Musar к Тегилим 85:14

זמן תפלת השחר. תחלתה משיעלה עמוד השחר והאיר פני מזרח, ומשם ואילך עד סוף ארבעה שעות. ואם התפלל אחר ארבעה שעות, אע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה, שכר תפלה יש לו. ועיקר מצותה עם הנץ החמה, דכתי' (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש. וגרסינן בפרק כל כתבי הקדש א"ר יוסי יהא חלקי עם דמדומי החמה, דאמ' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי החמה, א"ר זירא מאי קרא, ייראוך עם שמש. וכיון שהגיע זמן תפלת השחר, אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום, דתניא כל המקדים לפתח חבירו להקדים לו שלום כאלו עשאו במה, אבל אם פגע בו יכול ליתן לו שלום. ואסור לאדם לאכול ולשתות ולהתעסק בצרכיו עד שיתפלל, דכתי' (מלכים א יד, ט) ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרי גוך אלא גאך, אחר שנתגאה זה ואכל ושתה, מקבל עליו עול מלכות שמים. דאמ' רבא בר אבין אמ' רב יצחק בר אשיאן, אסור לו לאדם לעשות מלאכה קודם שיתפלל, שנאמר (תהלים פה, יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, ר"ל צדק לפניו יהלך, לפניו קודם צרכיו, ואחר כך וישם לדרך פעמיו, ר"ל יתעסק בעסקיו. וצדק זו תפלה, שנשא' תפלה לדוד שמעה ה' צדק. ואז תפלתו נשמעת, שנא' (תהלים יז, א) הקשיבה רנתי האזינה תפלתי וגו'. ומי שאינו אוכל ושותה עד שיתפלל הב"ה מברך לחמו ומימיו, שנא' (שמות כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך. ולא עוד אלא שמתרפה מחוליו, שנא' (שמות כג, כה) והסירותי מחלה מקרבך. ועבודה זו תפלה, כמו שאמרתי למעלה.

המשכים לדרך בבקר, קודם תפלת שחרית, יתפלל קודם, ואם בערב, מתפלל מנחה קודם, והב"ה מצליח דרכו. כדגרסינן בפרק היה קורא כל המתפלל ויוצא לדרך, הב"ה עושה לו חפצו, שנא' (תהלים פה, יד) צדק לפניו יהלך. ראשי אותיות צל"י. וישם לדרך פעמיו, ויתן לעני פרוטה, וצדק זו תפלה, שנא' (תהלים יז, א) תפלה לדוד שמעה ה' צדק. ר"ל שהמתפלל עומד לפני הב"ה כדל המבקש צדקה.

והנה מצאנו במלחמת יעקב עם האמוריים כתיב (בראשית מא, כב) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, היא מלחמה כפשוטה. וגם כבשו בתפלה, וכמו שתרגם אונקלוס על בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי, כי כן דרך של יעקב בכל מלחמות למלחמה לדורון ולתפלה אשר נסתריהם. לדורון הוא צדקה, למלחמה הוא מלחמה עם יצר הרע, ולתפלה כפשוטו. וג' אלה הקול קול יעקב, כי ג' אלה בגימטריא קול כמו שכתבתי לעיל. וגם הצדקה נרמזת ביוצא צבא למלחמה צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, כתיב כאן (דברים כא, י) כי תצא וגו' ונתנו, וכתיב (שמות ל, יב) כי תשא את ראש וגו' ונתנו איש כופר נפשו וגו', ומי נתן מבן ך' שהיו יוצאים בצבא: