הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּנְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֣ל ׀ וְכָל־חֵיל֡וֹ וְכָל־מַמְלְכ֣וֹת אֶרֶץ֩ מֶמְשֶׁ֨לֶת יָד֜וֹ וְכָל־הָעַמִּ֗ים נִלְחָמִ֧ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְעַל־כָּל־עָרֶ֖יהָ לֵאמֹֽר׃
דאָס װאָרט װאָס איז געװען צו יִרמיָהון פֿון גאָט, בעת נבוכַדרֶאצַר דער מלך פֿון בבֿל, און זײַן גאַנצער חיל, און אַלע קיניגרײַכן פֿון דער ערד אונטער דער ממשלה פֿון זײַן האַנט, און אַלע פֿעלקער, האָבן מלחמה געהאַלטן אױף ירושָלַיִם און אױף אַלע אירע שטעט; אַ זױ צו זאָגן:
מנחת שי
ונבוכדנאצר. בספרים כ"י ודפוסים ישנים כתוב ברי"ש ואל"ף וכן במסרה גדולה במערכת אות נו"ן מסור כל ירמיה ויחזקאל ראצר ומן בראשית ממלכת יהויקים שתניינא שהוא בריש שי' כ"ז עד קוליה נאצר ועסוק זה היא בסימן כ"ט מתחיל כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה וגו' ובאות פ' עצמו יש ביד נבוכדראצר מלך בבל. (א"ה וקשיא לי טובא והלא הכא נמסר ב' וחבירו הוא נבוכדנאצר מלכא בדניאל ריש סי' ג' והתם נמי בדניאל נמסר עליו ב' וא"ה ה"נ כתיב בנו"ן ע"כ):