Талмуд к Тегилим 150:1

אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲנָא מִן יוֹמוֹי לָא אִיסְתַּכְּלִית בְּסִפְרָא דַאֲגַדְתָּא. אֶלָּא חַד זְמַן אִסְתַּכְּלִית. אַשְׁכְּחִית כָּתוּב בָּהּ. מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה דִּבֵּר אֲמִירָה צִיוּוּי כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאָבִינוּ אַבְרָהָם. דִּכְתִיב לַָק֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם. וּכְתִיב הָֽאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּֽעֲנָקִ֖ים. מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה מִזְמוֹרוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתִּילִים כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאָבִינוּ יַעֲקֹב. מְלַבֵּד שֶׁכָּל־הַקִּילוּסִין שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין לְהַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל: מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה פָעַמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין הַלֵּלוּיָהּ. כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאַהֲרֹן. הַֽלְלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁוּ לְ֝אַֽהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְי. אֲפִילוּ כֵן אֲנָא מִתְבְּעִית בַּלֵּילִיָא.

בַּדֶּרֶךְ הָיוּ אוֹמְרִים שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי בֵּית ײ֨ נֵלֵךְ. בִּרוּשָׁלֵם הָיוּ אוֹמְרִים עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִיךְ יְרוּשָׁלֵם. בְּהַר הַבָּיִת הָיוּ אוֹמְרִים הַלְלוּ יָ׳הּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ כול׳. בָּעֲזָרָה הָיוּ אוֹמְרִים כָּל הַנְּשָׁמָה תְהַלֵּל יָ׳הּ הַלְלוּ יָ׳הּ.

מאה וכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה כנגד שנותיו של אהרן (שם קג) הללויה הללו אל בקדשו לקדושו לאהרן קדוש ה׳ אפי׳ כן הוינא מיבעת בלילה (ותלמיד ותיק של ר"ע שהיה דורש מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור כל אחד ואחד מטעם אחר שלא מאותו טעם וא"כ רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור). וקטן שאינו פורס שמע אין יכול לומר קדוש (כיוצא) [ביוצר] ביחיד אבל בצבור עונה עמהן וגדול פורס את שמע יכול לומר קדוש לפי שהוא בסודר אבל קדוש של עמידה כיון שצריך לומר נעריצך ונקדישך אינו הדין לאומרו פחות מי׳ ואין קטן עולה מן המנין ברכו קריאת התורה וקדיש עד שיהא בן שלש עשרה ואין נדבקין באלו: