יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃
Пусть он будет как богатое кукурузное поле в земле на вершине горы; Пусть его фрукты шуршат, как Ливан; И пусть они расцветают из города, как трава земли.
תלמוד ירושלמי ברכות
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר אִיתְפַּלְגּוּן רִבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְרַבָּנָן אָֽמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. אַתְייָא אִילֵּין פְּלוּגְווָתָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְווָתָא. לֶפֶת רִבִּי חִינְנָא בַּר יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי חַד אָמַר לֶפֶת לָא פַת הָיְתָה. וְחָרָנָא אָמַר לֶפֶת לָא פַת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. יְהִי פִיסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְּרִיךְ קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְּסֵיהּ. מַה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה שֶׁלֹּא לְעָרֵב רָאשֵׁי אוֹתִיוֹת. מֵעַתָּה הַמִּין הָאָרֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ רִבִּי נְחֶמְיָה הַבּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
מסכת כלה רבתי
ברייתא א״ר אחי ב״ר יאשיה כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה כל המפנה עצמו מן העבירה ולא עשאה אפילו ישראל הוא ראוי לעלות עולה ככהן גדול על גבי המזבח שנאמר וישלח את נערי בני ישראל [וגו׳] אבל מי ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עשאה ניזון מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו: [גמ׳] איבעיא להו עצל תנן או אצל תנן ת״ש ואל אצילי בני ישראל מאי משמע דהאי אצילי לישנא דנקויי הוא דכתיב ואצלתי מן הרוח: תניא עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורביה. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, מיתיבי יהי פיסת בר בארץ בראש הרים אמרו לא כעולם הזה עולם הבא העולם הזה יש צער לדרוך ולבצור העולם הבא הקב״ה מוציא רוח מאוצרותיו ונופפת עליהם ונושרות אותם בקרקע אדם יוצא לשדה מביא מלא פירותיה ממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ואי סלקא דעתד כדתניא פרנסה למה להו. ועוד כתיב הרה ויולדת יחדו עתידה אשה שתלד בכל יום ק״ו מתרנגולת אלא האי דקתני קודם תחיית המתים והתם לימות המשיח:
סנהדרין
שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב, טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה