וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בַּהֲפִיצִ֤י אוֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
און זײ װעלן װיסן אַז איך בין ה׳, װען איך צעװאַרף זײ צװישן די פֿעלקער, און װעל זײ צעשפּרײטן אין די לענדער.
מלבי"ם
וידעו ר"ל ובזה ארויח שני דברים א. שהם עצמם ידעו כי אני ה' בעת שאפיץ אותם בגוים, ויכירו שיש אלהים שופטים בארץ:
מלבי"ם באור המילות
בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות. הזריה בא בדבר שאינם מחוברים יחד, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה, והניפוץ הוא בדברים מחוברים ככלי יוצר תנפצם, וכבר כתבתי למעלה (ו' ט', י"א ט"ז) שיצייר תמיד שגלו אל הגוים ומשם אל הארצות, אל הגוים נפוצו ממקום דבוקם אמר לשון נפוץ, ואל הארצות כבר היו נפוצים, ויזרו כמוץ לפני רוח, וכן תפס לשון זה לקמן (כ' כ"ג, כ"ב ט"ו, כ"ט י"ב, ל' כ"ג כ"ו, ל"ו י"ט) :