וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד וּבְקוֹל֖וֹ נִשְׁמָֽע׃
האָט דאָס פֿאָלק געזאָגט צו יהושוען: ה׳ אונדזער גאָט װעלן מיר דינען, און צו זײַן קול װעלן מיר צוהערן.
מצודת דוד
ויאמרו העם. חזרו העם לגמור דבריהם, שאמרו: נהיה עדים בעצמינו אשר קבלנו לעבוד ה׳ ולשמוע בקולו:
מלבי"ם
ובקולו נשמע. בלא תקות שכר ועונש, רק לשמוע כל אשר יצוה מצד שהוא מצות האל: (כה) ויכרות. כרת ברית מצד שקבלו ע"ע ברצון לעבוד עבודה שלימה בלי פניה: