אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃
Где птицы делают свои гнезда; Что касается аиста, ели - ее дом.
מדרש לקח טוב
פס'. ואת בת היענה. בת זו ביצת היענה. יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים, יענה. הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת על בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו (איכה ד) בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר (מיכה א) ואבל כבנות יענה. אבל התנים אע"פ שהן מניחין ילדיהם עוד חוזרים ומניקים. שנאמר (איכה ד) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן. ואומר (מיכה א) מספד כתנים. שמצערין בניהם. ואת הנץ למינהו. למינהו ד' פעמים כנגד סימני טהרה לא אצבע יתירה ולא זפק וקרקבנו נקלף ואינו דורס ואוכל כיוצא בהם מותר. את הכוס ואת השלך. זה השחר השולה את הדגים מן הים. ואת החסידה. הוא העוף הלבן הבא קרוב לחג המצות וכה"א (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור (ידעו) [שמרו] את עת בואנה. ואומר (תהלים קד) חסידה ברושים ביתה. ואע"פ שיש לה סימני טהרה שקרקבנה נקלף לפיכך נזכרו אלו העופות. מלמד שיש מהם שיש להן סימני טהרה והן אסורין כגון הגמל והשפן והארנבת והחזיר. ועוף טהור נאכל במסורת דור אחר דור כגון האווז ואווז בר ותרנגולת:
שמות רבה
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, טז): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, הַרְבֵּה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ וְלֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וּגְנָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָעוֹלָם, וְאֵיזֶה זֶה אוֹר שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וּלְמִי גְנָזוֹ, לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, מַהוּ כִּי טוֹב, שֶׁהָיָה אוֹרוֹ נָאֶה לָעוֹלָם וְלֹא הָיָה מַזִּיק כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה. וְהֵיכָן גְּנָזוֹ בַּגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וְהַרְבֵּה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וְלֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, וְהָיוּ רְאוּיִין לְהִגָּנֵז וְלֹא נִגְנְזוּ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיזֶה זֶה זָהָב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ טוֹבָה גְדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ בַּזָּהָב, יֵשׁ אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד וְהוּא מוֹצִיא מִמֶנּוּ כַּמָּה יְצִיאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, וּמַהוּ טוֹב טוּבֵיהּ דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ טוּבֵיהּ דְּהוּא בְּלִוְיָיתֵיהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. שִׁבְעָה זְהָבִים הָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, זָהָב טוֹב, זָהָב טָהוֹר, זָהָב שָׁחוּט, זָהָב סָגוּר, זָהָב מְזֻקָּק, זְהַב פַּרְוָיִם, זָהָב מוּפָז. זָהָב טוֹב, כְּמַשְׁמָעוֹ. וְטָהוֹר, שֶׁהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכוּר וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. זָהָב שָׁחוּט, שֶׁהָיָה נִמְשַׁךְ כְּחוּט וְהָיוּ סָכִין בּוֹ כְּשַׁעֲוָה הַנְּתוּנָה עַל גַּבֵּי פִּנְקָס. זָהָב סָגוּר, שֶׁהָיָה סוֹגֵר כָּל הַזְּהָבִים שֶׁהָיוּ שָׁם. זָהָב מְזֻקָּק, שֶׁהָיוּ טוֹחִין בּוֹ אֶת הַכְּתָלִים, וַהֲרֵי כָּתוּב (דברי הימים א כט, ד): כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ בּוֹ קִירוֹת הַבָּתִּים, לָמָּה קוֹרִין אוֹתוֹ כֶּסֶף, שֶׁהָיָה מַכְסִיף כָּל הַזְּהָבִים שֶׁהָיוּ שָׁם. זָהָב מוּפָז, רַבִּי פַּטְרִיקִי אָחִיו שֶׁל רַבִּי דְרוֹסַאי אוֹמֵר שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לַגָּפְרִית הַזּוֹ שֶׁהִיא מוּצָתָה בָאֵשׁ. זְהַב פַּרְוָיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְאַף הָאֲרָזִים הָיוּ רְאוּיִן לְהִגָּנֵז וְלֹא נִגְנָזוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲרָזִים, אֶלָּא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, טז): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, וְאֵין לְבָנוֹן אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כו): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי אֲרָזִים הֵם וְאֵין לְךָ מְשֻׁבָּח מִכֻּלָּן אֶלָּא שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, יט): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן וגו'. וְלָמָּה לֹא נִגְנְזוּ, שֶׁצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בַּמָּקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה עֲתִידָה לִשְׁכֹּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, יז): אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁשָּׁם צִפֳּרִים הָיוּ מְקַנְּנוֹת, אֶלָּא הַצִּפֳּרִים שֶׁהָיָה כֹּהֵן שׁוֹחֵט וּמַקְרִיב בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַהוּ (תהלים קד, יז): חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ, וְכִי חֲסִידָה בַּאֲרָזִים בֵּיתָהּ, וּמַהוּ חֲסִידָה, זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ.
מדרש תהילים
טוב לחסות בה'. שלא היה בוטח על דברי אביו ולא על דברי אמו. ותרח היה רואה במזלות ורואה מזלו של הרן שהוא נשרף ומזלו של אברהם שכל העולם מתמלא ממנו. נכנסו כל האומות אצל אברהם אמרו לו של מי אתה. אמר להם לעולם לא אניח הקב"ה שבשמים. מיד נטלוהו והשליכוהו לכבשן האש ולא ירד עמו לא עיר ולא קדיש ולא שרף ולא גדוד אלא הקב"ה בעצמו שנאמר (שם) אני ה' אשר הוצאתיך. הרן היה לבו חלוק והיה בוטח על דברי אביו. נכנסו כל האומות אצלו אמרו לו של מי אתה. אמר בלבו אברהם גדול ממני אם ראיתיו שנמלט אומר אני של אברהם אני ואם לאו אומר שלכם אני. כיון שראה שאברהם נמלט אמר של אברהם אני. מיד נטלוהו והשליכוהו לתוך הכבשן ולא הספיק לירד עד שהמיתו האש ונטלו המלאך והשליכו אצל אביו שנאמר (שם יא כח) וימת הרן על פני תרח אביו. ותרח יפה היה רואה שמזלו של הרן שנשרף ומזלו של בנו אברהם שכל העולם מתמלא ממנו ואינו יודע אם מן האנשים או מן הנשים ושרי היתה בתו של הרן שנאמר (שם כט) ויקח אברם ונחור להם נשים. יסכה זו שרה ונתמלא ממנו כל העולם. טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים שכן דוד אומר (תהלים קמו ג) אל תבטחו בנדיבים: