השנים התפלל שיציל נפשו מיד כלב, דהיינו כשתצא נשמתו מזה העולם, יציל נפשו מחרב שלא יהיה מיתתו על ידי כלב שהוא עני, דלית עניא מכלבא, עליו קאמר רש, ואחר כך כשתצא נפשו שלא יבא להתגלגל בתוך ד' חיות הטומאה שסופן חזיר, עליו קאמר ועושר דלית עתיר מחזירא, והכונה שהתפלל על יציאת נשמתו מן העולם הזה ועלייתו אחר כך, ועל שניהם אמר רש ועושר אל תתן לי, לבא אל תרין דרגין אלין שהם דרגא של עשו, ובמה ישמור את עצמו שלא יבא לידי כך, לזה אמר הטריפני לחם חקי. והנה רצה משה להעביר כחו של עשו, ועל זה התחיל להתפלל מאחר שאתה החלות להראות לי את גדלך, הוא סוד מרכבה העליונה בקדושה שהוא מסטרא דימינא, ואת ידך החזקה שהראה לו הקב"ה למשה את המרכבה כדמות יד, ולפי שישראל הם סוד גודל, עליהם אמר את גדלך שהם חלק אלוה ממעל, גדלך דייקא, סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך (במדבר יד יט), קרי ביה כגודל, ומאחר שבקדושה הצינור העליון הגדול הנרמז במלת מיכא"ל, שהוא סוד כ' המחבר אותיות מ"י לאותיות א"ל, על זה אמר אשר מ"י א"ל בשמים ובארץ, רמז על מיכאל שר הגדול שבקדושה, אשר יעשה כמעשיך כנגד מיכאל שהוא שר הגדול שהוא מימין אשר עליו אמר את גדלך, ועל סמאל שהוא שר של עשו אמר את ידך החזקה, שהוא עומד מצד המרכבה בשמאל והוא שר של עשו שנקרא קטן, כמ"ש הנה קטן נתתיך בגוים (עבדיה א'), וכן יד החזקה בגימטריא קטן, אלין תרין סטרין הם סוד שני גיים בבטנך (בראשית כה כג), שבאותו פרק שבא סמאל ורצה להרוג את יעקב, כמ"ש בבטן עקב את אחיו (הושע יב ד), עד שבא מיכאל והציל את יעקב, זה סוד דאיתא במדרש פרשת ראה (דב"ר פ"ד ב') סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים, מיכאל הוא ספר, סמאל הוא סייף, ועל כח של סמאל שהוא שר של עשו שיש לו תרין דרגין, וסימנס כ"ח ר"ע, ר"ל כל"ב 'חזיר 'רש 'עושר, ב' אלין שסימנם כ"ח, דהיינו 'כלב 'חזיר, על תרווייהו התפלל משה במלת אעבר"ה נא, עבר"ה בגימטריא כל"ב חזי"ר, וזה סוד עבר"ה שאנו מתפללין (תפלת השחר) אל תביאני לא לידי חטא, זה סמאל איהו חטא, ובת זוגו חטאה, כמ"ש וכעבות העגלה חטאה (ישעיה ה' יח), ועלייהו אמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא), דהיינו לקביל זכר אמר חטא, ולקביל נוקבא אמר חטאה, שבשעת העגל התעורר זכר ונוקבא בבת אחת, בסוד אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד) אלה דייקא כדאיתא בזוהר פרשת פקודי (זוהר ח"ב קצ"ב ע"ב), הרי כשאנו מתפללין אל תביאנו לא לידי חטא, הכוונה על המקטרג הגדול שהוא סמאל, ולא לידי עביר"ה הם תרין דרגין דיליה, שכן עביר"ה בגימטריא כל"ב חזי"ר שהם כ"ח דיליה, שמשתי כחות אלו בא הנפש עשו שנקרא אדום הוא עשו אבי אדום (בראשית לו מג). וזה נרמז במלת נ"א, נוטרייקון 'נפש 'אדום, שנתכוין משה במלת אעברה נא, רוצה אני להעביר נפש אדום שבא מן עבר"ה, וזה שאמר יום עברה היום ההוא (צפניה א' טו), נקרא יום המיתה עברה, כמו שכתוב (משלי יא ד) לא יועיל הון ביום עברה (עיין ב"ב י' ע"א), לפי שבמילת עברה נרמזין תרין כחות דיליה שהם כלב חזיר שהם בגימטריא עברה, וכן בהיפוך אתוון אעבר"ה ב"א הר"ע, שהוא כ"ח הר"ע שאמרנו על אדם רע בליעל, שכחותיו רש ועושר שהוא כלב חזיר, וזה יוכל אני לעשות כשאראה את הארץ, ומשם אעביר ממשלת זדון מן הארץ דייקא, לפי שלה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל שאף במילוי של ארץ ישראל שהוא החלל והאויר שבה, הוא גם כן לה', כי נפל גורלו של הקב"ה שהפיל גורל עם ע' שרים של מעלה, ונפל גורל של הקב"ה על ארץ ישראל (פרקי דר"א פכ"ד), ולכן נקראת הארץ הטוב"ה דייקא, שאין כח לשום רע ליכנס לשם, לכן אמר ההר הטוב הזה, והטעם שהוא טוב, הלבנון שהוא מקום המקדש שלמעלה שער השמים. השיב הקב"ה רב לך, בשבילך נקראו ישראל רב, והוא הצעיר, ושר של ישראל מיכאל שהוא רב על כל השרים, ומה שאתה רוצה להעביר רע מן העולם, אין זה עתה, רק לעתיד לבא כשיהיה קרית מלך רב, אז נעלה אלהים בארמנותיה נודע למשג"ב (תהלים מו ד), שהוא בהיפך אתוון בשג"ם (בראשית ו ג), שהוא משה (חולין קל"ט ע"ב), שאז יתקיים מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ), זה משה, שהוא מוכן ומזומן לעתיד להעביר רע מן העולם, ויתא 'ראשי 'עם (דברים לג כא), ר"ת ר"ע, אבל לעת הזאת אל תוסף:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן קעג
הקדמה אחת מונחת, והוא כי ידוע שיש ג' מיני אורות ג' מדריגות זו למעלה מזו, אור חיצון אור פנימי אור מקיף, וזה סוד באו"ר "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), ר"ת "פנימי "מקיף "חיצון, אשר עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, דא אור חיצון, ויהי אור, דא אור פנימי, וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד), זה אור מקיף. ואיתא בזוהר (ח"א ל"א ע"ב) אור שברא הקב"ה בקדמייתא, חזי ביה אדם מסייפי עלמא עד סייפא עלמא, ובשעתא דחמי הקב"ה דיקומון ג' דרין חייבין, והם דרא דאנוש, ודרא דטופנא, ודרא דפלגה, גנז ליה דלא ישתמשון ביה חייבי עלמא, ויהב ליה הקב"ה למשה ואשתמש ביה ג' ירחין, ובתר ג' ירחין נטל לה הקב"ה ומניח עד דקאי' על טורא דסיני. וזה סוד אל תקרי מה (דברים י יב) אלא מאה (מנחות מ"ג ע"ב, עיין שם רש"י ד"ה מה, ותנחומא קרח סי' י"ב), ר"ל שצריך לתקן אלו הג' דורות "מבול "אנוש "הפלגה, שהם ר"ת מא"ה, כי עיקר ירידת ישראל למצרים היה לתקן אלו הג' דורות. וזה סוד שאברהם היה צריך להיות בן מאה שנה בלידת יצחק (בראשית כא ה), כי היה צריך לתקן אלו הג' דורות שהם ר"ת מאה. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת מא"ה. ומשה היה נתאוה לאותו אור שנטל מן אדם הראשון, לזה אמר אתה החלות להראות, החלות בהיפך אתוון הלחות, כי באותו פעם בטורא דסיני הראית לי האור הגדול כדאיתא בזוהר (ח"א ל"ו ע"ב) את גדלך דא אור פנימי שהוא מסיטרא דחסד, ואת ידך החזקה דא אור החיצון מסיטרא דגבורה, אשר מי אל דא אור מקיף, כי שם של א"ל במלואו אלף למד, בגימטריא הק"ף. לכן אעברה נא, רצה לומר אהיה מעובר נ"א, ר"ת "נדב "אביהו שסודם אור מקיף, ואראה את הארץ הטובה הוא אור החיצון, ההר הטוב הוא אור פנימי, הלבנון הוא בית המקדש שהוא אור מקיף, כי בית המקדש הוא סוד עולם הבריאה, כמ"דא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), ועולם הבריאה הוא סוד אור מקיף, כי שם בארץ ישראל אזכה לאור הגדול אור מקיף, כי אור לו בציון (ישעיה לא ט), כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), אפילו אוירא דארץ ישראל גם שם אין הקליפה שולטת. ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי באותו האור הגדול שמשת בו ג' ירחין, וזה סוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), כי משה נקרא צדיק, על דרך שפירש המדרש (דב"ר פי"א י') על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק, שאין לך צדיק בעולם כמשה וכו', ואותו אור שימש בו משה שלשה ירחים שהם צ' יום, וכיון שכל מגמתך לילך לארץ ישראל הוא בשביל להשיג אותו האור, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי גם בכאן תשיג אותו האור, עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומר, (כדאיתא במדרש פרשה זו (דב"ר) על פסוק (דברים לד א) ויראהו ה' את הארץ, שבאותו פעם הראה לו מסוף העולם ועד סופו, לכן אל תוסף אלא צו את יהושע וחזקהו באור חיצון, ואמצהו באור פנימי, אבל לא יזכה לאור מקיף:
הקדמה אחת מונחת, והוא כי ידוע שיש ג' מיני אורות ג' מדריגות זו למעלה מזו, אור חיצון אור פנימי אור מקיף, וזה סוד באו"ר "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), ר"ת "פנימי "מקיף "חיצון, אשר עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, דא אור חיצון, ויהי אור, דא אור פנימי, וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד), זה אור מקיף. ואיתא בזוהר (ח"א ל"א ע"ב) אור שברא הקב"ה בקדמייתא, חזי ביה אדם מסייפי עלמא עד סייפא עלמא, ובשעתא דחמי הקב"ה דיקומון ג' דרין חייבין, והם דרא דאנוש, ודרא דטופנא, ודרא דפלגה, גנז ליה דלא ישתמשון ביה חייבי עלמא, ויהב ליה הקב"ה למשה ואשתמש ביה ג' ירחין, ובתר ג' ירחין נטל לה הקב"ה ומניח עד דקאי' על טורא דסיני. וזה סוד אל תקרי מה (דברים י יב) אלא מאה (מנחות מ"ג ע"ב, עיין שם רש"י ד"ה מה, ותנחומא קרח סי' י"ב), ר"ל שצריך לתקן אלו הג' דורות "מבול "אנוש "הפלגה, שהם ר"ת מא"ה, כי עיקר ירידת ישראל למצרים היה לתקן אלו הג' דורות. וזה סוד שאברהם היה צריך להיות בן מאה שנה בלידת יצחק (בראשית כא ה), כי היה צריך לתקן אלו הג' דורות שהם ר"ת מאה. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת מא"ה. ומשה היה נתאוה לאותו אור שנטל מן אדם הראשון, לזה אמר אתה החלות להראות, החלות בהיפך אתוון הלחות, כי באותו פעם בטורא דסיני הראית לי האור הגדול כדאיתא בזוהר (ח"א ל"ו ע"ב) את גדלך דא אור פנימי שהוא מסיטרא דחסד, ואת ידך החזקה דא אור החיצון מסיטרא דגבורה, אשר מי אל דא אור מקיף, כי שם של א"ל במלואו אלף למד, בגימטריא הק"ף. לכן אעברה נא, רצה לומר אהיה מעובר נ"א, ר"ת "נדב "אביהו שסודם אור מקיף, ואראה את הארץ הטובה הוא אור החיצון, ההר הטוב הוא אור פנימי, הלבנון הוא בית המקדש שהוא אור מקיף, כי בית המקדש הוא סוד עולם הבריאה, כמ"דא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), ועולם הבריאה הוא סוד אור מקיף, כי שם בארץ ישראל אזכה לאור הגדול אור מקיף, כי אור לו בציון (ישעיה לא ט), כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), אפילו אוירא דארץ ישראל גם שם אין הקליפה שולטת. ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי באותו האור הגדול שמשת בו ג' ירחין, וזה סוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), כי משה נקרא צדיק, על דרך שפירש המדרש (דב"ר פי"א י') על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק, שאין לך צדיק בעולם כמשה וכו', ואותו אור שימש בו משה שלשה ירחים שהם צ' יום, וכיון שכל מגמתך לילך לארץ ישראל הוא בשביל להשיג אותו האור, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי גם בכאן תשיג אותו האור, עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומר, (כדאיתא במדרש פרשה זו (דב"ר) על פסוק (דברים לד א) ויראהו ה' את הארץ, שבאותו פעם הראה לו מסוף העולם ועד סופו, לכן אל תוסף אלא צו את יהושע וחזקהו באור חיצון, ואמצהו באור פנימי, אבל לא יזכה לאור מקיף:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן קעח
מן הידוע שהקב"ה מנהיג עולמו בג' מדות שסימנם חד"ר, 'חסד 'דין 'רחמים, ומהם מתפשטין ג' שמות, ממדת החסד שם של ע"ב, ממדת הדין שם של מ"ב שהם סוד מ"ב נהרי אש, וממדת הרחמים נתפשט שם של כ"ב, וזה סוד סולם שהראה הקב"ה ליעקב בוי"ו (בראשית כח יב), יש אם למקרא ולמסורת, במתיבתא עילאה מלא בוי"ו, ובמתיבתא תתאה בלא וי"ו, כדאיתא בזוהר סוף פרשת בלק (זוהר ח"ג ר"ג ע"ב) על פסוק (במדבר כג ט) ומגבעות אשורנו. נמצא לפי זה סולם מלא בוי"ו כלולה מתלת דרגין אילין, שכן סול"ם בגימטריא ע"ב מ"ב כ"ב, וזה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), וזה שאמרו (זוהר ח"א קמ"ז ע"ב) ג' אבנים נטל יעקב לקביל ג' דרגין אילין. וז"ש הקב"ה (בראשית כח יג) לקביל ע"ב אנכי אלהי אברהם אביך, לקביל מ"ב ואלהי יצחק, לקביל כ"ב והנה אנכי עמך (בראשית כח טו), (וזה סוד הקול קול יעקב (בראשית כז כב), קו"ל דייקא, שכן קו"ל בגימטריא ע"ב מ"ב כ"ב). והנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל להשיג השגות אילו, לפי שארץ ישראל היא הסולם להשגות שמות הקדושים, וכן הכתוב אומר (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ, ואיתא בזוהר פרשת נח (זוהר ח"א ס' ע"א) ופרשת שמות (זוהר ח"ב ה' ע"א) כגוונא דעביד קודשא בריך הוא שמהן ברקיע, כך עבד קודשא בריך הוא שמהן בארעא, שמות בארץ דייקא בארץ ישראל היו שמות מתנוצצים, אבל בחוץ לארץ גזרו טומאה על ארץ העמים (שבת י"ד ע"ב), לפי שאויר חוצה לארץ מטמא כי הוא מדור הקליפות, אבל בארץ ישראל אין שליטה לקליפות תמן, כמה שכתוב והעיר אשר נקרא שמך עליה (דניאל ט' יח), מלת עלי"ה דייקא, כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), רצה לומר שאף המילוי של ארץ ישראל שהוא האויר והחלל שלה, הוא גם כן לה'. ולכן התחיל משה לסדר תפלתו, מאחר שאתה החלות להראות שמות הקדושים שלך, שהראה הקדוש ברוך הוא על הים שם של ע"ב שבקע בו הים, וסוד (שמות יד יט-כא) ויסע, (שמות יד כ) ויבא, (שמות יד כא) ויט, ועל המטה שלו היה כתוב שם של מ"ב, וכן הראה לו על הים שם של כ"ב, כמו שכתוב בספר כנפי יונה על פסוק (שמות יד כה) וינהגהו בכבידות, שבאותו פרק הוצרך הקב"ה לגלות שם של כ"ב. כנגד זה אמר את גדלך לקביל שם של ע"ב, ובמלת גדלך נרמז גם כן שם של ע"ב שהיה על הים, דאיתמר תמן וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד לא), את ידך החזקה זה שם של מ"ב שהוא מסיטרא דגבורה, וכן שם של מ"ב נחלק על ג' ידות שהם ג' פעמים י"ד בגימטריא מ"ב, וז"ש י"דך דייקא. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד שם של כ"ב, וזכר שמים וארץ אצל שם של כ"ב, לפי שכ"ב צינורות יש בעולם שנבראו בהם שמים וארץ בכ"ב אותיות התורה. ולכן התפלל משה אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולהשיג שם סולם מוצב ארצה, כי שם שער השמים להשיג ג' שמות אלו שנרמזים במלת סולם, וז"ש והלבנון, שהוא מקום המקדש שהיה מתנוצצים שם שמות הקדושים אלו. והשיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה להשיג סוד סולם, כמו שאמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שהוא סוד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים (בראשית כ"ח), אותו הסולם שראה יעקב רב לך, אותו הגדולה היא שלך, כי כבר אמר במדרש בראשית פרשה ס"ח (ב"ר פס"ח י"ב) שעניין מראה הסולם קאי על משה, שהוא היה סולם כשקיבל תורה מסיני, שכן סל"ם בגימטריא סינ"י מוצב ארצה, וקיבל התורה מן השמים, וזה שכתוב וראשו מגיע השמימה, ונתקנאו בו המלאכים, וז"ש מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (שם), אלהים דייקא שבקשו לפגוע בו, עד שאמר הקב"ה אחוז בכסא כבודי (שבת פ"ח ע"ב). וז"ש 'והנה 'י"י 'נצב 'עליו (שם), ר"ת עני"ו, שרמז על משה שהיה עניו מאד מכל אדם (במדבר יב ג), וכן עני"ו בגימטריא סולם, שמצד שהיה משה עניו מאד מכל אדם זכה לסולם, לכן אל תוסף דבר אלי, ומכח שאתה עניו מאד עלה ראש הפסגה, עלה למדריגה היותר אפשר בכאן, ואין אתה צריך לארץ ישראל בשביל זה:
מן הידוע שהקב"ה מנהיג עולמו בג' מדות שסימנם חד"ר, 'חסד 'דין 'רחמים, ומהם מתפשטין ג' שמות, ממדת החסד שם של ע"ב, ממדת הדין שם של מ"ב שהם סוד מ"ב נהרי אש, וממדת הרחמים נתפשט שם של כ"ב, וזה סוד סולם שהראה הקב"ה ליעקב בוי"ו (בראשית כח יב), יש אם למקרא ולמסורת, במתיבתא עילאה מלא בוי"ו, ובמתיבתא תתאה בלא וי"ו, כדאיתא בזוהר סוף פרשת בלק (זוהר ח"ג ר"ג ע"ב) על פסוק (במדבר כג ט) ומגבעות אשורנו. נמצא לפי זה סולם מלא בוי"ו כלולה מתלת דרגין אילין, שכן סול"ם בגימטריא ע"ב מ"ב כ"ב, וזה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), וזה שאמרו (זוהר ח"א קמ"ז ע"ב) ג' אבנים נטל יעקב לקביל ג' דרגין אילין. וז"ש הקב"ה (בראשית כח יג) לקביל ע"ב אנכי אלהי אברהם אביך, לקביל מ"ב ואלהי יצחק, לקביל כ"ב והנה אנכי עמך (בראשית כח טו), (וזה סוד הקול קול יעקב (בראשית כז כב), קו"ל דייקא, שכן קו"ל בגימטריא ע"ב מ"ב כ"ב). והנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל להשיג השגות אילו, לפי שארץ ישראל היא הסולם להשגות שמות הקדושים, וכן הכתוב אומר (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ, ואיתא בזוהר פרשת נח (זוהר ח"א ס' ע"א) ופרשת שמות (זוהר ח"ב ה' ע"א) כגוונא דעביד קודשא בריך הוא שמהן ברקיע, כך עבד קודשא בריך הוא שמהן בארעא, שמות בארץ דייקא בארץ ישראל היו שמות מתנוצצים, אבל בחוץ לארץ גזרו טומאה על ארץ העמים (שבת י"ד ע"ב), לפי שאויר חוצה לארץ מטמא כי הוא מדור הקליפות, אבל בארץ ישראל אין שליטה לקליפות תמן, כמה שכתוב והעיר אשר נקרא שמך עליה (דניאל ט' יח), מלת עלי"ה דייקא, כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), רצה לומר שאף המילוי של ארץ ישראל שהוא האויר והחלל שלה, הוא גם כן לה'. ולכן התחיל משה לסדר תפלתו, מאחר שאתה החלות להראות שמות הקדושים שלך, שהראה הקדוש ברוך הוא על הים שם של ע"ב שבקע בו הים, וסוד (שמות יד יט-כא) ויסע, (שמות יד כ) ויבא, (שמות יד כא) ויט, ועל המטה שלו היה כתוב שם של מ"ב, וכן הראה לו על הים שם של כ"ב, כמו שכתוב בספר כנפי יונה על פסוק (שמות יד כה) וינהגהו בכבידות, שבאותו פרק הוצרך הקב"ה לגלות שם של כ"ב. כנגד זה אמר את גדלך לקביל שם של ע"ב, ובמלת גדלך נרמז גם כן שם של ע"ב שהיה על הים, דאיתמר תמן וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד לא), את ידך החזקה זה שם של מ"ב שהוא מסיטרא דגבורה, וכן שם של מ"ב נחלק על ג' ידות שהם ג' פעמים י"ד בגימטריא מ"ב, וז"ש י"דך דייקא. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד שם של כ"ב, וזכר שמים וארץ אצל שם של כ"ב, לפי שכ"ב צינורות יש בעולם שנבראו בהם שמים וארץ בכ"ב אותיות התורה. ולכן התפלל משה אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולהשיג שם סולם מוצב ארצה, כי שם שער השמים להשיג ג' שמות אלו שנרמזים במלת סולם, וז"ש והלבנון, שהוא מקום המקדש שהיה מתנוצצים שם שמות הקדושים אלו. והשיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה להשיג סוד סולם, כמו שאמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שהוא סוד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים (בראשית כ"ח), אותו הסולם שראה יעקב רב לך, אותו הגדולה היא שלך, כי כבר אמר במדרש בראשית פרשה ס"ח (ב"ר פס"ח י"ב) שעניין מראה הסולם קאי על משה, שהוא היה סולם כשקיבל תורה מסיני, שכן סל"ם בגימטריא סינ"י מוצב ארצה, וקיבל התורה מן השמים, וזה שכתוב וראשו מגיע השמימה, ונתקנאו בו המלאכים, וז"ש מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (שם), אלהים דייקא שבקשו לפגוע בו, עד שאמר הקב"ה אחוז בכסא כבודי (שבת פ"ח ע"ב). וז"ש 'והנה 'י"י 'נצב 'עליו (שם), ר"ת עני"ו, שרמז על משה שהיה עניו מאד מכל אדם (במדבר יב ג), וכן עני"ו בגימטריא סולם, שמצד שהיה משה עניו מאד מכל אדם זכה לסולם, לכן אל תוסף דבר אלי, ומכח שאתה עניו מאד עלה ראש הפסגה, עלה למדריגה היותר אפשר בכאן, ואין אתה צריך לארץ ישראל בשביל זה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן ריג
רצה משה לתקן גלגול ראשון שלו, ולהמתיק ל"ז אלהים שבמעשה בראשית, וזהו סוד הבל שיש במעשה בראשית ל"ב פעמים אלהים, בסוד כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), כבו"ד דייקא, שהוא בגימטריא ל"ב, כדדרש בר קפרא (ב"ר פ"ט א') על פסוק (בראשית א ד) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, מתחלת התורה ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר, אבל מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, שכן עד וירא אלהים יש ל"ב אלהים, אבל עם פרשת ויכלו יש ל"ז אלהים, ולכן נקרא הב"ל בסוד ל"ז אלהים, מטעם זה הוצרך להיות יצחק בן ל"ז שנה כשנעקד על גבי מזבח על ידי אברהם אביו שהיה איש חסד, להמתיק ל"ז אלהים שבמעשה בראשית. והנה כשעלה משה למרום, אמר משה להקב"ה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם (שבת פ"ח ע"ב), רזא דמלה בעולם הבריאה דתמן שם של ס"ג כזה יו"ד ה"י ו"ו ה"י, והוא סוד עולם הכסא, תמן שם של ס"ג בבריאה. והנה מילוי שם של ס"ג הוא ל"ז, ובו הוא מתנהג ויונקים ממנו המלאכים בעולם היצירה, לכן הנשבע לשקר, כתב האר"י ז"ל בכנפי יונה שהוא פוגם בעולם הבריאה דתמן שם של ס"ג שמילואו הוא ל"ז כמניין הב"ל, שבהבל פיו פוגם שם בבריאה. ולפי שז' הבלים הם שאמר קהלת בפסוק ראשון (קהלת א א), לכן אמר פעם אחת במזמור נ"ג (תהלים נג ד) הכל סג יחדיו נאלחו, ובמזמור י"ד (תהלים יד ג) אמר כל סר יחדיו נאלחו, כי מאחר שם של ס"ג הוא הבל, וז' הבלים הם ז' פעמים הבל, הוא ס"ר עם הכולל. ולכן לדעתי על זה אמר משה על המלאכים שמא ישרפוני בהבל פיהם, הבל דייקא, לפי שהם יונקים מן מילוי ס"ג שבבריאה שהוא הבל שבפיהם. והשיב לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי, כסא כבוד דייקא, רצה לומר שנשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד מן מקור השם בעצמו. ולכן גדולים צדיקים יותר מן המלאכים (סנהדרין צ"ג ע"א), כי מלאכים הם ביצירה, ונשמת צדיקים הם מתחת כסא הכבוד שהוא בעולם הבריאה, ונמצא שבמילוי שם ס"ג שהוא ל"ז כמניין הבל, יכול להמתיק ל"ז אלהים שבמעשה בראשית, לכן נקרא כסא הכבוד, שכן הכבוד עולה לחשבון ל"ז. ועל זה התחיל משה להתפלל תפלות כמניין ואתחנן, שהוא סוד ישרה לכסא כמ"ש הפייט (מוסף לר"ה), מניין ישר"ה, וכן נמי אמרנו שכן כסא בפשוט ובאלב"ם הכי הוי, ועליו קאמר "בעת "ההיא "לאמר, ר"ת הב"ל, שהוא מילוי של הוי"ה שהוא בעולם הכסא. וזה רמז משה באמרו "אתה "החלות "להראות "את עבדך, בגימטריא ל"ז, על גלגול שלו בימי הבל שהוא סוד ל"ז, שהתחיל להמתיק באותו פרק ל"ז אלהים של מעשה בראשית, וזהו סוד את גדלך, שבו רמז סוד הבו גודל לאלהינו (דברים לב ג), רצה לומר גד"ל הוא מילוי שם של ס"ג בגימטריא ל"ז, לאלהינו דייקא, שהוא סוד בינה אימא עילאה מקננא בכורסייהו דתמן שם של ס"ג, נמצא מילוי של ס"ג הוא גדל. על זה אמר את גדלך, שהתחלתי להמתיק ל"ז אלהים של מעשה בראשית במילוי שם של ס"ג שהוא גדלך, ואת ידך החזקה של ל"ו אלהים שהוא כח הדינים. ולכן הזכיר שם של אל, כי מילוי של ס"ג הוא סוד אל, דהיינו ג' יודי"ן וא' בגימטריא אל, שנרמז בר"ת "ישראל "ה' "אלהינו "ה' (דברים ו ד), דהיינו ב' יודין וא' ויו"ד, כמו שהאריך בזה במאמר המילואים. על זה אמר אשר יעשה כמעשיך, על ל"ז אלהים שבמעשה בראשית, כגבורתיך על עקידת יצח"ק שנעקד כשהיה בן ל"ז שנה. ולכן ביקש משה ליכנס לארץ ישראל להמתיק סוד הבל, כי גם ההבל של ארץ ישראל והחלל הוא גם כן לה' שאין שום קליפה שולטת בו אפילו באויר של ארץ ישראל, כמ"ש לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), שגם המילוי וההבל של ארץ ישראל הוא גם כן לה'. לכן אמר אעברה נא בה"א יתירא, כי יניקת ארץ ישראל מן ה' ראשונה של השם דמתמן מתפשט שם של ס"ג, שהוא סוד ז' הבלים שאמר קהלת, בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), על ז' הבלים אלו דרש בזוהר פרשת ויצא (ח"א). וזהו סוד (בראשית לז א) וישב יעקב, שהוא סוד כסא הכבוד חקוקה דיוקנו של יעקב (במ"ר פ"ד א'), בארץ מגורי, מגורי דייקא שדרשו [במדרש רבה פרשת וישב (ב"ר פפ"ד ה')] שהוא בגימטריא רנ"ט ברזא דמלה דתמן ז' הבלים דמתפשטין שבע נהרות, שהוא סוד ז' הבלים סביב על כסא כמניין מגור"י. לכן אמר אעברה בה' יתירא, על ה' ראשונה שבשם שהוא בעולם הכסא. וכן רמז במלת ההר הטוב, ה"ר נוטרייקון ה' ר"אשונה, והלבנון ששם רוצה להמתיק ל"ז אלהים שהם בבינה. וכן נרמז במלת הלבנון, קרי ביה הל"ב נ', ר"ל בינה שנקראת נ' תמן נ' שערי בינה, ונקראת הלב בסוד הלב מבין שהוא בבינה, ט"ו אוניות יש לריאה שמנשבת על הלב, שנקראת לב על שם ל"ב נתיבות חכמה, ועל שם ל"ב אלהים שנאמר בפרשת בראשית, וחמשה אונות לקביל חמשה אלהים עם פרשת ויכלו, ותמן ממתיקין ל"ז אלהים שבבראשית עם ויכלו. ונרמז במלת אעברה נא, על יום ערבה של הושענא רבה שהוא ביום נ"א מן ראש חודש אלול עד גמר החתימה, שהיו מקיפין את המזבח ז' פעמים ואומרים אני והו הושיעה נא (סוכה מ"ה ע"א), שסוד שם של אני, הוא שם ל"ז של שם ע"ב שבו ממתיקין ל"ז אלהים של בראשית, שזהו ניסוך המים להמתיק משפטיך תהום רבה (תהלים לו ז), והנה כל ענייני של משה להמתיק ל"ז של אלהים. והשיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת בגילגול זה ל"ז אלהים לתקן גלגול הבל, במה שקבלת התורה שהיא ה' חומשים שהיא ה' מן הבל, בהתחלת התורה בב' מן בראשית (א א), ומסיימת בל' של ישראל (דברים לד יב), הרי ב"ל של הבל, לכן אל תוסף:
רצה משה לתקן גלגול ראשון שלו, ולהמתיק ל"ז אלהים שבמעשה בראשית, וזהו סוד הבל שיש במעשה בראשית ל"ב פעמים אלהים, בסוד כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), כבו"ד דייקא, שהוא בגימטריא ל"ב, כדדרש בר קפרא (ב"ר פ"ט א') על פסוק (בראשית א ד) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, מתחלת התורה ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר, אבל מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, שכן עד וירא אלהים יש ל"ב אלהים, אבל עם פרשת ויכלו יש ל"ז אלהים, ולכן נקרא הב"ל בסוד ל"ז אלהים, מטעם זה הוצרך להיות יצחק בן ל"ז שנה כשנעקד על גבי מזבח על ידי אברהם אביו שהיה איש חסד, להמתיק ל"ז אלהים שבמעשה בראשית. והנה כשעלה משה למרום, אמר משה להקב"ה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם (שבת פ"ח ע"ב), רזא דמלה בעולם הבריאה דתמן שם של ס"ג כזה יו"ד ה"י ו"ו ה"י, והוא סוד עולם הכסא, תמן שם של ס"ג בבריאה. והנה מילוי שם של ס"ג הוא ל"ז, ובו הוא מתנהג ויונקים ממנו המלאכים בעולם היצירה, לכן הנשבע לשקר, כתב האר"י ז"ל בכנפי יונה שהוא פוגם בעולם הבריאה דתמן שם של ס"ג שמילואו הוא ל"ז כמניין הב"ל, שבהבל פיו פוגם שם בבריאה. ולפי שז' הבלים הם שאמר קהלת בפסוק ראשון (קהלת א א), לכן אמר פעם אחת במזמור נ"ג (תהלים נג ד) הכל סג יחדיו נאלחו, ובמזמור י"ד (תהלים יד ג) אמר כל סר יחדיו נאלחו, כי מאחר שם של ס"ג הוא הבל, וז' הבלים הם ז' פעמים הבל, הוא ס"ר עם הכולל. ולכן לדעתי על זה אמר משה על המלאכים שמא ישרפוני בהבל פיהם, הבל דייקא, לפי שהם יונקים מן מילוי ס"ג שבבריאה שהוא הבל שבפיהם. והשיב לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי, כסא כבוד דייקא, רצה לומר שנשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד מן מקור השם בעצמו. ולכן גדולים צדיקים יותר מן המלאכים (סנהדרין צ"ג ע"א), כי מלאכים הם ביצירה, ונשמת צדיקים הם מתחת כסא הכבוד שהוא בעולם הבריאה, ונמצא שבמילוי שם ס"ג שהוא ל"ז כמניין הבל, יכול להמתיק ל"ז אלהים שבמעשה בראשית, לכן נקרא כסא הכבוד, שכן הכבוד עולה לחשבון ל"ז. ועל זה התחיל משה להתפלל תפלות כמניין ואתחנן, שהוא סוד ישרה לכסא כמ"ש הפייט (מוסף לר"ה), מניין ישר"ה, וכן נמי אמרנו שכן כסא בפשוט ובאלב"ם הכי הוי, ועליו קאמר "בעת "ההיא "לאמר, ר"ת הב"ל, שהוא מילוי של הוי"ה שהוא בעולם הכסא. וזה רמז משה באמרו "אתה "החלות "להראות "את עבדך, בגימטריא ל"ז, על גלגול שלו בימי הבל שהוא סוד ל"ז, שהתחיל להמתיק באותו פרק ל"ז אלהים של מעשה בראשית, וזהו סוד את גדלך, שבו רמז סוד הבו גודל לאלהינו (דברים לב ג), רצה לומר גד"ל הוא מילוי שם של ס"ג בגימטריא ל"ז, לאלהינו דייקא, שהוא סוד בינה אימא עילאה מקננא בכורסייהו דתמן שם של ס"ג, נמצא מילוי של ס"ג הוא גדל. על זה אמר את גדלך, שהתחלתי להמתיק ל"ז אלהים של מעשה בראשית במילוי שם של ס"ג שהוא גדלך, ואת ידך החזקה של ל"ו אלהים שהוא כח הדינים. ולכן הזכיר שם של אל, כי מילוי של ס"ג הוא סוד אל, דהיינו ג' יודי"ן וא' בגימטריא אל, שנרמז בר"ת "ישראל "ה' "אלהינו "ה' (דברים ו ד), דהיינו ב' יודין וא' ויו"ד, כמו שהאריך בזה במאמר המילואים. על זה אמר אשר יעשה כמעשיך, על ל"ז אלהים שבמעשה בראשית, כגבורתיך על עקידת יצח"ק שנעקד כשהיה בן ל"ז שנה. ולכן ביקש משה ליכנס לארץ ישראל להמתיק סוד הבל, כי גם ההבל של ארץ ישראל והחלל הוא גם כן לה' שאין שום קליפה שולטת בו אפילו באויר של ארץ ישראל, כמ"ש לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), שגם המילוי וההבל של ארץ ישראל הוא גם כן לה'. לכן אמר אעברה נא בה"א יתירא, כי יניקת ארץ ישראל מן ה' ראשונה של השם דמתמן מתפשט שם של ס"ג, שהוא סוד ז' הבלים שאמר קהלת, בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), על ז' הבלים אלו דרש בזוהר פרשת ויצא (ח"א). וזהו סוד (בראשית לז א) וישב יעקב, שהוא סוד כסא הכבוד חקוקה דיוקנו של יעקב (במ"ר פ"ד א'), בארץ מגורי, מגורי דייקא שדרשו [במדרש רבה פרשת וישב (ב"ר פפ"ד ה')] שהוא בגימטריא רנ"ט ברזא דמלה דתמן ז' הבלים דמתפשטין שבע נהרות, שהוא סוד ז' הבלים סביב על כסא כמניין מגור"י. לכן אמר אעברה בה' יתירא, על ה' ראשונה שבשם שהוא בעולם הכסא. וכן רמז במלת ההר הטוב, ה"ר נוטרייקון ה' ר"אשונה, והלבנון ששם רוצה להמתיק ל"ז אלהים שהם בבינה. וכן נרמז במלת הלבנון, קרי ביה הל"ב נ', ר"ל בינה שנקראת נ' תמן נ' שערי בינה, ונקראת הלב בסוד הלב מבין שהוא בבינה, ט"ו אוניות יש לריאה שמנשבת על הלב, שנקראת לב על שם ל"ב נתיבות חכמה, ועל שם ל"ב אלהים שנאמר בפרשת בראשית, וחמשה אונות לקביל חמשה אלהים עם פרשת ויכלו, ותמן ממתיקין ל"ז אלהים שבבראשית עם ויכלו. ונרמז במלת אעברה נא, על יום ערבה של הושענא רבה שהוא ביום נ"א מן ראש חודש אלול עד גמר החתימה, שהיו מקיפין את המזבח ז' פעמים ואומרים אני והו הושיעה נא (סוכה מ"ה ע"א), שסוד שם של אני, הוא שם ל"ז של שם ע"ב שבו ממתיקין ל"ז אלהים של בראשית, שזהו ניסוך המים להמתיק משפטיך תהום רבה (תהלים לו ז), והנה כל ענייני של משה להמתיק ל"ז של אלהים. והשיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת בגילגול זה ל"ז אלהים לתקן גלגול הבל, במה שקבלת התורה שהיא ה' חומשים שהיא ה' מן הבל, בהתחלת התורה בב' מן בראשית (א א), ומסיימת בל' של ישראל (דברים לד יב), הרי ב"ל של הבל, לכן אל תוסף:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן רטז
או על דרך מה דאיתא בספר כנפי יונה שהאדרת של אליהו הנביא אשר השליך אל אלישע (מלכים ב' ב ח), היה בסוד אור מקיף, והם נדב אביהו אשר עליהם אתמר יהיו נא פי שנים (מלכים ב' ב ט), נ"א ר"ת "נדב "אביהו, וכנגד הג' אורות שהיה לאלישע אור פנימי ואור חיצון ואור מקיף, חלה ג' חלאים (סנהדרין ק"ז ע"ב), עד כאן. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך, שהוא שהחיה את הילד (מלכים ב' ד לד) שהוא חבקוק [כמ"ש בזוהר פרשת בשלח ], בשם של רי"ו כמניין חבקוק, שהוא שם של ע"ב מסטרא דחסד, וזהו את גדלך. ואת ידך החזקה, שהוא שקילל את המ"ב ילדים (מלכים ב' ב כד) בשם של מ"ב שהוא מסטרא דגבורה, וזהו ידך החזקה. אשר מי אל, שסודו אור מקיף, כי אל במלואו אל"ף למ"ד בגימטריא הק"ף, לכן אעברה נא, אהיה מעובר גם כן בנ"א ר"ת "נדב "אביהו, ואם כן אזכה גם כן לאור מקיף, ולכן ואראה את הארץ כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ואפילו האויר והחליל של ארץ ישראל שם גם כן אין הקליפה שולטת, ואם כן שם אזכה לאור מקיף. ואז ויאמר ה' אלי רב לך, כי גם בכאן תזכה לאור מקיף, וזהו עלה ראש הפסגה:
או על דרך מה דאיתא בספר כנפי יונה שהאדרת של אליהו הנביא אשר השליך אל אלישע (מלכים ב' ב ח), היה בסוד אור מקיף, והם נדב אביהו אשר עליהם אתמר יהיו נא פי שנים (מלכים ב' ב ט), נ"א ר"ת "נדב "אביהו, וכנגד הג' אורות שהיה לאלישע אור פנימי ואור חיצון ואור מקיף, חלה ג' חלאים (סנהדרין ק"ז ע"ב), עד כאן. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך, שהוא שהחיה את הילד (מלכים ב' ד לד) שהוא חבקוק [כמ"ש בזוהר פרשת בשלח ], בשם של רי"ו כמניין חבקוק, שהוא שם של ע"ב מסטרא דחסד, וזהו את גדלך. ואת ידך החזקה, שהוא שקילל את המ"ב ילדים (מלכים ב' ב כד) בשם של מ"ב שהוא מסטרא דגבורה, וזהו ידך החזקה. אשר מי אל, שסודו אור מקיף, כי אל במלואו אל"ף למ"ד בגימטריא הק"ף, לכן אעברה נא, אהיה מעובר גם כן בנ"א ר"ת "נדב "אביהו, ואם כן אזכה גם כן לאור מקיף, ולכן ואראה את הארץ כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ואפילו האויר והחליל של ארץ ישראל שם גם כן אין הקליפה שולטת, ואם כן שם אזכה לאור מקיף. ואז ויאמר ה' אלי רב לך, כי גם בכאן תזכה לאור מקיף, וזהו עלה ראש הפסגה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
זוהר חדש
בַּמִּשְׁמָרָה הָרִאשׁוֹנָה, אִינוּן מַלְאָכִין דְּאָמְרִין שִׁירָתָא בְּרֵישׁ לֵילְיָא. וּמַאי קָאַמְרֵי. (תהילים כ״ד:א׳) לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וְגו', (שם) מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה'. (שם) נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב וְגו'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy