לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃
Спасение принадлежит Господу; Да благословит тебя народ Твой. Села
שני לוחות הברית
השלישי מחר (שמות יז, ט), נגד עולם המלאכים, מי עדיף צדיקים או מלאכים. הנה עמלק מזרע עשו שמלאך בא בעזרו, ויעקב הצדיק נלחם עמו וישר אל מלאך וגו' (הושע יב, ה). ואע"פ כן, ויגע בכף יריכו (בראשית לב, כו), אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט בראשית לב, קלב) בכף יוצאי ירכו. והנה פנים יש לכאן ולכאן, וישר דלעיל מעלת מלאך עדיף, רק מכח תפילת הצדיקים שהוא נעשית עטרה לראשו של הקב"ה בבחינה זו עדיף, כמו שאמרו רז"ל במסכת חולין (צא, ב) שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה רק אחר שאמרו ישראל למטה כמו שכתוב (איוב לח, ז) ברן יחד כוכבי בוקר, והדר ויריעו כל בני אלקים. וזהו (בראשית לב, כז) שלחני כי עלה השחר. או נימא מעלת הצדיק עדיף כל עת לגזור אומר ויקם. על זה סמך להתחיל היום במלחמה, ומכל מקום למחר התפלל, כי היה תענית ציבור כאשר ראוי לגזור, כמו שכתוב (במדבר י, ט) כי יבא צר הצורר והרעותם וגו', כי לה' הישועה (תהלים ג, ט). והנה אם אנו קורים צא הלחם בעמלק מחר, ואנכי נצב היום ואתפלל להקדים בתפילה, משמע אלולי כן מעלת המלאך עדיף. ואם אנו קורין צא הלחם בעמלק תכף, ומחר אתפלל, מוכח להיפך ושניהם אמתהגה"הואין להקשות איך אפשר להיות שבגוף הענין היו שניהם, לומר שהתפלל היום ולמחר היה המלחמה, ולומר שהיום היה המלחמה ולמחר התפלל. זה אינו קושיא, שהיום התפלל תפלה קצרה וגם היתה מלחמה קטנה, ולמחר תפלה ארוכה ומלחמה חזקה. והנה שני הבחינות אמת, התפלל היום קודם שהיתה המלחמה חזקה. וגם היה לוחם היום קודם שהתפלל תפילה ארוכה, וק"ל:, כי גוף המלאך עדיף מגוף הצדיק. אמנם פנימיות הצדיק עדיף מפנימיות המלאך, כמבואר בפרדס בפרק עשירי מהיכלות:
כד הקמח
ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש (תהילים קי״ט:מ״ו). אמר דוד המלך ע"ה בשעה שאני רואה המלכים והשרים שהם מספרים ומשיחים גבורותיהם אני מתבייש למה שהיה להם לעסוק בדברי נסים ונפלאות שאתה עושה עמהם והם מבלים כל ימיהם בדברי הבאי ומשתבחים ומתפארים בגבורה ואומרין בגבורתי כבשתי מדינה זו, והגבורה אינה שלהם אלא שלך היא שנאמר (ד"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה. מתפארים בנצחון ואינו שלהם שנאמר (שם) והתפארת והנצח וההוד. מתהללים בחייליהם ואינם שלהם אלא שלך שנא' (תהילים ל״ג:ט״ז) אין המלך נושע ברב חיל, ולמי היא הישועה שלך היא שנאמר (תהילים ג׳:ט׳) לה' הישועה, אמר דוד כשמדברים הללו דברים אלה אני איני מדבר כמותם אלא אני מדבר בדברי תורה ומודיע לכל גבורותיך ואיני מתבייש לדבר בדברי עדותיך שנאמר ואדברה בעדותיך וגו'. ויש להתבונן במה שאמר עדותיך ולא אמר מצותיך או תורתך. לפי שבשעה שאדם מעיד על דבר הוא מדקדק בעדותו שלא יאמר על מה שלא ראה ראיתי שאם יאמר שקר בא לידי בושה, ולכך רצה לומר ואדברה בעדותיך אפי' נגד המלכים שאדם מתבייש לדבר בפניהם ולא אביש כי עדותיך נאמנים ומחכימים את האדם ואפי' אם יהיה פתי שנאמר (שם יט) עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ואין צריך לומר שמחכימין את החכם שנא' (משלי ט׳:ט׳) תן לחכם ויחכם עוד, ועוד אמר דוד עדותיך עשוין בענין שהקטן יכול לדבר עמהם בפני מי שהוא גדול ממנו, שאם אמר דבר וטעה בו הגדול יתקן דבריו, ואם ידבר בפני מי שהוא כמותו כלומר ששניהם שוים בחכמה ישאו ויתנו בדבר עד שיוציאו דבר לאמתו, ואם הוא מדבר בפני מי שהוא קטן ממנו ישמע דבריו ויתלמד, ועל כן אמר דוד ואדברה בעדותיך וגו' אפי' נגד המלכים ונגד הגדולים ממני בכל דבר אדבר ובמה אדבר בעדותיך, ואמר דוד המלך שהיה גדול בכל כענין שכתוב בו (שמואל א י״ז:כ״ה) ראיתי בן לישי הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה וגו' וה' עמו ודרשו רז"ל (חלק דף צג ע"ב) מאי וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום כל המעלות האלו היו בו והיה מתבייש לדבר בפני מי שגדול ממנו אלא בהקדמות גדולות, על אחת כמה וכמה שיש לו לאדם להזהר שלא לדבר לפני גדולים ממנו מי שהוא חסר מכל המעלות האלה, אבל אחר נטילת הרשות אפשר שהרי אמרו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, וברשותכם אפרש פסוק אחד:
שני לוחות הברית
מבואר מזה המאמר, שדברי הסיפור עושין רושם למעלה, ומתעוררין כח הגאולה כמו ההם, והקב"ה חדי בההוא סיפורא וגורם להתעוררות גאולה, בענין סוד שכינה בתחתונים צורך גבוה שבארתי בארוכה במקומם. ואז גורם שלום למעלה יחזיק במעוזי שלום, ואחר כך שלום בכל. ועל זה אמר הפסוק (תהלים קז, ח) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. ויהיה על דרך הפסוק (תהלים ג, ט) לה' הישועה על עמך ברכתך סלה, הכוונה כי ישועתינו היא לה', כביכול לו הישועה גם כן בסוד השכינה בגלות, נמצא מגיע תועלת הישועה לו, על כל זאת על עמך ברכתך סלה, אנחנו עמו צריכין לברכו כאלו לא היה רק צרכנו לבד ולא לצרכו. כי לפי האמת גם מה שהיא צרכו היא צרכנו כנודע להבאים בסוד ה'. וזהו שאמר יודו לה' חסדו, אף על פי שהוא חסדו של הקב"ה, כלומר החסד מגיע אליו, מכל מקום נפלאותיו על בני אדם להודות ולהלל.