לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
[Псалом] Давида. Учение. Счастлив тот, чье преступление прощено, чей грех прощен.
שני לוחות הברית
בפרק בתרא דיומא (פו, ב) איפליגו ר' יודא בן בבא ור' עקיבא, ריב"ב סבירא ליה צריך לפרש החטא, שנאמר (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב. ר' עקיבא אומר, (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב, כדר' ינאי, דאמר ר' ינאי אמר משה לפני הקב"ה כסף וזהב שהרבית לכנסת ישראל עד שאמרו די גרם להם שיעשו אלהי זהב. והרי"ף והרא"ש פסקו הלכה כר' עקיבא, דהא הלכה כר' עקיבא מחבירו (עירובין מו, ב). וכן הסכים הבית יוסף בטור אורח חיים סימן תר"ז, והולך לסברתו דרגיל לפסוק כתרי משלשה גדולי ההוראה דהיינו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש:
שני לוחות הברית
פסוק לא תנאף, רומז שלא יבא לידי כך לקרב לפתח אשה זונה מנאפת, וזהו בחינת צדיק גמור שלא בא לידי חטא. וכבר המשיל הזוהר את היצה"ר לאשה זונה המפתית לזנות עמה. ובמדרש (שמעוני תהלים, תשיח), אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב, א), אר"ש בן לוי, למה הדבר דומה, למי ששתתה אמו מים המרים ונמצאת טהורה. התחיל אומר מפני בני אדם אשרי אימא ששתתה מים המרים ונמצאת טהורה. אמר לו אדם אחר, אשרי אימא שלא נצרכה לכך לשתות כל עיקר. כך דוד אמר, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. וזהו לא תנאף, שלא יבא לידי סתירה:
מנורת המאור
גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים. אתמול היה זה שנוי לפני המקום, ומשוקץ ומרוחק כתועבה, והיום אהוב וקרוב. וגרסי' במדרש תלים למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. בוא וראה בבני קרח, עד שלא עשו תשובה לא נקראו ידידים, משעשו תשובה נקראו ידידים. וכתי' (תהלים לב, א) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. זש"ה אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. אורח חיים למעלה למשכיל, אלו בני קרח שנסתכלו למעלה לאביהם שבשמים ונמלטו, שנא' (במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו, למה, שלא נשתתפו לעצת אביהם. ובאחרים כתי' (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. אבל אלו שנסתכלו למעלה נמלטו, שנא' (תהלים לד, ו) הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו. וכן דוד ע"ה כשנסתכל למעלה נמלט, דכתי' (תהלים לב, א) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ולא עוד אלא שהרשעים שנסתכלו למעלה נמלטו, כשאת מוצא בנבוכדנאצר, דכתי' ביה (דמיאל ד, לא) אנא נבוכדנאצר עיני לשמיא נטלית, ונקרע מקצת גזר דינו. ומה אם הגויים, שהם חייבים להב"ה, כשמסתכלין למעלה הוא מוחל להם, ישראל שהם בני קדושה, אברהם יצחק ויעקב, אם מסתכלין למעלה ועושין תשובה שלימה, על אחת כמה וכמה שהב"ה מוחל להם. ומפני שהיה דוד ע"ה משכיל התודה, ועשה תשובה לפני הב"ה, ואמ' לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו', וכתי' (תהלים נא, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, ומחל לו הב"ה. וגרסי' במ' פסחים ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. וכי הנחש ממית ומחיה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקין. כיוצא בו, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נימוקין.