וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃
Они возопили к Господу в своих бедах, и Он вывел их из беды.
אוצר מדרשים
שאלו לחכמים (צ״ל לחכמה, והוא כנוי לכתובים, ובפרט לס׳ משלי), נפש החוטאת מה ענשה? אמרו חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי י״ג כ"א). שאלו לנבואה, החוטא מה ענשו? אמרה, והנפש החוטאת תמות (יחזקאל י"ח). שאלו לתורה, חוטא מה עונשו? אמרה, יביא אשם ויתכפר לו, דכתיב ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א׳). שאלו להקב״ה, חוטא מה ענשו? א״ל יעשה תשובה ויתכפר לו, דכתיב טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך (תהילים כ״ה:ח׳) - פי׳ לעשות תשובה, דא"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, ותניא ר״ע אומר מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, ושתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן, ואמרה תורה נסכו לפני מים בחג - כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, ואמרו לפני בר״ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות - שתמליכוני עליכם, זכרונות - שיבא זכרוניכם לפני לטובה, ובמה - בשופר. א״ר אבהו למה תוקעים ומריעים בר״ה? שהרי רחמנא אמרה תקעו גבי ר״ה ולא יותר, אלא הוא כדי לערבב השטן. א״ר יצחק ד׳ דברים מקרעים גזר דינו של אדם, ואלו הן: צעקה, צדקה, שנוי השם, ושנוי מעשה. צעקה מנין? דכתיב ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳ (תהלים ק״ז), צדקה - דכתיב וצדקה תציל ממות (משלי י׳), שנוי השם - דכתיב ויאמר ה׳ אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה (בראשית י״ז), וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי לך ממנה בן (שם), שנוי מעשה - דכתיב וירא ה׳ את מעשיהם כי שבו וגו׳ וכתיב וינחם האלהים על הרעה (יונה ג׳). וי״א, אף שנוי מקום - דכתיב ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וגו׳, והדר ואעשך לגוי גדול ואברכך (בראשית י״ב), ואידך - ההוא זכותא דארץ ישראל אהניא ליה.