Мидраш к Йешайау 33:12

רב כהנא בשם ר' יוחנן אמר התיר דמם, כמו שנאמר והגוים חרוב יחרבו (ישעיה ס' י"ב). ר' תנחום בר חנילאי אמר התיר להם את האסורים ושקצים ורמשים, למה הדבר דומה לרופא שנכנס לבקר את החולים, ראה שני חולים בבית אחד. אמר הרופא לזה תנו כל מה שהוא מתאוה, ולזה אל תתנו אלא דבר פלוני ופלוני, והזהרו לכם מלהאכילו דבר אחר, מיד ענו אותם העומדים ואמרו לו אדונינו מה הוא זה שצויתה, לזה נאכיל כל מה שהוא מתאוה, ולזה אל תאכילו אותו אלא דבר פלוני, מאי נשתנה האי מהאי, אמר להם לאותו שאמרתי האכילוהו כל מה שהוא מתאוה למיתה הוא, וזה שאמרתי לכם אל תאכילוהו אלא דבר פלוני לחיים הוא, לכך הקב"ה התיר לגוים כל דבר לפי שהן לגיהנם, שנאמר והיו עמים משרפות סיד וגו' (ישעיה לג יב), אבל ישראל אמר להם זאת החיה אשר תאכלו, לפי שהם לחיים, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד' ד'):

פס'. ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת״ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקב״ה ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו. למען אשר תבא אל הארץ. אם אתה עושה כל מה שבענין אתה בא. כאשר דבר ה' אלהיך לך. והיכן דיבר (דברים ס) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה:

רַבִּי הוּנָא פָּתַר קְרָיָה בְּמַלְכֻיּוֹת, מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵּין הַחוֹחִים רוּחַ צָפוֹן יוֹצֵא וּמַטֶּה אוֹתָהּ כְּלַפֵּי צָפוֹן וְהַחוֹחַ עוֹקְצָהּ, אַף עַל פִּי כֵן לִבָּהּ מְכֻוָּן לְמַעְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִגְבִין אַרְנוֹנִיּוֹת בּוּרְסַגְנִיּוֹת, לִבָּם מְכֻוָּן כְּלַפֵּי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, טו): עֵינַי תָּמִיד אֶל ה'. רַבִּי אַיְבוּ פָּתַר קְרָיָה בִּגְאֻלַּת מָחָר, מָה הַשּׁוֹשַׁנָּה הַזּוֹ כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵּין הַחוֹחִים קָשָׁה לְבַעְלָהּ לְהִלָּקֵט, מַהוּ עוֹשֶׂה מֵבִיא אוּר וְשׂוֹרֵף חוּצָה לָהּ וְאַחַר כָּךְ לוֹקְטָהּ, כָּךְ (איכה א, יז): צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו, כְּגוֹן חַלָּמִישׁ לְנָוֶה, יְרִיחוֹ לְנוֹעֲרָן, סוּסִיתָן לִטְבֶרְיָה, קַסְטְרָא לְחֵיפָה, לוֹד לְאוֹנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ה, ה): זֹאת יְרוּשָׁלָיִם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ, לְמָחָר כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַקֵּץ מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, מֵבִיא הָאוּר וְשׂוֹרֵף חוּצָה לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, יב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד, מַה כְּתִיב תַּמָּן (דברים לב, יב): ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ.