Musar к Тегилим 139:3

דרש ר' חנינא בר פפא, מאי דכתיב (תהלים קלט, ג) ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת, מלמד שלא נוצר אדם מן כל הטפה אלא מן הברור שבה. תנא דבי ר' ישמעאל, משל לאדם שזורה בבית הגרנות, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. כדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי, כתיב (ש"ב כב, מ) ותזרני חיל, וכתיב (תהלים יח, לג) האל המאזרני חיל. אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע זיריזתני וזרזתני:

וזה ענין דצריך להיות בכובד ראש לבלתי ירום ראשו, וההולך בקומה זקופה אמרו רז"ל (ברכות מג, ב) דוחה רגלי השכינה, מדה כנגד מדה, כי הוא ההיפך מעקב הענוה על חטא שחטאנו לפניך בנטיית גרון. ועל ענין זה כתיב (עי' איוב כד, כד) לכן ימלו בראש שיבולת. ובפ"ק דסוטה (ה, א), דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דר' אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אסי, כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט, שנאמר (איוב שם) רומו מעט. יכול ישנו בעולם, תלמוד לומר ואיננו. ואם חוזר בו נאסף מן העולם בזמנו, שנאמר והומכו ככל יקפצון, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. ואם לאו, ובראש שבולת ימלו. מאי ובראש שבולת ימלו, רב הונא ורב חסדא, חד אמר כסאסא דשבלתא, וחד אמר כשבלתא עצמה כו'. קשה מהו ענין המאמר הזה, או מה זה שאמר זימנין בשם רבי אמי וזימנין בשם רב אסי, לימא בשם תרווייהו תמיד. ואם הוא מסופק, לימא שהוא מסופק. האדם דומה לשבולת, אשה קרקע עולם, והאיש מזריע בה. ובפרק המפלת (נדה לא, א), דרש רבי חנינא בר פפא, מאי דכתיב (תהלים קלט, ג) ארחי ורבעי זרית וגו', מלמד שלא נוצר אדם מכל הטיפה אלא מהברור שבה. תנא דבי רבי ישמעאל, משל לאדם שזורה בבית הגרנות כו'. וכן אמרו (כתובות קיא, ב), עתידים לעמוד בלבושיהן קל וחומר מחטה. וכמו שיש לשבולת פנימית וקליפות חוצה, כן באדם. וראש שבולת הוא ראש האדם, וצריך להיות האדם במקום השבולת, דהיינו האדמה, כמו שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה. ואם לאו, בראש שבולת ימלו. והנה פליגי בה (עירובין יג, ב), חד סבירא ליה המחזיר אחר הגדולה, הגדולה בורחת ממנו וראש השבולת ימלו. וחד סבירא ליה זהו פשיטא שלא ישיג מה שבקש, אלא כולו יפול אף מה שהיה לו כבר, על דרך (סנהדרין קו, א) גמלא בעי קרנא אודני דהוי לי גזיזו. והנה רב אמי ורב אסי אמרו בזה הפסוק חד דרוש, רק שהיו מחולקים בחילוק זה כאשר פליגי רב הונא ורב חסדא, על כן זימנין כו':