Musar к Тегилим 90:1

נעים זמירות אמר (תהילים צ׳:א׳) תפלה למשה איש האלהים וכו' ובמדרש זש"ה וזרח השמש ובא השמש לא שקעה שמשו של משה עד שזרחה שמשו של יהושע ולהבין מה ענין זה להך דתפלה למשה נקדים מה שכתב בגמרא דסוטה (דף ג ע"ב) משה היכן מת בחלקו של ראובן בנבו והיכן קבור בחלקו של גד דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון מן ראובן עד גד ד' מילין מי הוליכו לשם אלא משה מת מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אמרו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל עכ"ל ויש להבין מה זו קושיא מי הוליכו הלא הרבה שלוחים למקום וברוח פיו יוכל לברוח אפילו אבן דומם מסוף עולם עד סופו וגם מה התירוץ דמוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה וכו' מה ענין להך קושיא דמי הוליכו ד' מילין אמנם נראה דידוע דקב"ה קברו למשה דכתיב ויקבור אותו ודעת מהרש"א בסנהדרין (דף לט) דלכך נקבר מה' הואיל ולא ידע איש את קבורתו ולזאת חשב מהרש"א דהיה מת מצוה הואיל שלא היו לו קוברים זולת ה' אבל כפי הנראה ממשנה דסוטה (דף ט ע"ב) לא מן השם זה נתעסק עמו הקב"ה רק הואיל ונתעסק בעצמות יוסף ולא היה גדול בישראל ממנו לכך נתעסק עמו ה' וצ"ל דמחמת לא ידע איש את קבורתו עדיין היה יכול לקבור אותו בן אדם ואחר כך להתעלם מקום קבורתו כדאמרינן (שם יג ע"ב) דהיה סימן בתוך סימן ומכל מקום אי אפשר לדעת קבורתו והיה מפלאות מעשה ה' כי נורא הם רק היה לכבודו הואיל ונתעסק בעצמות יוסף כנ"ל ואם כן אינו בכלל מת מצוה וכבר ידוע (עירובין יג ב"ק פא) דמת מצוה קונה מקומו ור"ע שהיה מוליך מת מצוה ממקומו למקום קבורה אמרו לו כל פסיעה ופסיעה כאילו שופך דם ודרשינן במדרש (מס' שמחות ומס' דרך ארץ ועיין תוס' כתובות יב ד"ה מבטלין) צדקת ה' עשה וכי היה משה במדבר יכול לעשות צדקה הלא היה להם מן ובאר ולא חסרו דבר אלא צדקה עשה שלקח עצמות יוסף והם הלכו אחר ביזה ובזה יובנו דברי הגמ' דודאי אין קושית הגמ' מי הוליכו דלא נעלם מגמ' דהרבה שלוחים למקום רק השאלה דסבירא ליה כמהרש"א דלכך נקבר מה' היותו מת מצוה אם כן הקושיא עצומה מי הוליכו דמת מצוה קונה מקומו ועל זה השיב הגמרא דלכך היה מת ומוטל בכנפי שכינה לא מטעם מת מצוה רק מלאכי השרת אמרו הטעם צדקת ה' עשה וכו' והתעסק בעצמות יוסף וכו' ולא היה בגדר מת מצוה ושפיר היה יכול להוליך גופו מחלק ראובן לחלק גד ובזה יובן מדרש הנ"ל כי המפרשים הקשו משה אמר סבור הייתי או בי או בך ועכשיו ראיתי שהם גדולים ממני וממך הרי שנדב ואביהוא הם גדולים ממשה ונשמתם באה לתוך פנחס כנודע אם כן היה פנחס גדול ממשה ואיך אמרו שלא היה בישראל גדול ממשה ונראה כך באמת משה חשב כך הואיל ונקדש המשכן בנדב ואביהוא ולא בו שהם מכובדים יותר ממנו אבל באמת לא כן היה כי לא אפשר שימות משה ונקדש המשכן על ידו כי עדיין לא היה זמן זריחת שמשו של יהושע כי היה צריך ראשון שימוש כל מ' שנה טרם הגיעו למעלה זו למלאות מקום משה מבחר יצורים ואם כן לא היה אפשר לשמשו של משה לשקוע וזו כוונת מדרש הנ"ל דדרש במדרש איש אלהים פטרון ר"ל איש חשוב שאין למעלה ממנו אלא אלהים וקשה הא איכא פנחס שהיתה בו נשמת נדב ואביהוא שהיו גדולים ממשה ועל זה אמר המדרש לא כן הוא כי אין יקר ביצורים למעלה ממשה והא דלא נתקדש בו המשכן משום דכתיב וזרח השמש וכו' שלא שקעה שמשו של משה עד שזרחה שמשו של יהושע ולא היה אפשר למות קודם וא"ש:

ובזה יתבאר מאמר תמוה בב"ר בפרשת זו (סח, י) במקום, ר' הונא בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. א"ר יצחק כתיב (דברים לג, כז) מעונה אלהי קדם, אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונה של עולם, או עולמו מעונו, מן מה דכתיב (תהלים צ, א) ה' מעון אתה הוי הקב"ה מעונו של עולמו, ואין עולמו מעונו. א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפילה לרוכב, ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר (חבקוק ג, ח) כי תרכב על סוסיך, עד כאן לשונם:

קשה במה שאמר אין אנו יודעין כו', איך הוה אמינא לומר שהעולם מקומו ח"ו. עוד קשה למה לנו שני כתובים בענין אחד. הא' הנה מקום אתי. הב' ה' מעון אתה, והכל הוא ענין אחד בענין מקום: