לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהוָה הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
Псалом Давида. Земля есть Господь'S и его полнота; мир и живущие в нем.
מכילתא דרבי ישמעאל
אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב י״ב:י״ג) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהילים קמ״ה:ח׳)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג׳:ט״ז) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).
פרקי דרבי אליעזר
אמר לו, והרי אני איני שוה כאחד מהם. אילו קרקעות בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא, היה לפניו לתן לי, שנאמר, (תהלים כד , א): "לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". ואילו כסף וזהב בקשתי, היה נותן לי, שנאמר, (חגי ב , ח): "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב--נְאֻם ה' צְבָאוֹת". אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד, שנאמר, (תהלים קיט , קכח): "עַל כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּיי כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי".
מדרש תהילים
נשקו בר. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ז ג) שררך אגן הסהר. למה נמשלו ישראל בחטין דכתיב (שם) בטנך ערמת חטים א"ר אידי מה חטה זו סרוקה מאמצעיתה ומתויימת מכל הפירות שהכל טפילין לה כך ישראל מצויינין באומות עכו"ם במילה ובציצית והכל טפל להם. א"ר שמעון בן לקיש מה חטין הללו כשהן יוצאין לזריעה אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסין אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשעלו לא עלו אלא במנין שנאמר (שמות יב לז) כשש מאות אלף רגלי. ר' חנינא אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש למה נמשלו ישראל בחטין. לומר לך בעל הבית שיש לו בן בית אם בא לחשב עמו אין אומר לו כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה חבילות של תבן אתה מכנס לאוצר או כמה חבילות של קש אלא נותן את הקוצים לאש וזורה את התבן לרוח ומהו אומר תן דעתך כמה חטים אתה מכניס לאוצר לפי שהם חיים לעולם. בעל הבית הזה הוא הקב"ה שכל העולם שלו שנאמר (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה. בן בית זה משה שנאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ומה אמר לו הקב"ה תן דעתך על העכו"ם. לא כן למה שנמשלו בקש יאכלמו כקש ומה עושין לקש מציפין אותו במים שנאמר (תהלים קלו טו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ונמשלו כקוצים שנאמר (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים. אבל ישראל נמשלו כחטין שנאמר (שיר השירים ז ג) בטנך ערמת חטים. לכך אמר לו הקב"ה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהן. שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל. דבר אחר בטנך ערמת חטים. שבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה שלה ארוך ועליה רחבין וארוכין והשבולת בראש הקנה והקנה שלם מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה והעלין מתגאין ואומרין כן אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא הקש מכניסין לאש והמוץ זורין לרוח ומקיימין את החטין בגורן וכל מי שהוא רואה אותן נוטלן ונושקן. כך אומות העכו"ם הן אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים להן והלא כתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל לעתיד לבוא משתיירין לבד שנאמר (דברים לב יב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. דבר אחר בטנך ערמת חטים. ר' יודן אמר ערימת חטים זו תורת כהנים שכל חטאות ואשמות כתובין בו שנאמר (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה. (שם יח) זאת תורת החטאת. (שם ז א) וזאת תורת האשם. (שיר השירים ז ז) סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכין כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בו כמה פגולין ונותרין יש בו. אמר ר' לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בת כ' או בת שלשים משיוציא יציאותיו הוא בא להזדקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא פורש ממנה מיד ומי גרם לו שלא קרב אליה אי זה כותל יש ביניהם ואי זה סייג ואי זה נחש נשכו ואי זה עקרב עקצו. אלא מי עקצו דברי תורה שהן רכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן הוא מי שהביאו לו תמחוי של בשר והוא רעב לאכול אמרו חלב נפל בתוכו מיד מושך ידו הימנו ולא טעמו ומי גרם לו שלא לטעום אלא דברי תורה שהן רכין כשושנה. כמה דאת אמר בהן (ויקרא ג יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. דבר אחר בטנך ערימת חטים. רבי הונא בשם ר' אידי אמר והלא ערימת של אצטרובלין ושל פלפלין יפין מהן ולמה נמשלו בחטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין כך אי אפשר לעולם בלא ישראל: