נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה ׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֪וֹת יְה֫וָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי׃
Моя душа жаждет, да, даже жаждет судов Господних; мое сердце и моя плоть поют от радости живому Богу.
מגלה עמוקות
אופן קצו
איתא בספר סודי רזא שהתפלות עולין תלת דרגין, מתחילה יגיע לחשמ"ל, ומן חשמ"ל בא התפלה לעבד נאמן שהוא מטטרון, ואחר כך מטטרון מעלה התפילה עד הפרגוד ומשם לכסא הכבוד, נמצא תלת דרגין אילין עד שבא ומקובלת יש ארבעה דרגין. ותלת דרגין אילין מרומזים בפסוק "באור "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), תסתכל בראשי אתוון ותמצא קבלת התפלה מלמעלה למטה שהיא באה לכסא הכבוד שהוא סוד עולם הבריאה נרמז במלת באור. לכן הכתוב אומר (תהלים פט טז) ה' באור פניך יהלכון, באור פניך בגימטריא עולם הבריאה שהוא סוד הכסא, שכן כסא באלב"ם דל"ת, והיא סוד סולם מוצב ארצה (בראשית כו יב), שכתוב בזוהר (ח"א רס"ו ע"ב) שסוד סולם הוא סוד צלותא דבר נש, והיה לה ארבעה שליבות, סוד ארבעה מדרגות אלו הם רומזים לד' דרגין אלו, שהתפלה עולה דרך ארבעה דרגין אלו עד שהיא נכנסת בכסא הכבוד. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמניין ואתחנ"ן, שהוא כף רגל ישר"ה (יחזקאל א ז), ה' מאות וחמשה עשר כמניין ישר"ה, לכסא, שכן כסא בפשוט ובאלב"ם, הוא בגימטריא ישר"ה. וידוע כי כ"ב אלפי"ן ביתי"ן אילין נברא העולם, כי כמו שבכ"ב אותיות התורה נברא העולם שהוא א' ב' הפשוט מא' ועד ת', כן גם כן באלב"ם נברא העולם, והוא סוד כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), חכמ"ה בגימטריא אלב"ם. והנה בפסוק באור פני מלך חיים, נרמזו ד' דרגין אילן בד' תיבין, באור היא כנגד עולם הבריאה, פני מתחיל בפ' כנגד פרגוד, מלך מתחיל במ' כנגד מטטרו"ן, חיים מתחיל בח' כנגד חשמ"ל, הן הן ד' מעלות של תפלה שעולה עד כסא הכבוד מלמעלה למטה. לכן התחיל משה במלת ואתחנן, שתעלה התפלה עד מקום הכסא, וחוזר ומפרש איך דרך התפלה שהיא עולה בסוד סולם שהוא מטטרון, ועליו קמכוון אתה החלות להראות, במלת החלות הוא מלשון חלו נא פני אל (מלאכי א ט), שהתפלה עולה דרך מטטרון שהוא עבד נאמן, אבל צריך לילך מתחלה דרך חשמ"ל, וקודם שיבא למטטרון שהוא עבדך, החלות מתחלה להראות לי סוד חשמ"ל שהוא כלול מן תרין סטרין מאש ומברד, כמ"ש בספר סודי רזיא כעי"ן החשמ"ל (יחזקאל א ד), בגימטריא כא"ש ובר"ד. וז"ש את גדלך מסטרא דימינא, כמ"ש מימינו אש דת למו (דברים לג ב), הרי שאש הוא ימין. מזה הטעם מיכאל אף על פי שהוא סוד מים, אפילו הכי דרשו עליו במדרש רבה פרשת שופטים (דב"ר פ"ה י"ב) על פסוק (איוב כה ב) המשל ופחד עמו, המשל מיכאל כולו אש, ופחד זה גבריאל שהוא ברד. הרי רואין אנו שדורש על מיכאל שהוא אש, ובעל מתנות כהונה מוחק שם ורוצה להפך הגירסה שמיכאל הוא ברד, לפי שלא ידע סוד זה שלעולם המלאך שהוא בימין הוא אש, כמ"ש מימינו אש, כי המלאך הוא אש לוהט, ולפי השליחות הוא נשתנה. את ידך החזקה, זה ברד מצד השמאל שגבריאל ממונה עליו, אבל החשמל כלול משתיהן מאש ומברד מסטרא דימינא ושמאלא. ונמצא כשאתה רוצה להראות לי את עבדך שהוא מטטרון, צריך אני מתחלה לילך דרך החשמל שהוא תרין סטרין גדלך וידך החזקה, ואחר כך צריך לילך התפלה דרך הפרגוד עד הכסא, לכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, השמים כסאי (ישעיה סו א), ה' בשמים הכין כסאו (תהלים קג יט), ובארץ הוא סוד הפרגוד של הכסא, שכן באר"ץ בגימטריא פרגו"ד, והוא הדום רגלו של כסא כמ"ש הארץ הדום רגלי (ישעיה סו), וכמ"ש בדברי האר"י ז"ל נקראת פרסה שבין בריאה ליצירה, כמבואר במאמר המרגלא עיין שם רזין עילאין. ונמצא מאחר שהתפלה עולה דרך ד' שליבות של סולם שראה יעקב, לכן אמר משה אעברה נא להיות בארץ ישראל, כי שם לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג), ותעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם, ובארץ ישראל אין שם מסך מבדיל, כי מיד שיצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י) שהוא ארץ ישראל ארץ שבע עממין, אז מיד ויפגע במקום (בראשית כח יא) נעשה העולם כולו לפניו ככותל [מדרש רבה שם (ב"ר פס"ח י')], כי ארבעה מחיצות של ד' כחות הטומאה מפסיקין בינינו לבין אלהינו, לכן אעברה בהפוך אתוון ארבעה, ר"ל שמטעם זה אני רוצה לעבור לארץ ישראל כדי שתעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם שאמרנו, דהיינו חשמ"ל מטטרו"ן פרגו"ד כ"סא, אבל בכאן ארבעה מחיצות מפסיקין. גם רמז במלת ואראה את הארץ, את דייקא, על אותיות התקועין במלת ארץ, שכן מלוי ארץ אל"ף רי"ש צדי"ק, הרי מילוי של ארץ בגימטריא דל"ת, שהוא סוד כסא באלב"ם, שכן דרך ד' שליבות הולכת התפלה. ולכן ביקש לראות ההר הטוב הזה והלבנון, שאז הולכת התפלה מכוון לבית המקדש של מעלה, שכן ג' פעמים מכון לשבתך אית בקרא (שמות טו יז) (מלכים א' ח יג) (דברי הימים ב' ו ב) כמ"ש בספר סודי רזא, וכן סידר משה בכאן ג' דרגין, לקביל חשמ"ל הארץ הטובה, לקביל מטטרון ההר הטוב הזה, לקביל פרגוד הלבנון. השיב הקב"ה למשה רב לך, מלת לך דייקא, אין אתה צריך לארץ ישראל כדי שתלך התפלה דרך ד' דרגין אלו עד עולם הכסא, כמה רב גוברך שתפלתו של משה היה כעין חרב חדה "מעין "שם "המפורש שהוא ר"ת משה, ולכן הוצרך הקב"ה לצוות למלאך אכזריא"ל לסתום כל חלונות הרקיע כדאיתא במדרש [וזאת הברכה (דב"ר פי"א י')] בפטירת משה רבינו. לכן אל תוסף, ובכאן אתה עולה לראש הפסגה ומבריח ארבעה מחיצות, שהם ד' כחות הטומאה לארבעה רוחות העולם, לפי שתפלתך מעין שם המפורש, ולכן מפורש שם של ארבע בד' רוחות אלו ימ"ה וצפונ"ה תימנ"ה ומזרח"ה:
איתא בספר סודי רזא שהתפלות עולין תלת דרגין, מתחילה יגיע לחשמ"ל, ומן חשמ"ל בא התפלה לעבד נאמן שהוא מטטרון, ואחר כך מטטרון מעלה התפילה עד הפרגוד ומשם לכסא הכבוד, נמצא תלת דרגין אילין עד שבא ומקובלת יש ארבעה דרגין. ותלת דרגין אילין מרומזים בפסוק "באור "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), תסתכל בראשי אתוון ותמצא קבלת התפלה מלמעלה למטה שהיא באה לכסא הכבוד שהוא סוד עולם הבריאה נרמז במלת באור. לכן הכתוב אומר (תהלים פט טז) ה' באור פניך יהלכון, באור פניך בגימטריא עולם הבריאה שהוא סוד הכסא, שכן כסא באלב"ם דל"ת, והיא סוד סולם מוצב ארצה (בראשית כו יב), שכתוב בזוהר (ח"א רס"ו ע"ב) שסוד סולם הוא סוד צלותא דבר נש, והיה לה ארבעה שליבות, סוד ארבעה מדרגות אלו הם רומזים לד' דרגין אלו, שהתפלה עולה דרך ארבעה דרגין אלו עד שהיא נכנסת בכסא הכבוד. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמניין ואתחנ"ן, שהוא כף רגל ישר"ה (יחזקאל א ז), ה' מאות וחמשה עשר כמניין ישר"ה, לכסא, שכן כסא בפשוט ובאלב"ם, הוא בגימטריא ישר"ה. וידוע כי כ"ב אלפי"ן ביתי"ן אילין נברא העולם, כי כמו שבכ"ב אותיות התורה נברא העולם שהוא א' ב' הפשוט מא' ועד ת', כן גם כן באלב"ם נברא העולם, והוא סוד כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), חכמ"ה בגימטריא אלב"ם. והנה בפסוק באור פני מלך חיים, נרמזו ד' דרגין אילן בד' תיבין, באור היא כנגד עולם הבריאה, פני מתחיל בפ' כנגד פרגוד, מלך מתחיל במ' כנגד מטטרו"ן, חיים מתחיל בח' כנגד חשמ"ל, הן הן ד' מעלות של תפלה שעולה עד כסא הכבוד מלמעלה למטה. לכן התחיל משה במלת ואתחנן, שתעלה התפלה עד מקום הכסא, וחוזר ומפרש איך דרך התפלה שהיא עולה בסוד סולם שהוא מטטרון, ועליו קמכוון אתה החלות להראות, במלת החלות הוא מלשון חלו נא פני אל (מלאכי א ט), שהתפלה עולה דרך מטטרון שהוא עבד נאמן, אבל צריך לילך מתחלה דרך חשמ"ל, וקודם שיבא למטטרון שהוא עבדך, החלות מתחלה להראות לי סוד חשמ"ל שהוא כלול מן תרין סטרין מאש ומברד, כמ"ש בספר סודי רזיא כעי"ן החשמ"ל (יחזקאל א ד), בגימטריא כא"ש ובר"ד. וז"ש את גדלך מסטרא דימינא, כמ"ש מימינו אש דת למו (דברים לג ב), הרי שאש הוא ימין. מזה הטעם מיכאל אף על פי שהוא סוד מים, אפילו הכי דרשו עליו במדרש רבה פרשת שופטים (דב"ר פ"ה י"ב) על פסוק (איוב כה ב) המשל ופחד עמו, המשל מיכאל כולו אש, ופחד זה גבריאל שהוא ברד. הרי רואין אנו שדורש על מיכאל שהוא אש, ובעל מתנות כהונה מוחק שם ורוצה להפך הגירסה שמיכאל הוא ברד, לפי שלא ידע סוד זה שלעולם המלאך שהוא בימין הוא אש, כמ"ש מימינו אש, כי המלאך הוא אש לוהט, ולפי השליחות הוא נשתנה. את ידך החזקה, זה ברד מצד השמאל שגבריאל ממונה עליו, אבל החשמל כלול משתיהן מאש ומברד מסטרא דימינא ושמאלא. ונמצא כשאתה רוצה להראות לי את עבדך שהוא מטטרון, צריך אני מתחלה לילך דרך החשמל שהוא תרין סטרין גדלך וידך החזקה, ואחר כך צריך לילך התפלה דרך הפרגוד עד הכסא, לכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, השמים כסאי (ישעיה סו א), ה' בשמים הכין כסאו (תהלים קג יט), ובארץ הוא סוד הפרגוד של הכסא, שכן באר"ץ בגימטריא פרגו"ד, והוא הדום רגלו של כסא כמ"ש הארץ הדום רגלי (ישעיה סו), וכמ"ש בדברי האר"י ז"ל נקראת פרסה שבין בריאה ליצירה, כמבואר במאמר המרגלא עיין שם רזין עילאין. ונמצא מאחר שהתפלה עולה דרך ד' שליבות של סולם שראה יעקב, לכן אמר משה אעברה נא להיות בארץ ישראל, כי שם לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג), ותעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם, ובארץ ישראל אין שם מסך מבדיל, כי מיד שיצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י) שהוא ארץ ישראל ארץ שבע עממין, אז מיד ויפגע במקום (בראשית כח יא) נעשה העולם כולו לפניו ככותל [מדרש רבה שם (ב"ר פס"ח י')], כי ארבעה מחיצות של ד' כחות הטומאה מפסיקין בינינו לבין אלהינו, לכן אעברה בהפוך אתוון ארבעה, ר"ל שמטעם זה אני רוצה לעבור לארץ ישראל כדי שתעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם שאמרנו, דהיינו חשמ"ל מטטרו"ן פרגו"ד כ"סא, אבל בכאן ארבעה מחיצות מפסיקין. גם רמז במלת ואראה את הארץ, את דייקא, על אותיות התקועין במלת ארץ, שכן מלוי ארץ אל"ף רי"ש צדי"ק, הרי מילוי של ארץ בגימטריא דל"ת, שהוא סוד כסא באלב"ם, שכן דרך ד' שליבות הולכת התפלה. ולכן ביקש לראות ההר הטוב הזה והלבנון, שאז הולכת התפלה מכוון לבית המקדש של מעלה, שכן ג' פעמים מכון לשבתך אית בקרא (שמות טו יז) (מלכים א' ח יג) (דברי הימים ב' ו ב) כמ"ש בספר סודי רזא, וכן סידר משה בכאן ג' דרגין, לקביל חשמ"ל הארץ הטובה, לקביל מטטרון ההר הטוב הזה, לקביל פרגוד הלבנון. השיב הקב"ה למשה רב לך, מלת לך דייקא, אין אתה צריך לארץ ישראל כדי שתלך התפלה דרך ד' דרגין אלו עד עולם הכסא, כמה רב גוברך שתפלתו של משה היה כעין חרב חדה "מעין "שם "המפורש שהוא ר"ת משה, ולכן הוצרך הקב"ה לצוות למלאך אכזריא"ל לסתום כל חלונות הרקיע כדאיתא במדרש [וזאת הברכה (דב"ר פי"א י')] בפטירת משה רבינו. לכן אל תוסף, ובכאן אתה עולה לראש הפסגה ומבריח ארבעה מחיצות, שהם ד' כחות הטומאה לארבעה רוחות העולם, לפי שתפלתך מעין שם המפורש, ולכן מפורש שם של ארבע בד' רוחות אלו ימ"ה וצפונ"ה תימנ"ה ומזרח"ה:
מגלה עמוקות
אופן רח
רצה משה להמתיק ולתקן בארץ ישראל הקלקול הגדול שבאה מחטא אדם הראשון שהטיל הנחש בחוה כ"ד זיני דמסאבותא, כמ"ש בזוהר אחרי מות (ח"ג ע"ט ע"א) על פסוק (בראשית ג טו) ואיבה אשית, כמנין ואיב"ה הטיל הנחש זוהמא, שמתחלה קישט הקב"ה לחוה בכ"ד קשוטי תכשיטי כלה, כמו שדרשו ז"ל (זוהר ח"א מ"ח ע"ב) על פסוק (בראשית ב כב) ויביאה אל אדם, מלמד שקישט הקב"ה לחוה בך"ד תכשיטים, ולמדו רז"ל ממלת ויבאה שהוא חסר י' אחר ב', שהוא בחשבון כ"ד, ואלו האותיות של ויבאה שהיו בה כ"ד תכשיטים, היפך הנחש ועשה מהם איב"ה. ואחך כך באו שלש אבות העולם שהם תקנו ג' קטרין של אדם הראשון, וד' אמהות תקנו עיטה של חוה. וחזרו השבטים וקלקלו בשעת מכירת יוסף, אתמר שם "ויאמר "אליהם "יוסף "ביום "השלישי (בראשית מב יח), ר"ת ואיב"ה, וזה גרם להם גלות מצרים. ואחר כך כשיצאו ממצרים אתמר שם "היום "אתם "יוצאים "בחודש "האביב (שמות יג ד), ר"ת האי"בה, שהגיע זמן שתפסק זוהמת הנחש שהטילה האיבה בין אשה יראת ה' (משלי לא ל), שהיא סוד השכינה. וכשישראל עמדו על הר סיני אז פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג ע"ב), לכן היו הלוחות כתובים מזה ומזה, שכל לוח היה ו' באורך ו' רחב (נדרים ל"ח ע"א), הרי י"ב טפחים כל לוח, נמצא בב' לחות היה כ"ד טפחים, זהו הסוד הפסוק מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), בזה בטלו כ"ד זיני דמסאבותא. ולכן בשעת עגל בשבירת הלוחות חזרה זוהמת נחש למקומו כ"ד זיני דנחש, ולכן בסוף כ"ד דורות נגבה חוב של עגל, כאן כ"ד דורות כנגד כ"ד זינין אלו שגרמה הנחש, ואין לך פקודא שאין בה חלק כ"ד בהכרע ליטרא של עגל (סנהדרין ק"ב ע"א), גם במרגלים נרמז כמ"ש "ופגריכם "אתם "יפלו "במדבר "הזה (במדבר יד לב), ר"ת ואיב"ה. ופרה אדומה שהיא רפואה על עגל, אתמר שם פסוק בפני עצמו "וכל "אשר "יגע "בו "הטמא (במדבר יט כב), שהוא גם כן ראשי תיבות ואיבה. והנה בשעת חורבן אז נפרע חוב של עגל, דרש ר' לוי שם בזוהר של איכה (נ"ד ע"א) שמדת השררה איב"ה רע"ה, ונרשם ברישא דקרא "איכה "ישבה "בדד "העיר "רבתי "עם "היתה (איכה א א), ראשי תיבות איב"ה רע"ה (כמ"ש לעיל באופן לט). גם בכאן רמז משה בראשי אתוון "ואתחנן "אל ה' "בעת "ההיא, ר"ת ואיב"ה, שבשביל לתקן אותן כ"ד זיני דמסאבותא רצה ליכנס לארץ ישראל, לכן פתח בשם של אדנ"י, שיש לשם של אדנ"י כ"ד צרופים בסוד א"ל "ישוב "דך "נכלם (תהלים עד כא), ר"ת אדנ"י, ד"ך הם כ"ד צרופי אדנ"י, והם סוד שר השמיני שכתב המקובל רבי משה קורדוורי מי שמכוון בו בשעת התפלה, אז תפלתו נשמעת. והרי נרמז במלת אל ישוב דך נכלם, וסודו יוצא מפסוק (שמות טו א) אז ישיר משה, אז חלק אחד, ובנ"י ישראל ו"ב מן ובנ"י חלק שני, כי גאה, ג' ה' מן גא"ה. והם סוד כ"ד פרקים שמן מסכת שבת שנקראת כלה, שצריך לחלק על ג' סעודות של שבת בכל סעודה ח' פרקים, כי שבת היא כלה, והפרקים הם כ"ד כנגד כ"ד תכשיטי כלה, ונרמז בפסוק (שמות לא טז) 'ושמרו 'בני 'ישראל 'את 'השבת, ר"ת ואיב"ה, לתקן כ"ד זיני דמסאבותא, וזה שכתוב אחר כך לעשות את השבת, לעשות דייקא לדורותם, לדורתם כתיב כדאיתא בזוהר (תיקו"ז כד ס"ט ע"ב) בשם ספר הבהיר והביאה ר' מנחם מרקנטי בפרשת שלח לך, ואז השכינה שורה בבית, והקליפה שהיא הגר שפחת שרה אומרת מפני שרי גבירתי אנכי בורחת (בראשית טז ח). ועל זה ביקש משה לתקן כ"ד צרופי אדנ"י, ואמר מאחר שהחלות להראות לי, שפתחתי לתקן כ"ד זיני דנחש, החלות בהיפוך אתוון הלוחות, שהיו כ"ד טפחים כנ"ל מז"ה ומז"ה שהם כ"ד טפחים. גם קיבל כ"ד ספרים אוריין תליתאי (שבת פ"ח ע"א), את גדלך זה תורה, ידך החזקה נביאים כמה שכתוב (הושע יב יא) וביד נביאים אדמה, אשר מי אל בשמים ובארץ רזי דכתובים, בסוד כתובים באצבע אלהים (שמות לא יח), כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח ד). גם נרמז בראשי תיבות 'אתה 'החלות 'להראות אה"ל, שבשעת עשיית המשכן אתמר תמן כ"ד פעמים שיטים, והוא סוד כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא (יבמות ס"ב ע"ב), שהוא יסוד תורה שבעל פה שנשנית באהל מועד והם ברזא דחכמתא, ונפלו אחר כך כ"ד אלף בשיטים. ועליהם רמז משה את גדלך בשעת עשיית המשכן, שלא היה יכול משה לזכור את ווים לעמודים (שמות לח כח), עד שבא אליו נשמתו של ר' עקיבא בסוד ואת האלף וגומר אין כאן מקומו, כי ר' עקיבא הוא שדרש ווי"ן [תוספות סנהדרין נ' (ע"ב ד"ה ת"ל)], ועל שנפלו כ"ד אלף בשיטים אמר את ידך החזקה. ואיתא בזוהר בפרשת פקודי (זוהר ח"ב רמ"א ע"ב) שהמרכבה שלמעלה היא כ"ד סמכין, על זה אמר אשר מי אל בשמים, כמו שבשמים כ"ד סמכין של מרכבה, וכן בירושלים שלמעלה יש בו כ"ד שערים, לכן גם בארץ הוצרכו להיות למטה בירושלים כ"ד שערים, ולא רצו השערים לפתוח ודבקו זה בזה עד שאמר שלמה כ"ד רננות (שבת (ל' ע"א) ומו"ק ט'.), הן הן כ"ד פסוקים מפסוק האמנם ישב אלהים על הארץ (דברי הימים ב' ו' יח), עד פסוק בעבור דוד עבדך (דברי הימים ב' ו מב) ך"ד פסוקים, כל פסוק הוא נקרא רנן בפני עצמו, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל [בפרק קמא דברכות (ה' ע"א)] אמר אביי תלמיד חכם צריך לומר חד פסוקי דרחמי, הוא הסוד כמו שכתוב לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג), פסוק אחד נקרא רנן רננו צדיקים בה' (תהלים לג א), באו לפניו ברננה (תהלים ק ב), ולכן במזמור כ"ד (תהלים כד ז) אמר דוד שאו שערים ראשיכם. ועל זה אמר אשר יעשה כמעשיך, על נס של שלמה עם השערים, וכגבורתיך על חורבן הבית שנחרב לסוף כ"ד דורות, לפי שהמרכבה היא על כ"ד, ובזה מתבטלת הנחש בך"ד זיני טומאה. לכן אמר משה אעברה נ"א, רוצה אני לבטל את 'נחש 'איבה, ר"ל אותו האיבה שהטיל הנחש בסוד ואיב"ה אשית, שהם כ"ד זיני דמסאבותא. לזה אמר ואראה את הארץ, צריך אני לבא לארץ ישראל בשביל זה, כי שם ההר הטוב הזה זה ירושלים שיש בה כ"ד שערים, לכן בברכת ירושלים שבתפלה יש כ"ד תיבות, כי ירושלים שלמטה היא בנויה כנגד ירושלים שלמעלה (תענית ה' ע"א), ולכן בפסוק רבתי עם [באיכה רבתי (פ"א ב')] קחשיב כמה וכמה כ"ד שהיו בירושלים, כ"ד שוקים, ובכל שוק ושוק כ"ד שקקים, ובכל שקק ושקק כ"ד מבואות וכו'. וזה שאמר והלבנון שהוא בית המקדש, שהיו בו גם כן כ"ד שערים כנגד שערים העליונים, נמצא בארץ ישראל נתקיים קרא ושמתי כדכ"ד שמשותיך (ישעיה נד יב), כ"ד לקביל כ"ד. והשיב הקב"ה רב לך, כבר עשיתי רצונך אשר אמרתי סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), והארכתי עון העגל על כ"ד דורות, ונתתי לך הלוחות שהם גם כן סוד כ"ד, וגם בעשיית העגל, גם בך"ד ספרים שקיבל משה מהר סיני דאתמר תמן וזאת התורה (דברים ד מד), וזא"ת בגימטריא כ"ד ספרים אשר עשה משה לפני בני ישראל, בזה זכה למקו"ר חיי"ם (תהלים לו י) בגימטריא הכי הוי, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, עו"ד דייקא שקיבל הלוחות מזה ומזה:
רצה משה להמתיק ולתקן בארץ ישראל הקלקול הגדול שבאה מחטא אדם הראשון שהטיל הנחש בחוה כ"ד זיני דמסאבותא, כמ"ש בזוהר אחרי מות (ח"ג ע"ט ע"א) על פסוק (בראשית ג טו) ואיבה אשית, כמנין ואיב"ה הטיל הנחש זוהמא, שמתחלה קישט הקב"ה לחוה בכ"ד קשוטי תכשיטי כלה, כמו שדרשו ז"ל (זוהר ח"א מ"ח ע"ב) על פסוק (בראשית ב כב) ויביאה אל אדם, מלמד שקישט הקב"ה לחוה בך"ד תכשיטים, ולמדו רז"ל ממלת ויבאה שהוא חסר י' אחר ב', שהוא בחשבון כ"ד, ואלו האותיות של ויבאה שהיו בה כ"ד תכשיטים, היפך הנחש ועשה מהם איב"ה. ואחך כך באו שלש אבות העולם שהם תקנו ג' קטרין של אדם הראשון, וד' אמהות תקנו עיטה של חוה. וחזרו השבטים וקלקלו בשעת מכירת יוסף, אתמר שם "ויאמר "אליהם "יוסף "ביום "השלישי (בראשית מב יח), ר"ת ואיב"ה, וזה גרם להם גלות מצרים. ואחר כך כשיצאו ממצרים אתמר שם "היום "אתם "יוצאים "בחודש "האביב (שמות יג ד), ר"ת האי"בה, שהגיע זמן שתפסק זוהמת הנחש שהטילה האיבה בין אשה יראת ה' (משלי לא ל), שהיא סוד השכינה. וכשישראל עמדו על הר סיני אז פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג ע"ב), לכן היו הלוחות כתובים מזה ומזה, שכל לוח היה ו' באורך ו' רחב (נדרים ל"ח ע"א), הרי י"ב טפחים כל לוח, נמצא בב' לחות היה כ"ד טפחים, זהו הסוד הפסוק מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), בזה בטלו כ"ד זיני דמסאבותא. ולכן בשעת עגל בשבירת הלוחות חזרה זוהמת נחש למקומו כ"ד זיני דנחש, ולכן בסוף כ"ד דורות נגבה חוב של עגל, כאן כ"ד דורות כנגד כ"ד זינין אלו שגרמה הנחש, ואין לך פקודא שאין בה חלק כ"ד בהכרע ליטרא של עגל (סנהדרין ק"ב ע"א), גם במרגלים נרמז כמ"ש "ופגריכם "אתם "יפלו "במדבר "הזה (במדבר יד לב), ר"ת ואיב"ה. ופרה אדומה שהיא רפואה על עגל, אתמר שם פסוק בפני עצמו "וכל "אשר "יגע "בו "הטמא (במדבר יט כב), שהוא גם כן ראשי תיבות ואיבה. והנה בשעת חורבן אז נפרע חוב של עגל, דרש ר' לוי שם בזוהר של איכה (נ"ד ע"א) שמדת השררה איב"ה רע"ה, ונרשם ברישא דקרא "איכה "ישבה "בדד "העיר "רבתי "עם "היתה (איכה א א), ראשי תיבות איב"ה רע"ה (כמ"ש לעיל באופן לט). גם בכאן רמז משה בראשי אתוון "ואתחנן "אל ה' "בעת "ההיא, ר"ת ואיב"ה, שבשביל לתקן אותן כ"ד זיני דמסאבותא רצה ליכנס לארץ ישראל, לכן פתח בשם של אדנ"י, שיש לשם של אדנ"י כ"ד צרופים בסוד א"ל "ישוב "דך "נכלם (תהלים עד כא), ר"ת אדנ"י, ד"ך הם כ"ד צרופי אדנ"י, והם סוד שר השמיני שכתב המקובל רבי משה קורדוורי מי שמכוון בו בשעת התפלה, אז תפלתו נשמעת. והרי נרמז במלת אל ישוב דך נכלם, וסודו יוצא מפסוק (שמות טו א) אז ישיר משה, אז חלק אחד, ובנ"י ישראל ו"ב מן ובנ"י חלק שני, כי גאה, ג' ה' מן גא"ה. והם סוד כ"ד פרקים שמן מסכת שבת שנקראת כלה, שצריך לחלק על ג' סעודות של שבת בכל סעודה ח' פרקים, כי שבת היא כלה, והפרקים הם כ"ד כנגד כ"ד תכשיטי כלה, ונרמז בפסוק (שמות לא טז) 'ושמרו 'בני 'ישראל 'את 'השבת, ר"ת ואיב"ה, לתקן כ"ד זיני דמסאבותא, וזה שכתוב אחר כך לעשות את השבת, לעשות דייקא לדורותם, לדורתם כתיב כדאיתא בזוהר (תיקו"ז כד ס"ט ע"ב) בשם ספר הבהיר והביאה ר' מנחם מרקנטי בפרשת שלח לך, ואז השכינה שורה בבית, והקליפה שהיא הגר שפחת שרה אומרת מפני שרי גבירתי אנכי בורחת (בראשית טז ח). ועל זה ביקש משה לתקן כ"ד צרופי אדנ"י, ואמר מאחר שהחלות להראות לי, שפתחתי לתקן כ"ד זיני דנחש, החלות בהיפוך אתוון הלוחות, שהיו כ"ד טפחים כנ"ל מז"ה ומז"ה שהם כ"ד טפחים. גם קיבל כ"ד ספרים אוריין תליתאי (שבת פ"ח ע"א), את גדלך זה תורה, ידך החזקה נביאים כמה שכתוב (הושע יב יא) וביד נביאים אדמה, אשר מי אל בשמים ובארץ רזי דכתובים, בסוד כתובים באצבע אלהים (שמות לא יח), כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח ד). גם נרמז בראשי תיבות 'אתה 'החלות 'להראות אה"ל, שבשעת עשיית המשכן אתמר תמן כ"ד פעמים שיטים, והוא סוד כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא (יבמות ס"ב ע"ב), שהוא יסוד תורה שבעל פה שנשנית באהל מועד והם ברזא דחכמתא, ונפלו אחר כך כ"ד אלף בשיטים. ועליהם רמז משה את גדלך בשעת עשיית המשכן, שלא היה יכול משה לזכור את ווים לעמודים (שמות לח כח), עד שבא אליו נשמתו של ר' עקיבא בסוד ואת האלף וגומר אין כאן מקומו, כי ר' עקיבא הוא שדרש ווי"ן [תוספות סנהדרין נ' (ע"ב ד"ה ת"ל)], ועל שנפלו כ"ד אלף בשיטים אמר את ידך החזקה. ואיתא בזוהר בפרשת פקודי (זוהר ח"ב רמ"א ע"ב) שהמרכבה שלמעלה היא כ"ד סמכין, על זה אמר אשר מי אל בשמים, כמו שבשמים כ"ד סמכין של מרכבה, וכן בירושלים שלמעלה יש בו כ"ד שערים, לכן גם בארץ הוצרכו להיות למטה בירושלים כ"ד שערים, ולא רצו השערים לפתוח ודבקו זה בזה עד שאמר שלמה כ"ד רננות (שבת (ל' ע"א) ומו"ק ט'.), הן הן כ"ד פסוקים מפסוק האמנם ישב אלהים על הארץ (דברי הימים ב' ו' יח), עד פסוק בעבור דוד עבדך (דברי הימים ב' ו מב) ך"ד פסוקים, כל פסוק הוא נקרא רנן בפני עצמו, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל [בפרק קמא דברכות (ה' ע"א)] אמר אביי תלמיד חכם צריך לומר חד פסוקי דרחמי, הוא הסוד כמו שכתוב לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג), פסוק אחד נקרא רנן רננו צדיקים בה' (תהלים לג א), באו לפניו ברננה (תהלים ק ב), ולכן במזמור כ"ד (תהלים כד ז) אמר דוד שאו שערים ראשיכם. ועל זה אמר אשר יעשה כמעשיך, על נס של שלמה עם השערים, וכגבורתיך על חורבן הבית שנחרב לסוף כ"ד דורות, לפי שהמרכבה היא על כ"ד, ובזה מתבטלת הנחש בך"ד זיני טומאה. לכן אמר משה אעברה נ"א, רוצה אני לבטל את 'נחש 'איבה, ר"ל אותו האיבה שהטיל הנחש בסוד ואיב"ה אשית, שהם כ"ד זיני דמסאבותא. לזה אמר ואראה את הארץ, צריך אני לבא לארץ ישראל בשביל זה, כי שם ההר הטוב הזה זה ירושלים שיש בה כ"ד שערים, לכן בברכת ירושלים שבתפלה יש כ"ד תיבות, כי ירושלים שלמטה היא בנויה כנגד ירושלים שלמעלה (תענית ה' ע"א), ולכן בפסוק רבתי עם [באיכה רבתי (פ"א ב')] קחשיב כמה וכמה כ"ד שהיו בירושלים, כ"ד שוקים, ובכל שוק ושוק כ"ד שקקים, ובכל שקק ושקק כ"ד מבואות וכו'. וזה שאמר והלבנון שהוא בית המקדש, שהיו בו גם כן כ"ד שערים כנגד שערים העליונים, נמצא בארץ ישראל נתקיים קרא ושמתי כדכ"ד שמשותיך (ישעיה נד יב), כ"ד לקביל כ"ד. והשיב הקב"ה רב לך, כבר עשיתי רצונך אשר אמרתי סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), והארכתי עון העגל על כ"ד דורות, ונתתי לך הלוחות שהם גם כן סוד כ"ד, וגם בעשיית העגל, גם בך"ד ספרים שקיבל משה מהר סיני דאתמר תמן וזאת התורה (דברים ד מד), וזא"ת בגימטריא כ"ד ספרים אשר עשה משה לפני בני ישראל, בזה זכה למקו"ר חיי"ם (תהלים לו י) בגימטריא הכי הוי, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, עו"ד דייקא שקיבל הלוחות מזה ומזה:
זוהר חדש
רַבִּי חִיָיא וְר' יוֹסֵי הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְר' חִיָּיא, הָא תָּנִינָן בְּמַתְנִיתָּא דִידָן, דְּכָל מַה דַּעֲבֵיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין לְעֵילָא בֵּין לְתַתָּא, כָּלְהוֹ כְסִיפִין וְשָׁקְדִין לִמְהַךְ לְזִינֵיהּ, גּוּפָא אָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ, לְאַרְעָא, דְּאִתְנַסֵּיבַת מִינָהּ. וְנִשְׁמָתָא לֵית לֵיהּ כִּסּוּפָא, אֶלָּא לַאֲתַר דְּאִתְנְסֵיבַת מִתַּמָּן. דְּכָל מַה דְּעָבִיד, כָּסִיף בָּתַר זִינֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים פ״ד:ג׳) נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה', וְלָא לְעָלְמָא הָדֵין, כְּגוּפָּא.