Комментарий о цитате к Йеошуа 9:3

[והגחש היה ערום. מאי ערמומיתי'], אמר, יודע אני שאמר הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות, הרי אני הולך ומרמה בהם את האדם ואשתו, והם אוכלים ונענשים ואני יורש את הארץ לעצמי ^אובמדרשים איתא שבא הנחש במרמה משני צדדים, שאמר ממה נפשך, אם ישמע אדם לעצת אשתו הרי הם נענשין וירש הוא את הארץ, ואם לא ישמע תהיה קטטה ביניהם ויגרשנה וישאנה הוא. ואפשר לומר דמדרש זה מתבאר מדברי הירושלמי כאן בסוגיא שמבאר אשר בעת שרימו יושבי גבעון את יהושע (יהושע ט׳:ג׳) חשבו ממ"נ, אם יהרגו ישראל אותם הרי עברו על השבועה שנשבעו להם שלא יהרגום, ואם יקיימום הרי עברו על מצות הקב"ה שאמר החרם תחרימם ולא תכרות להם ברית, ובין כך ובין כך הם נענשים ואנו יורשים את הארץ, ומסמיך כל זה על הלשון שביהושע שם, ויאמר איש ישראל אל החוי, וכי חוים היו [והלא אמוריים היו] אלא שעשו מעשה חוי [נחש מתרגמינן חויא], ומביא על זה הדרשא שהובאה לפנינו. והנה כמו שמבואר לפנינו אין המשל דומה לנמשל, שהרי הנחש חשב רק טענה אחת והחוים טענו טענת ממ"נ, לכן דרשו במדרש שגם הנחש טען טענת ממ"נ וכמבואר, ולפי"ז צ"ל דבירושלמי בא הענין בקצור. .
(ירושלמי קדושין פ"ד ה"א)

התר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו – ההלכות המרובות על התרת נדרים בידי חכם או בידי שלושה הדיוטות, כמבואר במשנת נדרים פרקים ג ו-ט ובמקומות רבים אחרים, אין להן סמך בדברי התורה. אין להן יסוד לא במקרא מפורש ולא בדרך של מדרש כתובים. בתורה בספר במדבר (ל א-יז) נזכרת רק הפרת הנדר של אישה בידי בעלה ושל הנערה בידי אביה, אך לא נזכרת כל אפשרות של התרת נדרים של אישה שאינה ברשות בעלה או של נערה בוגרת. לפי הכתובים וההלכה זכות הפרת הנדר של האישה בידי בעלה מוגבלת למדי (במדבר טז יד; משנה, נדרים פ"א מ"א-מ"ב). כל האחרים חייבים לקיים את נדרם ושבועתם, ואין כל דרך לבטל את הנדר. את השבועה שנשבעו נשיאי העדה לגבעונים נאלצו ישראל לקיים, אף על פי שהגבעונים הטעו את ישראל וישראל נשבעו להם בטעות (יהושע ט ג-יט), כדי ש"לא יהיה עלינו קצף על השבועה אשר נשבענו להם" (שם פסוק כ); יפתח נאלץ לקיים את נדרו אשר נדר להעלות לעולה את "אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי" (שפטים יא לא), "ויעש לה את נדרו אשר נדר" (שם פסוק לט), ולא נמצאה דרך להתיר את נדרו: "ולא אוכל לשוב" (שם פסוק לה)¹⁰⁹מובן שהמדרש המכיר כבר את היתר הנדרים מוצא טעמים מדוע נמנע יפתח מלהתיר את נדרו. זאת במקביל לפרשנות אשר לפיה לא הקריב יפתח ממש את בתו. כל אלו הן פרשנויות מדרשיות ומאוחרות בלבד. ; בני ישראל התחרטו על השבועה שנשבעו שלא לתת מבנותיהם אישה לבנימין, אך לא מצאו דרך להתיר את שבועתם (שפטים כא א-ו). בספרות התנאית מרובים ההלכות והמעשים של התרת נדרים ושבועות מתוך הנחה של אונס ואי ידיעת המצב והנסיבות, או מתוך הנחה ופירוש שהנודר לא התכוון ממש לנדר או שנוצרו תנאים חדשים שהנודר לא הניחם מראש¹¹⁰נדרים פ"ג מ"א ופ"י כולו. אם יזכנו החונן לאדם דעת וליעף בינה נפרשם במקומם. .