בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃
Ang nagtitiwala sa sarili niyang puso ay mangmang, ngunit ang lumalakad nang may karunungan ay maliligtas.
גן נעול
החדר הי"ב ובו י"ז חלונות יתבאר בו לשונות של "חכמה" הנכתבים על החכמות הלמודיות וחכמת כל מלאכת מעשה. קצתם נכתב אצלם מין חכמתם במה היא. קצתם נלמדים מענינן. [כן הביא] כל לשונות של "חכמה" הבאים בכנוייהם לרעה, הכתובים על ה"חכמים בעיניהם":
בבית הראשון (חדר ב' חלון ט"ו) בארנו שכל מקום שהונח שם "חכמה" ותאר "חכם" על בעל חכמות למודיות, וחכמת כל מלאכת מעשה וההתעסקות בהן, שָׂמוּ כתבי הקדש הבדל אצלו להבדילו משם "חכמה" ומתואר "חכם" הנאמר על חכמת ההנהגה. כי נכתב אצלו באיזו ענין הוא מדבר. או שיזכירוהו בכנוי, המורה שאינו חכם באמת. והוא הענין שאנו מכַונים לבאר בחדר זה, להציג כל הכתובים המזכירים תאר "חכם" או אחד מבניניו או שם דבר חכמה שהן על אחת מאלה החכמות שאינן תחת סוג החכמה הנזכרת סתם הכוללת לבד המנהגים והתורות. ותראה מכל הכתובים שיתבארו בחדר זה, שאין גם אחד מהן נזכר סתם. על דרך משל לא ידבר הכתוב מבעל חכמה למודיות או מבעל חכמה מלאכת מעשה ויתארנו "חכם" סתם בלי כנוי, או מבלי הצטרף עמו זכרון חכמתו במה היא. או שידבר מאחד החכמות הנזכרות ויקראנה "חכמה" סתם, מבלי הזכיר מלפניה או לאחריה מאיזו ענין שהוא מדבר; כמו שנוהגם הכתובים כשהן מדברים מבעל המנהגים הישרים שיזכירו התאר סתם. כמו (מל"א ה, כא) "אשר נתן לדוד בן חכם". (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות". (ירמיה יח, יח) "ועצה מחכם". (שמואל ב כ, טו) "ותקרא אשה חכמה". (משלי כד, טז) "גבר חכם בעוז". (משלי טז, יד) "ואיש חכם יכפרנה". וכן בשם דבר כמו (משלי טז, טו) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". (משלי כח, כו) "והולך בחכמה הוא ימלט". (שם ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". וכדומה להם רבים שבארנום כולם בחדרים הראשונים, שלא נזכר מלפניהם או מאחריהם דבר המורה מאיזו מין חכם, ומאיזו מין חכמה הם מדברים. לפי שהכלל אמת שכל הנזכרים סתם, כולם על חכמת המנהגים. אבל חכמי למודיות ומלאכת מעשה וכן כלל החכמות הללו, יודיע הכתוב תמיד מאיזו ענין הוא מדבר. ועל אופנים רבים הם נזכרים בכתבי הקדש. קצתם היו חכמים במנהגים, אנשים ישרי לבב וגם היו בעלי חכמות למודיות ומלאכת מעשה, ונזכרו בכתובים בעבור ידיעתם בחכמות הללו. וארמוז עליהן בחדר זה אע"פ שכבר בארנום בחדרים הראשונים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה. ולא נדע ולא נזכר אם היו חכמים ג"כ במנהגים, או מִכַּת הרשעים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה, ובעניני המנהגים היו רשעים גמורים מִכַּת "החכמים בעיניהם". אלא שנזכרו בעבור שהיו יודעים בחכמות הללו. וקצתן מִכַּת זו הוזכרו בעבור היותן מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" תמיד מפורש אצלן מאיזו ענין חכמה הוא מדבר. או שנזכר בכנוי. להורות שהיו "חכמים בעיניהם" או בעיני רשעים ואנשי נבל כמותם, לא שהיו חכמים צדיקים. וקצתן נזכרים על צד הלעג וכפי דמיון החושב, שהיה מחזיק עצמו לחכם, והנביא מלעיג עליו. ואז אין צורך להזכיר אצל התאר באיזו מין חכם מדבר או שיזכרנו בכנוי. כי מדברי הלעג שמלעיג עליו, נבין שהיה זה האיש חכם כפי דמיונו ולא חכם באמת. ואחרי ההצעה הזאת אזכיר כל הכתובים שהן ממינים הללו. וטרם אחל אציע עוד הצעה פשוטה נודעת מספרי דברי הימים למלכי הארץ. והוא שקודם מתן תורה וגם אחרי כן היה העולם משומם בתכלית ההשחתות. כי מיום שנפלו בני האדם ממעלתן, גם אחר המבול כשהחלו בני אדם להתפשט בעולם, היו כולם שוכחי אלהים; לא ידעו את ה' ואת דרכיו, השחיתו התעיבו עלילה. כמו שנזכר מענין נמרוד שהיה הבוגד הראשון אשר קם במלכות אשור. ובאה הממלכה למצרים. והיו כולם עובדים לפסילים ולצלמים ולמלאכת השמים. וכן מלכות אשור שהיה ראש ממלכתם נינוה. והמלכים שקמו בה עד סנחריב, וכן מלכות בבל הגדולה, ואחריה פרס ומדי, ואחריהם מלכות רומי. כולם מלכיהם שריהם וכהניהם היו בתכלית ההשחתות; לא זרח עליהם נגה האמת. והלכו כל עם ועם כפי החקים אשר בדו חכמיהם וגבוריהם מלבם. וכן כל שאר הממלכות בעתים ההם, כמו ממשלת צור, ממשלת קרטיגינה החזקה, ממשלת שפרטא וכיוצא בהם. הלא הם כתובים על דברי הימים מה מנהגיהם ומה מעשיהם. ואיך יסדו חקים לא טובים וכל התועבות אשר שנא ה'. והיו ביניהן חכמים רבים בלמודיות, בטבעיות, בעניני המלחמות ובכל חכמת מלאכת מעשה. וגבה לבם עד להֶשְׁחֵת. ועל הקוטב הזה סובבים רוב הכתובים שיבואו בחדר הזה.
בבית הראשון (חדר ב' חלון ט"ו) בארנו שכל מקום שהונח שם "חכמה" ותאר "חכם" על בעל חכמות למודיות, וחכמת כל מלאכת מעשה וההתעסקות בהן, שָׂמוּ כתבי הקדש הבדל אצלו להבדילו משם "חכמה" ומתואר "חכם" הנאמר על חכמת ההנהגה. כי נכתב אצלו באיזו ענין הוא מדבר. או שיזכירוהו בכנוי, המורה שאינו חכם באמת. והוא הענין שאנו מכַונים לבאר בחדר זה, להציג כל הכתובים המזכירים תאר "חכם" או אחד מבניניו או שם דבר חכמה שהן על אחת מאלה החכמות שאינן תחת סוג החכמה הנזכרת סתם הכוללת לבד המנהגים והתורות. ותראה מכל הכתובים שיתבארו בחדר זה, שאין גם אחד מהן נזכר סתם. על דרך משל לא ידבר הכתוב מבעל חכמה למודיות או מבעל חכמה מלאכת מעשה ויתארנו "חכם" סתם בלי כנוי, או מבלי הצטרף עמו זכרון חכמתו במה היא. או שידבר מאחד החכמות הנזכרות ויקראנה "חכמה" סתם, מבלי הזכיר מלפניה או לאחריה מאיזו ענין שהוא מדבר; כמו שנוהגם הכתובים כשהן מדברים מבעל המנהגים הישרים שיזכירו התאר סתם. כמו (מל"א ה, כא) "אשר נתן לדוד בן חכם". (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות". (ירמיה יח, יח) "ועצה מחכם". (שמואל ב כ, טו) "ותקרא אשה חכמה". (משלי כד, טז) "גבר חכם בעוז". (משלי