Мидраш к Тегилим 73:1

טוֹב ה' לְקֹוָו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים עג, א): אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְבָרֵי לֵבָב, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם בָּרוּר עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין בְּיָדָם עָוֹן, וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים פד, ו): אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, אֵלּוּ דִּשְׁבִילֵי אוֹרָיְתָא כְּבוּשִׁין בְּלִבְּהוֹן. וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים קכה, ד): הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וְדִכְוָותֵיהּ (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְדִכְוָותֵיהּ (מיכה ז, יח): מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ד'. טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָֹּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו, עֹל תּוֹרָה, עֹל אִשָּׁה, עֹל מְלָאכָה.

ח) גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ - אמר ישעיה כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם וגו' (ישעיה נ"ט י"ח), כך הקב״ה משלם לרשעים לפי שהם גומלים, ולצדיקים משלם להם כמעשיהם, משלם לרשעים חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו (שם), ומשלם גמול לצדיקים, וכן הוא אומר אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב (תהלים ע״ג א'), וכן הוא אומר אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו (ישעיה ס״ג ז'), אין הקב״ה משלם כלום על חנם לא לרשעים ולא לצדיקים, הרעה הבאה על הרשעים לא הקב״ה מביאה עליהם, וכן הוא אומר מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב (איכה ג׳ ל"ח), אלא הם גומלים לנפשם, וכן הוא אומר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם (ישעיה ג' ט'). ומהו גומל לצדיקים? חיים חנם, וכן הוא אומר בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי וגו׳ הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי (תהלים ק״ג א' - ד'), ולא אלה בלבד אלא הרבה צדקות הוא עושה, שנאמר עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה׳ וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים (תהלים ק"ג ו'), וכן הוא אומר שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה׳ גָּמַל עָלָיְכִי (שם קט"ז ז') ומה גמל לי, כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת וגו', וכן אמר דוד להקב״ה חיים אתה גומל לי, גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וגו׳, ומפני מה אתה גומל חיים לי, מפני שאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ. חיים היא התורה, וכן הוא אומר נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ (משלי ד׳ י"ג), לכך נאמר גמול על עבדך אחיה.

ד"א כי תבואו אל ארץ וגו'. זש"ה אך טוב לישראל [אלהים], יכול לכל, ת"ל לברי לבב (תהלים עג א). [כיוצא בדבר אתה אומר טוב ה' לקויו (איכה ג כה), יכול לכל, ת"ל לנפש תדרשנו (שם), כיוצא בדבר אתה אומר טוב ה' למעוז ביום צרה (נחום א ז), יכול לכל, ת"ל ויודע חוסי בו (שם), כיוצא בדבר אתה אומר טוב לה' לכל (תהלים קמה ט), יכול לכל, ת"ל ורחמיו על כל מעשיו (שם), כיוצא בדבר אתה אומר אשרי אדם עוז לו בך (שם פד ו), יכול לכל, ת"ל מסלות בלבבם (שם), אלין דשבילייא דאורייתא בלביהון, כיוצא בו הטיבה ה' לטובים (שם קכה ד), יכול לכל, ת"ל לישרים בלבותם (שם), כיוצא בו קרוב ה' לכל קוראיו (שם קמה יח), יכול לכל, ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת (שם), כיוצא בדבר אתה אומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז יח), יכול לכל, ת"ל לשארית נחלתו (שם), לפיכך אך טוב לישראל אלהים לברי לבב, אינו אומר טוב לישראל אלהים, אלא אך טוב, אך מיעוט היסורין שהביא עליהם טובים, למה לברי לבב, לברר אותו היום לעולם הבא, לכך נאמר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה (תהלים עג ג), ראיתי שלותן והייתי מקנא, באלו שהן עושין חללים חללים, שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל וגו' (איוב טו כ), שלום רשעים, יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם (איוב כא ט), כי אין חרצובות למותם ובריא אולם (תהלים שם ד), מה חרצובות לא הורדתם לאין ולא חרצבתם ליסורין, ובריא אולם, לפיכך הם בריאים כאולם.

כתוב אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: (תהילים ע״ג:א׳) כל מקום שנאמר אך מיעוט. אמר אסף המשורר אך טוב לישראל אלהים. כלומר ואפי' בזמן שהוא יושב עליהם בדין לפי שנאמר אלהים זו מדת הדין שמביא עליהן יסורין ומתבררין ומצטרפין ומתלבנים (חוכים) לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. אמר להם משה לישראל אברהם אבינו לא שבחו הקב״ה אלא בעקב השמיעה שנאמר (בראשית כ״ו:ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כך אתם והיה עקב תשמעון. ושמר ה' אלהיך לך את הברית זו בריתו של אברהם אבינו. ואת החסד זו חסדו של יעקב שנאמר (שם ל״ב) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. אשר נשבע לאבותיך. זה יצחק שנא' (שם כ״ב) ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. למדנו שהיסורין מביאין את האדם לחיי העולם הבא. מה כתוב למעלה מן פרשה זו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. משל לרופא שבא לראות את החולה ראה בו סימני מיתה. אמר לו כל מה שאתה רוצה אכול ושתה לפי שאין רפואה לחליך. כך הרשעים אין להם תקנה וכל מה שהם רוצים עושין בעוה״ז. וכן אסף אומר (תהילים ע״ג:ה׳-ו׳) בעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו לכן ענקתמו גאוה. ואיוב אמר (איוב כ״א:ט׳) בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, וכל העניה כולה בשלות רשעים וביסודי הצדיקים לכך נאמר אך טוב לישראל אלהים. תנן התם ר' ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים, לברי לבב. יכול לכל ת״ל לברי לבב. (תהילים ע״ג:א׳-ב׳) ואני כמעט נטיו רגלי כשראיתי שלותם של רשעים כמעט נטיו רגלי מן הדרך עד שהבנתי כי לא לטובתם הקב״ה נותן להם שכר בעולם הזה. כי אין היצובות למותם ובריא אולם. (שם) (ג) אין מאחר צביונם ורצונם בעולם הזה משלם להם שכרם כדי לטרדן מן העולם הבא. מלמד שהכתובים דברו אחר תורת משה כדרך שאמר משה (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. כך אמר אסף כי אין חרצובות למותם וכשם שאמר משה והיה עקב תשמעון כך אמר אסף אך טוב לישראל אלהים. ד״א והיה עקב תשמעון. זה שאמר דוד (תהלים קיט) הבינני ואשמרה תורתיך ואצרנה עקב, ד״א והיה עקב תשמעון. דקדוקי המצות.האי דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (שם מט) עון עקבי יסובני עונות שאדם דש בעוה״ז מביאין אותו ליום הדין לפיכך צריך אדם להיות זהיר בדקדוקי המצות:

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד, לד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עג, א): אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְבָרֵי לֵבָב, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּן בָּרִי בַּמִּצְוֹת, (תהלים פד, ו): אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ, יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים פד, ו): מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, אֵלּוּ דִּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּבִישִׁין בְּלִבְּהוֹן, (תהלים קכה, ד): הֵטִיבָה ה' לַטּוֹבִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קכה, ד): וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. (נחום א, ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (נחום א, ז): וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. (איכה ג, כה): טוֹב ה' לְקֹוָו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (איכה ג, כה): לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קמה, יח): לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת. (תהלים עג, ב): וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר אָסָף בֶּן קֹרַח הָיָה וְחַד אָמַר אָסָף אַחֵר הָיָה, מַאן דְּאָמַר אָסָף בֶּן קֹרַח הָיָה כְּבָר הָיִיתִי שׁוֹרֶה עִם אַבָּא בַּגֵּיהִנֹּם, וְחַד אָמַר אָסָף אַחֵר הָיָה כְּבָר הָיִיתִי שׁוֹרֶה עִם הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, לָמָּה (תהלים עג, ג): כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, בְּמַעֲרָבָא אוֹמְרִים אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם מָלֵא הוֹלֵלוֹת רָעוֹת. רַבִּי לֵוִי קָרֵי לְהוֹן זְהוֹנַיָא, אֵלּוּ שֶׁמְבִיאִין אַלְלַי לָעוֹלָם, (תהלים עג, ג): שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה, כְּתִיב (ישעיה נז, כא): אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים, וְאַתָּה אוֹמֵר שְׁלוֹם רְשָׁעִים, אֶלָּא בְּשִׁלּוּמִים שֶׁל רְשָׁעִים אֶרְאֶה. (תהלים עג, ד): כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם, לֹא הִרְהַרְתִּים בָּחֳלָאִים וְלֹא צְבִיתִים בְּעוֹנוֹת, אֶלָּא וּבָרִיא אוּלָם, עֲשִׂיתִים בְּרִיאִים כְּאוּלָם, כְּדִתְנַן פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָיּוֹת שֶׁל מֵילָא הָיוּ עַל גַּבָּיו. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּרַבִּי יַנַּאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי דּוֹסְתָּאי אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא טָוָה מָעָה אַחַת עָבָה וּמָעָה אַחַת דַּקָּה, אֵלּוּ הַצִּיבִים לְעוֹנוֹת וְאֵלּוּ לְאִיסְפְּלִיטוֹן. רַבָּנָן אָמְרֵי, אֵין לָהֶם צִיבִים שֶׁל עֲוֹנוֹת שֶׁיָּמוּתוּ בָּהֶם, אֶלָּא אֵלוּ הַבְּרִיאִים לְיוֹם הַדִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ז, ז): וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט. (תהלים עג, ה): בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ, לֹא לַחֲרשׁ וְלֹא לִזְרֹעַ וְלֹא לִקְצֹר, (תהלים עג, ה): וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ, אָמַר רַב הַמְנוּנָא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, לֹא יְנוּגָעוּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.

מזמור לאסף אך טוב לישראל אלקים לברי לבב. זה שאמר הכתוב (תהלים לז א) אל תתחר במרעים אל תקנא בדבר שאין לו אחרית וכן הוא אומר (משלי כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע. אמר הקב"ה אם ראית נרן של רשעים דולק אל תקנא בם שהוא דועך לעולם הבא שנאמר (שם) נר רשעים ידעך. ובמה תקנא ביראת ה' כל היום בדבר שיש בו אחרית טוב ואינה פוסקת לעולם שנאמר (שם כג יח) כי אם יש אחרית (לטוב). אמר אסף אני קנאתי בהוללים ולא הייתי יודע שהיסורין שהקב"ה מביא על ישראל טובים הם. ולמי לברי לבב להבריא את לבם לאותן דכ' עליהן הבריא (תהלים כד ג-ד) מי יעלה בהר ה' ומי ישכון במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. אמר אסף אני לא הייתי יודע שלטובה הן וקנאתי ובשביל שקנאתי כמעט נטיו רגלי. ולמה שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם. האשה הזאת טווה במטוה אחת מקוטפת ואחת מעוסה ואין (הכל) הטווי כולו שוה. אבל הרשעים אינן כן אלא כי אין חרצובות למותם אין בהם מום אלא בריאים כאולם. לכך ובריא אולם. מהו חרצובות אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהם מבקשים ניתן להם. למה הדבר דומה לחולה שעלה הרופא לבקרו נטל הכף שלו אמר תנו לו כל מה שרוצה לאכול למה שהוא מת. כן אמר להו משה ומשלם לשונאיו. הוי כי אין חרצובות למותם שהן בריאין ואין הייסורין נוגעין בהם:

גמול על עבדך אחיה ואשמרה דבריך. אמר ישעיה (ישעיה נט יח) כעל גמולות כעל ישלם וגו'. כך הקב"ה משלם לרשעים לפי שהם גומלים ולצדיקים משלם להם כמעשיהם. משלם לרשעים (שם) חמה לצריו גמול לאויביו. ומשלם גמול לצדיקים וכן הוא אומר (תהלים עג א) אך טוב לישראל אלקים לברי לבב. וכן הוא אומר (ישעיה סג ז) אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. אין הקב"ה משלם כלום על חנם לא לרשעים ולא לצדיקים. הרעה הבאה על הרשעים לא הקב"ה מביאה עליהם. וכן הוא אומר (איכה ג לח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אלא הם גומלים לנפשם. וכן הוא אומר (ישעיה ג ט) הכרת פניהם ענתה בם. ומהו גומל לצדיקים חיים חנם. וכן הוא אומר (תהלים קג ב-ד) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. הסולח לכל עוניכי הגואל משחת חייכי. ולא אלה בלבד אלא הרבה צדקות הוא עושה שנאמר (שם ו) עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים. וכן הוא אומר (שם קטז ז) שובי נפשי למנוחיכי וגו'. ומה גמל לי כי חלצת נפשי ממות וגו'. וכן אמר דוד להקב"ה חיים את גומל לי גמול על עבדך אחיה וגו'. ומפני מה את גומל חיים לי מפני שאשמרה דברך. חיים היא התורה. וכן הוא אומר (משלי ד יג) נצרה כי היא חייך. לכך נאמר גמול על עבדך אחיה. אמר לו דוד רבונו של עולם רצונך שאשמור דבריך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואם אין אתה גולה את עיני מנין אני יודע. לכך נאמר גל עיני ואביטה וגו'. ואף על פי שעיני פתוחות איני יודע כלום. בוא וראה אף על פי שהיה שמואל נביא לא היה יודע כלום עד שגלה הקב"ה את אזנו שנאמר (שמואל-א ט טו) וה' גלה אזן שמואל וגו'. וכן נבוכדנצר אמר (דניאל ב מז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלקין ומרי מלכין וגלי רזין וגו'. וכן דניאל אמר (שם ל) ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנא גלי לי. ואומר (שם כב) והוא גלה עמיקתא ומסתרתא. וכן דוד אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ולמה (תהלים קלט ו) פליאה דעת ממני. פליאה זו התורה. וכן הכתוב אומר פלאות עדותיך. לכך נאמר נפלאות מתורתך. אוצרות היא התורה. וכן הכתוב אומר (משלי כא כ) אוצר נחמד וגו'. מטמוניות היא התורה. וכן אמר הכתוב (שם ב ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים וגו'. הרבה דלתות יש בה הרבה פתחים יש לה. וכן הוא אומר (שם ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. וכן אמר דוד פלאות היא התורה. אמר משה אינה נפלאות שנאמר (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך וגו'. לא נפלאת אלא ממך שלא עמלת בה. לכך נאמר נפלאות מתורתך: