Мидраш на Тегилим 38:11: Берешит Рабба и классические источники

שלשה דברים מכחישין כחו של אדם ואלו הן פחד דרך ועון. פחד דכתיב (תהלים לח יא) לבי סחרחר עזבני כחי דרך דכתיב (שם קב כד) בדרך כחי קצר ימי עון דכתיב (שם לא יא) כשל בעוני כחי:

מז שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַכְחִישִׁין כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלוּ הֵן: פַּחַד, דֶּרֶךְ וְעָוֹן. 'פַּחַד', דִּכְתִיב: (תהילים ל״ח:י״א) "לִבִּי סְחַרְחַר, עֲזָבַנִי כֹחִי". 'דֶּרֶךְ', דִּכְתִיב: (שם קב) "עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי, קִצַּר יָמָי". 'עָוֹן' דִּכְתִיב: (שם לא) "כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי". שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים (מתישין) [מַתִּיזִין] גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל מְעֻמָּד, וְשָׁתָה מְעֻמָּד, וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ מְעֻמָּד. חֲמִשָּׁה, קְרוֹבִים לְמִיתָה יוֹתֵר מִן הַחַיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל וְעָמַד, שָׁתָה וְעָמַד, הִקִּיז דָּם וְעָמַד, יָשַׁן וְעָמַד, שִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ וְעָמַד. שִׁשָּׁה, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִיָּד מֵת, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא בַּדֶּרֶךְ וְנִתְיַּגֵּעַ, הִקִּיז דָּם וְנִכְנַס לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְשָׁתָה וְנִשְׁתַּכֵּר וְיָשַׁן עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָן כְּסִדְרָן. אָמַר אַבַּיֵי: כְּסִדְרָן, מֵת, שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, חָלִישׁ. אֵינִי?! וְהָא מְעוּרַת עָבְדָה לֵיהּ לְעַבְדָּהּ תְּלַת מִינַיְהוּ וּמִית? הַהוּא, כָּחוּשׁ הֲוָה. שְׁמוֹנָה, רֻבָּן קָשֶׁה וּמִעוּטָן יָפֶה, וְאֵלּוּ הֵן: דֶּרֶךְ וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, עֹשֶׁר וּמְלָאכָה. יַיִן וְשֵׁנָה, חַמִּין וְהַקָּזַת דָּם. שְׁמוֹנָה, מְמַעֲטִין אֶת הַזֶּרַע, וְאֵלּוּ הֵן: הַמֶּלַח וְהָרָעָב וְהַנֶּתֶק, בְּכִיָּה, וְשֵׁנָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְגֻדְגְּדָנִיּוֹת, וְכִשּׁוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְהַקָּזַת דָּם לְמַטָּה כִּפְלַיִם. תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁקָּשֶׁה לְמַטָּה כִּפְלַיִם, כָּךְ יָפֶה לְמַעְלָה כִּפְלַיִם. אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַטָּה, לְמַטָּה מִן הַבֵּיצִים. לְמַעְלָה, לְמַעְלָה מִן הַבֵּיצִים. וְכִשּׁוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁקָּשֶׁה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, כָּךְ יָפֶה בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: זְמַנָּהּ, תַּמּוּז, שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, טֵבֵת. יוֹמֵי נִיסָן וְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי, לָא מְעַלְיָא וְלָא קַשְׁיָא.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יד, י): לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר, מַהוּ כָּךְ, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב מַרְגִּישׁ בַּצָּרָה שֶׁהוּא מֵצֵר, כָּךְ כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ הַלֵּב שָׂמֵחַ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים לח, יא): לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי. וּבְשִׂמְחָתִי לִבִּי שָׂמֵחַ תְּחִלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איכה א, כב): כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָי, וְלֶעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֵיבָרִים וְאֵינוֹ מְנַחֵם תְּחִלָּה אֶלָּא הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זוֹ חַנָּה שֶׁהַרְבֵּה הָיְתָה מִצְטָעֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, י): וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, הִיא לְעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּפְקְדָה לֹא פְקָדָהּ הָאֱלֹהִים אֶלָּא לְעַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד, י): וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר, וּכְתִיב (שמואל א ב, א): עָלַץ לִבִּי בַּה' כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אֲנִי לְעַצְמִי שָׂמַחְתִּי, אֲבָל אַחֵר לֹא יִשְׂמַח עִמִּי. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זוֹ הַשּׁוּנַמִּית, אֵימָתַי, כְּשֶׁמֵּת בְּנָהּ וּבָאתָה לִקְבֹּל לֶאֱלִישָׁע, וּמַה כְּתִיב (מלכים ב ד, כז): וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח גֵּיחֲזִי לְהַחֲיוֹת בְּנָהּ וְאָמַר לוֹ (מלכים ב ד, כט): וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ, אָמְרָה לוֹ הַשּׁוּנַמִּית (מלכים ב ד, ל): חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, עָמַדְתָּ בַּמִּסְטּוֹרִין שֶׁל אֱלֹהִים, מִתְּחִלָּה נָתַתָּה לִי בֵּן אַף עַכְשָׁיו עֲמֹד אַתָּה בַּמִּסְטּוֹרִין שֶׁל אֱלֹהִים וְהַחֲיֵה אוֹתוֹ, הֱוֵי: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זֶה דָּוִד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד עִם אָכִישׁ לְסַיֵּעַ אוֹתוֹ עָשָׂה שָׁם שְׁלשָׁה יָמִים וּבָאוּ עֲמָלֵקִים וְשָׁבוּ נָשָׁיו וּבָנָיו וְשָׂרְפוּ אֶת צִקְלָג, הִתְחִיל דָּוִד בּוֹכֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ל, ו): וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא הִצִּילוּ נְשׁוֹתֵיהֶן וּבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן וּבָאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וּנְתָנוּהוּ לִמְקוֹמוֹ, מַה כְּתִיב שָׁם (דברי הימים א כט, ט): וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נְתוּנִין בְּמִצְרַיִם בְּשִׁעְבּוּד, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לָצֵאת וְגָזַר עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, בָּאוּ הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל עִמָּהֶם, אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים חַס וְשָׁלוֹם, כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, הֱוֵי: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.