Мидраш к Тегилим 118:20

אָמַר (קהלת א, טו): מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן יָכוֹל לְעַוֵּת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת אֵין יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן אֵין יָכוֹל לְעַוֵּת. וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, יֵשׁ מֵהָרְשָׁעִים שֶׁמִּזְדַּוְּגִין זֶה עִם זֶה בָּעוֹלָם, אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה תְּשׁוּבָה לִפְנֵי מוֹתוֹ וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, נִמְצָא זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים, וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הָרְשָׁעִים, וְהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁמָּא מַשֹּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֲנִי וְזֶה גָנַבְנוּ, אֲנִי וְזֶה הָרַגְנוּ כְּאֶחָת, זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וַאֲנִי בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים. וְהֵן מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְנֻוָּל הָיִיתָ וּמֻשְׁלָךְ לְאַחַר מִיתָתְךָ שְׁלשֶׁת יָמִים, וְלֹא בַּחֲבָלִים גְרָרוּךָ לַקֶּבֶר (ישעיה יד, יא): תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה, כְּשֶׁהֵבִין זֶה חֲבֵרְךָ שָׁב מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְאַתָּה הָיִיתָ סְפֵקָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשִׂיתָ. אוֹמֵר לָהֶם הֲנִיחוּנִי שֶׁאֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְהֵן מְשִׁיבִין לוֹ וְאוֹמְרִין, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב שַׁבָּת, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת. וְעוֹד עוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לַיָּם וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנוּ דּוֹמֶה לַיַּבָּשָׁה, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיַּבָּשָׁה מַה יֹּאכַל בַּיָּם. וְעוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַמִּדְבָּר וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לַיִּשׁוּב, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיִּשׁוּב מַה יֹּאכַל בַּמִּדְבָּר. מַהוּ עוֹשֶׂה חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד, ה): הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. וְהוּא אוֹמֵר הַנִּיחוּנִי שֶׁאֶרְאֶה אֶת חֲבֵרִי בִּכְבוֹדוֹ, וּמְשִׁיבִין וְאוֹמְרִים לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְצֻוִּין מִפִּי הַגְּבוּרָה אָנוּ שֶׁלֹא יַעַמְדוּ רְשָׁעִים בְּצַד צַדִּיקִים, וְלֹא צַדִּיקִים בְּצַד רְשָׁעִים, וְלֹא טְמֵאִים בְּצַד טְהוֹרִים, וְלֹא טְהוֹרִים בְּצַד טְמֵאִים, וְעַל מָה אָנוּ מְצֻוִּין עַל הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיח, כ): זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.

ד אָמַר לְהוּ: בָּעִינָא לְמֵיזַל לִמְדִינַת אַפְרִיקִי, אָמְרוּ לֵיהּ: לָא מָצִית אָזַלְתְּ, דְּמַפְסְקֵי הָרֵי חֹשֶׁךְ. אָמַר לְהוּ: לָא סָגִי דְּלָא אַזְלִינָא, אַמְטוּ הָכִי מְשַׁיְלָנָא לְכוֹן, אֶלָא מַאי אַעָבִיד? אָמְרוּ לֵיהּ: אַיְתִּי חַמְרָא לוּבָא דְּפָרְשֵׁי בְּהַבְרָא, וְאַיְתִּי קְבוּרֵי דְּמַתְנִי, וְקָטַר בְּהַאי גִּיסָא, דְּכִי אַתִּית נָקַטְתְּ בְּגַוַּיְהוּ, וְאַתִּית [לְאַתְרָךְ]. עָבַד הָכִי וְאָזַל. מָטָא לְהַהוּא מְחוֹזָא, דְּכוּלֵיהּ נָשֵׁי, בָּעָא לְמֶעֱבָד קְרָבָא בַּהֲדַיְהוּ, אַמְרֵי לֵיהּ: אִי קָטַלְתְּ לָן, אַמְרֵי: נָשֵׁי קָטַל, אִי קָטִילְנָא לָךְ, אַמְרֵי: מַלְכָּא דְּקַטְלוּהָ נָשֵׁי. אָמַר לְהוּ: אַיְתּוּ לִי נַהֲמָא, אַתְּיָן לֵיהּ נַהֲמָא דְּדַהֲבָא אַפְּתוֹרָא דְּדַהֲבָא. אָמַר לְהוּ: מִי אַכְלֵי אִינְשֵׁי נַהֲמָא דְּדַהֲבָא? אָמְרוּ לֵיהּ: [אֶלָּא אֵי נַהֲמָא בָּעִית], לָא הֲוָה נַהֲמָא בְּאַתְרִיךְ, דְּשָׁקְלִית וְאַתִּית לְהָכָא? כִּי נָפַק [וְאַתִּי], כָּתַב אַבָּבָא דִּמְחוֹזָא: אֲנָא אַלֶכְּסַנְדְרוּס מוֹקְדוֹן, [הֲוִיתִי] שַׁטְיָא עַד דְּאַתִּיתִי לִמְדִינַת אַפְרִיקִי, דִּי נַשְׁיָא, וְיַלְפִי עֵצָה מִן נַשְׁיָא. כִּי שָׁקִיל וְאַתִּי, יָתִיב אַהַהוּא מַעְיָנָא, וְקָא אָכִיל נַהֲמָא. הֲווּ בְּיָדֵיהּ גִּלְדְּנֵי מְלוּחִים, בַּהֲדֵי דִּמְחַוְרֵי לְהוּ, נְפָל בְּהוּ (רוחא) [רֵיחָא]. אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ, הַאי מַעְיָנָא מִגַּן־עֵדֶן קָא אַתִּי. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: שָׁקַל מֵהַהוּא מַיָּא, טָרָא בְּאַפֵּיהּ. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אִדַּלְיֵהּ כּוּלֵיהּ עַד דְּמָטָא לְפִתְחָא דְּגַן־עֵדֶן, רָמָא קָלָא: פִּתְחוּ לִי בָּבָא! אָמְרוּ לֵיהּ: (תהלים קיח) "זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ". אָמַר לְהוּ: אֲנָא מַלְכָּא אֲנָא, מִחְשַׁב חֲשִׁיבְנָא, הָבוּ לִי מִידִי, יְהָבוּ לֵיהּ גַּלְגַּלְתָּא חֲדָא, אָתָא תַּקְלֵיהּ לְכוּלֵיהּ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִּילֵיהּ בַּהֲדֵיהּ, וְלָא הֲוָה תָּקִיל. אָמַר לְהוּ לְרַבָּנָן: מַאי הַאי? אָמְרוּ לֵיהּ: גַּלְגַּלְתָּא דְּעֵינָא דְּבִשְׂרָא־וּדְמָא דְּלָא שָׂבַע. אָמַר לְהוּ: מִמַּאי דְּהָכִי הוּא, דְּלָא שָׂבַע? אָמְרוּ לֵיהּ: שְׁקוֹל קְלִיל עַפְרָא, כַּסְיֵהּ, וּלְאַלְתַּר תָּקַל, דִּכְתִיב: (משלי כז) "שְׁאוֹל [וַאֲבַדּוֹן לֹא תִּשְׂבַּעְנָה"] וְגוֹ'.

וְאוֹמֵר: זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ (תהלים קיח, כ), אֵלּוּ בַּעֲלֵי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיה כו, ב). הַשַּׁעַר הַזֶּה בַּעֲלֵי אֲמָנָה נִכְנָסִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְגוֹ' (תהלים צב, ב-ג). מַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ, כִּי שִׂמַּחְתַּנִי. מִי גָּרַם לָנוּ לְשִׂמְחָה זוֹ? אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לֵילוֹת, כְּדִכְתִיב: וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת (תהלים צב, ב-ג). וּכְתִיב: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב, ד). וּכְתִיב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (איכה ג, כג).