פּירוש אויף יחזקאל 34:27

וְנָתַן֩ עֵ֨ץ הַשָּׂדֶ֜ה אֶת־פִּרְי֗וֹ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן יְבוּלָ֔הּ וְהָי֥וּ עַל־אַדְמָתָ֖ם לָבֶ֑טַח וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בְּשִׁבְרִי֙ אֶת־מֹט֣וֹת עֻלָּ֔ם וְהִ֨צַּלְתִּ֔ים מִיַּ֖ד הָעֹבְדִ֥ים בָּהֶֽם׃

און דער בױם פֿון פֿעלד װעט געבן זײַן פֿרוכט, און די ערד װעט געבן איר געװעקס;און זײ װעלן זײַן אױף זײער ערד אין זיכערקײט;און זײ װעלן װיסן אַז איך בין ה׳, װען איך צעברעך די שטאַנגען פֿון זײער יאָך, און װעל זײ מציל זײַן פֿון דער האַנטפֿון די װאָס אַרבעטן מיט זײ.

מלבי"ם

עד שיתן עץ השדה את פריו, והנה הברכות האלה כבר נמצאו בתורה ששם אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' וישבתם לבטח בארצכם, ואח"כ אומר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואי מחריד והשבתי חיה רעה, והנה חשב שישבית מהם שפטיו הרעים שהם חיה רעה וחרב ורעב וידעו כי אני ה', ותחלה מציין אותם כצאן ואמר שישבו לבטח במדבר וביערים, ואח"כ מציין אותם כבני אדם שעץ השדה יתן פריו, בראשון מצייר שישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכיות, ויסיר מהם קושי השיעבוד ובזה מצויירים כצאן שיושבים במדבר לבטח שהוא בארצות העמים שקראה בשם מדבר העמים למעלה (כ' כ"ה) ואח"כ מצייר שיהיו כבני אדם וישבו על אדמתם לבטח ועתה מפרש נגד שתחלה ישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכויות אמר וידעו כי אני ה' בשברי מוטות עלם שתחלה היו תחת עול העמים והיו עובדים אותם בהם וזה יופסק:
פֿרעגט אַ רבֿBookmarkShareCopy

מצודת דוד

כי אני ה׳. הנאמן במאמרו:
פֿרעגט אַ רבֿBookmarkShareCopy

מצודת ציון

יבולה. ענין צמח וכן ארץ נתנה יבולה (שם סז):
פֿרעגט אַ רבֿBookmarkShareCopy