וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנָ֑חְנוּ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִ֥י אַתֶּ֖ם וּמֵאַ֥יִן תָּבֹֽאוּ׃
האָבן זײ געזאָגט צו יהוֹשוען: דײַנע קנעכט זײַנען מיר. האָט יהוֹשועַ צו זײ געזאָגט: װער זײַט איר? און פֿון װאַנען קומט איר?
מלבי"ם
ויאמרו אל יהושע. כאשר ראו שנוקשו בדבריהם, פנו אל יהושע לבדו ויאמרו עבדיך אנחנו, ר"ל אליך לבד באנו לכרות ברית בינך ובין מלך ארצנו (שהוא האופן השני), וברית כזה בין המלכים יצויר גם בארץ רחוקה, שיעזרו זל"ז בעת צר:
מצודת דוד
עבדיך אנחנו. כאומר אין לנו עסק עם כל העם הזה, כי הלא לא לכולם נהיה עבדים כי אם לך לבדך, כאומר: ואדוני, הלא ישכיל לדעת שאין אנו מארץ כנען:
אלשיך
והנה הגבעונים בראות' כי יהושע שתק חשבו כי לא היה הוא חושש לשום דבר והיה מקרבם לגמרי על כן הניחו את איש יש' ונשתעבדו לו ואמרו עבדיך אנחנו אז השיב להם מי אתם כלומר לא כדברי איש יש' שחששו על היושב ולא עליכם שבאת' כי אם מי אתם כי אתם גם אתם לא תקובלו אם מקרבנו את' וגם אשר אמרתם מארץ רחוק' באנו ועתה כרתו לנו ברית אין לו שחר כי אם מארץ רחוקה אתם ואין לי עסק עמכם מה לכם לכרות עמי ברית מאין ולאין וזהו ומאין תבואו כלומר שיהיה לי עסק עמכם.