טז, יד) "ואיש חכם יכפרנה". וכן בשם דבר כמו (משלי טז, טו) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". (משלי כח, כו) "והולך בחכמה הוא ימלט". (שם ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". וכדומה להם רבים שבארנום כולם בחדרים הראשונים, שלא נזכר מלפניהם או מאחריהם דבר המורה מאיזו מין חכם, ומאיזו מין חכמה הם מדברים. לפי שהכלל אמת שכל הנזכרים סתם, כולם על חכמת המנהגים. אבל חכמי למודיות ומלאכת מעשה וכן כלל החכמות הללו, יודיע הכתוב תמיד מאיזו ענין הוא מדבר. ועל אופנים רבים הם נזכרים בכתבי הקדש. קצתם היו חכמים במנהגים, אנשים ישרי לבב וגם היו בעלי חכמות למודיות ומלאכת מעשה, ונזכרו בכתובים בעבור ידיעתם בחכמות הללו. וארמוז עליהן בחדר זה אע"פ שכבר בארנום בחדרים הראשונים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה. ולא נדע ולא נזכר אם היו חכמים ג"כ במנהגים, או מִכַּת הרשעים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה, ובעניני המנהגים היו רשעים גמורים מִכַּת "החכמים בעיניהם". אלא שנזכרו בעבור שהיו יודעים בחכמות הללו. וקצתן מִכַּת זו הוזכרו בעבור היותן מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" תמיד מפורש אצלן מאיזו ענין חכמה הוא מדבר. או שנזכר בכנוי. להורות שהיו "חכמים בעיניהם" או בעיני רשעים ואנשי נבל כמותם, לא שהיו חכמים צדיקים. וקצתן נזכרים על צד הלעג וכפי דמיון החושב, שהיה מחזיק עצמו לחכם, והנביא מלעיג עליו. ואז אין צורך להזכיר אצל התאר באיזו מין חכם מדבר או שיזכרנו בכנוי. כי מדברי הלעג שמלעיג עליו, נבין שהיה זה האיש חכם כפי דמיונו ולא חכם באמת. ואחרי ההצעה הזאת אזכיר כל הכתובים שהן ממינים הללו. וטרם אחל אציע עוד הצעה פשוטה נודעת מספרי דברי הימים למלכי הארץ. והוא שקודם מתן תורה וגם אחרי כן היה העולם משומם בתכלית ההשחתות. כי מיום שנפלו בני האדם ממעלתן, גם אחר המבול כשהחלו בני אדם להתפשט בעולם, היו כולם שוכחי אלהים; לא ידעו את ה' ואת דרכיו, השחיתו התעיבו עלילה. כמו שנזכר מענין נמרוד שהיה הבוגד הראשון אשר קם במלכות אשור. ובאה הממלכה למצרים. והיו כולם עובדים לפסילים ולצלמים ולמלאכת השמים. וכן מלכות אשור שהיה ראש ממלכתם נינוה. והמלכים שקמו בה עד סנחריב, וכן מלכות בבל הגדולה, ואחריה פרס ומדי, ואחריהם מלכות רומי. כולם מלכיהם שריהם וכהניהם היו בתכלית ההשחתות; לא זרח עליהם נגה האמת. והלכו כל עם ועם כפי החקים אשר בדו חכמיהם וגבוריהם מלבם. וכן כל שאר הממלכות בעתים ההם, כמו ממשלת צור, ממשלת קרטיגינה החזקה, ממשלת שפרטא וכיוצא בהם. הלא הם כתובים על דברי הימים מה מנהגיהם ומה מעשיהם. ואיך יסדו חקים לא טובים וכל התועבות אשר שנא ה'. והיו ביניהן חכמים רבים בלמודיות, בטבעיות, בעניני המלחמות ובכל חכמת מלאכת מעשה. וגבה לבם עד להֶשְׁחֵת. ועל הקוטב הזה סובבים רוב הכתובים שיבואו בחדר הזה.
גן נעול
והנה דברי התורות נחלקים למחלקות, וכל אחת יש לה שם ידוע: קצתן חקים. קצתן משפטים. קצתן עדות. קצתן פקודים. קצתן מצות. וקצתן תורות. ואע"פי שעל דרך כלל כולם בחכמה עשויים, כי דרכי החכמה מתפשטים בכל הענינים, אין דבר יוצא ממנה. וכפי מחלקות הענינים כן מחלקות שמות הדרכים. ולכן היא כוללת כל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב. הן במנהגים התלויים בכחות הפועלות בגויה. כמו המאכלים והמשקים והבעילות והדבורים וְהָרְאִיוֹת והשמיעות והנגיעות, ומנהגי האדם עם נשיו ושדותיו וכרמיו וזיתיו, בכספו ובזהבו ובכל קניניו. ובכלל זה המאכלים האסורים והמותרים, ועונג ושמחה וענוי וצום וקחת הנשים, הטהרות והטומאות והעריות וכיוצא בהן, מקרא שמע ומקרא בכורים. והגיון התורה ותוכחת רעים ומוסר הבנים, וכיוצא שהן בכלל הדבורים. וההזהר מנבלות הפה ומלשון הרע ומהזכיר שם אלהים אחרים ומדבר שקר וכיוצא בהן, וכן בכל דבר. והדברים מפורסמים בתורה וכתובים בספרי החכמים שמנו המצוות עשה ולא תעשה, ומפורשים במשנה ובברייתות ובתלמוד ואגדות ומדרשים. וכן כוללת כל המנהגים התלויים בכחות הפועלות במדות כמו האהבה והשנאה הגאוה והענוה האכזריות והרחמים הנקמה והסליחה הבושת והעזות היראה והקשאת ערף, וכיוצא בהן לרוב. כמו אהבת ריעים ולרחם על העניים ולסלוח לפשעי זולתינו, ולהתבייש מהחטאים ולירוא את השם ב"ה וכיוצא בזה. ולהזהר מלשנוא אחים בלבבינו ומלהתגאות על זולתינו, שלא לקום ולא לנטור וכיוצא בזה. שהן מתפשטים במאד ומשתנים כפי העתים והמקבלים והכל בדרך חכמה. וכן כוללת כל המנהגים התלויים בכחות הפועלות בדעות, כמו ציור דברי החכמה ותורה וללמדה ולשומרה בכח השומר, להבין ביראת ה', להשכיל באמיתו, לדעת "דעת אלהים" וכיוצא בזה. ולהזהר מציורי הסכלות והשקר והשוא. ומהתבונן בדברי הבל ועבירה, ומהשכיל להמציא ערמות רעות ותחבולות רעות וכיוצא באלה. והנה אין קץ לחכמה כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד". ומי שמקבל החקים האלה באמונה מפי רב שקבל מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, והביאם אל כח השומר שבנפשו והן נצורות בלבו, הוא האיש שקבל חכמה. ואם ינהג כפי קבלתו, יקרא בספרי הקדש בשם "חכם" או "חכם לב". ועליו נאמרו כל המליצות היקרות והמהללים הטובים הברכות וההבטחות הגדולות, שהללו שברכו שהבטיחו הנביאים בהן את החכמים. כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה" וגו'. (שם יג, יד) "תורת חכם מקור חיים". (שם כח, כו) "והולך בחכמה הוא ימלט". ואמרו שהחיים והעושר והכבוד וכל ההצלחות האמתיות והמדומות כולם נמשכים מן החכמה, ודבקים בחכמים. כמו (שם ג, טז) "ארך ימים בימינה, בשמאלה עשר וכבוד". (שם ט, יא) "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים". וכיוצא באלה רבות. ואחריהן חכמי המשנה והתלמוד ז"ל כולם פה אחד ודברים אחדים מזהירים על החכמה ללמדה ולקיימה. כי ידעו שתורת ה' לבדה היא החכמה באמת. וכל המנגד לה הוא סכלות וארח שקר ולא יתואר בחכמה כלל. כי אי אפשר שיסתעף דבר חכמה מבינת האדם ומשכלו במופת, זולתי במקרה וכמו שיתבאר.
גן נעול
(משלי ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען". פירוש, אחר שהודיע שכר ההולכים בדרך ה', זוכרי בריתו ושומרי מצותיו, שאַל יעזבום מאורות החסד והאמת, ושבאחריתם תהיה החכמה כמו מכתב אלהים על לוח לבם. ויזכו לאור הנאצל ממרומים, עד שימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. חזר להוכיח את בני האדם, והזהירם שישמרו מנפול במהמורות בל יקומו. ואלה המהמורות רמזנו עליהן בבית הראשון (חדר ו' חלון יו"ד) והן כת ה"חכמים בעיניהם". וכת ה"נבונים נגד פניהם". כי (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" ואינן דומים לשאר הנלוזים החוטאים מתגבורת יצרם. כי הם יתנחמו מפשעיהם, ולא כן שתי הכתות הרעות הנזכרות המתקוממים ביד רמה נגד חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו ואינם שבים לעולם. וכמו שפרשנו במזמור התשובה [תהלים נא] (בחדר ח' חלון ז'). ולכן ראוי לאדם להתרחק במאוד ממחשבות המביאות להֶשְׁחֵת גדול כזה. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון א') שמלת "לב" נופל על השכל והבינה הנטועים בנפש. גם בארנו למעלה (חדר ט' חלון י"א) שהשכל והבינה הנטועים בנפש הכסיל הנלוז מן החכמה, אעפ"י שהן בטבעיהן גדולים ורחבים לא תתוארנה בכתבי הקדש בתארי השכל והבינה כי אם בתאר "לב". וכדרך (משלי כח, כו) "בוטח בלבו הוא כסיל". ומלת "בוטח" נופל על הנשען בכל כחו על דבר מן הדברים ואין לו ספק וערעור על אותו הדבר. ועל דוגמא זו צריך האדם להשען על ה', לעשות ככל אשר צוהו ולא יטיל ספק, ולא יהרהר בלבו על שום ענין. אף על פי שאין שכלו ובינתו מבינים אותו הדבר ואף על פי שהוא מנגד להן. וזהו העקשות הטובה שדברנו עליה ברחבה בבית הראשון (חדר ד' חלון ח') ונגד כל זה אמר "בטח אל יי' בכל לבך". כלומר השען בהחלט אל ה', קבל דבריו ושמור מצותיו. אעפ"י שהן סותרות דרכי יצר לבך ודרכי שכלך ובינתך. ולפי שמדבר עם המסכל הענינים האלהיים ואין בינתו ישרה. תארם בתאר "לב" להורות שהן מנגדים בטבעיהן לחֻקֵי אלהים ותורותיו. ואעפ"כ יבטח בכולם על ה' וידע כי ישרים דרכי ה'. ודע כי שם "בינה" כשנזכר בכנוי אצל האדם יורה להיפך, שאיננו בינה. כמו (משלי כג, ד) "מבינתך חדל", כלומר מה שנחשב בינה בעיניך. וכן (איוב לט, כו) "המבינתך יאבר נץ?" כלומר בינתך המדומה. ואיננה בינה באמת לפי שאינו מבין אותו הענין. וכן בכתוב זה אמר "ואל בינתך אל תשען" כלומר אל בינתך המדומה. שאתה חושב "יש בי בינה גדולה, ואני מבין דבר זה כך או כך". אל תשען על זה, כי איננה בינה באמת ואתה מסכל הענין. ולכן לא אמר "ועל הבינה אל תשען". כי ראוי להשען על הבינה, כשהיא נקראת "בינה" באמת. אבל על "בינתך" הנדמה בעיניך שאתה מבין, אין לך להשען עליה. אעפ"י שנטועה בך בינה גדולה, ואתה מבין תקופות השמים וגימטריאות1כלומר חכמת מדידות (גיאומטריה) וכל דבר חכמת בינה, אתה מבין חידות ודברות בני אדם. אל ישיאוך כל אלה לחשוב שבינתך תוכל [על] כל, ושכל דבר הסותר לדרך בינתך איננו ישר. אלא בטל דרכי בינתך, והשען אל ה' אלהיך. וע"י כן תנצל מנפול במהמורה שנפלו בה ה"נבונים נגד פניהם". ובחלון החמישי יתבאר עוד בעז"ה: