וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃
И он сказал: Я вызвал от моего несчастья к Господу, и Он ответил мне; Из живота преисподней крикнул я, и Ты слышишь голос мой.
ספר הזהר
חייבא חד בעלמא, קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא, ווי לשביביה. ת"ח, יונה, בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה, כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא, עד דכלהו אהדרו עלוי, ודאינו ליה בדינא בימא, וכדין אשתזיבו כלהו, וקב"ה חס עליה לבתר, ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי. כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב, קראתי מצרה לי אל יי' ויענני. וכתיב, מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'.
ספר הזהר
ואי תימא, אי הכי, מאי דכתיב קראתי מצרה לי, הא לא אתחזי, דכל האי רווחא הוה ליה. אלא ודאי, כיון דאחמי ליה ההוא נונא, כל מה די בימא ובתהומוי, מית, דלא יכיל תלת יומין למסבל. כדין עקת ליה ליונה.
ספר הזהר
ותאנא, מאן דנחית לאבדון דאקרי תחתית, לא סליק לעלמין. וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין. ותאנא, לההוא אתר נחתין להנהו גברי דמבזי לאתבא אמן, ועל אמן סגיאין דאתאבידו מניה, דלא חשיב להו, דיינין ליה בגיהנם, ונחתין ליה בההוא מדורא תתאה, דלית בה פתחא, ואתאביד ולא סליק מניה לעלמין. וע"ד כתיב, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. ולא, והא כתיב מבטן שאול שועתי שמעת וגו'. וכתיב מוריד שאול ויעל. אלא הכא שאול, התם תחתית. ואוקימנא הא דאהדר ביה, הא דלא אהדר ביה.