כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת ענוים [עֲ֝נִיִּ֗ים] תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃
Ибо никогда не будут забыты нуждающиеся, и не исчезнет ожидание бедных.
שערי תשובה
ועתה נפרש ענין עונש הפורשים מדרכי צבור. וכי הוא נכלל בעונשי הכתות שהקדמנו. בהתאסף ראשי עם וקהלות הקודש לעבוד את השי"ת. ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצוה. הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש. שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ונאמר (תהלים טז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגיני ארץ מאד נעלה. נקראו ישראל עמים מפני שהם שנים עשר שבטים. כענין שנאמר - (דברים לג) עמים הר יקראו, והם עם אחד לעבוד את השם. על כן אמר עם אלהי אברהם. והמלכים והשרים נקראו מגינים מלשון (ישעיה כא) משחו מגן. פירושו - נדיבי עמים נאספו לעבוד את השם יתעלה כי מלכיהם ושריהם לאלהים. שהם עבדיו ואמוניו. כענין שנאמר (תהילים פ״ט:י״ט) כי לה' מגננו ולקדוש ישראל מלכנו. מאד נעלה. שהקב"ה מתעלה ומתהלל בעולמו באסיפתם ועבודתם. והאיש הפורש מדרכי הצבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת ה'. וכיוצא מכלל המקדשים את השם. ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות בסודם ולהכתב בכתבם. הנה הוא מחלל את העבודה והוא בכלל הכתות שזכרנו שהם בוזים דבר השם ואין להם חלק לעולם הבא. והשנית כי הם מניאים לב חלושי הדיעות בפרישתם מדרכי הצבור והנם מן המחטיאים את הרבים:
שיחות עבודת לוי
והנה בסיום מסכת בישיבה, מלבד מה שאנו מרגישים את שמחת התורה וכמו שכתוב (תהלים ט', י"ט), "פקודי ה' ישרים משמחי לב", עוד צריכים אנו להרגיש את השמחה והנעימות שיש בלימוד תורה בישיבה. לכן אף מי שאינו רואה הצלחה בלימודו, מכל מקום אין לו ליפול למצב של יאוש ועצבות, שהרי עצם לימודו בישיבה הוא הצלחה. אנו צריכים להחדיר יסוד זה בתוכינו, להכיר איך שאנו צריכים לשמוח על שיש לנו את היכולת ללמוד תורה בישיבה.