וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ אֶת־יְהוּכַ֣ל בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֗ה וְאֶת־צְפַנְיָ֤הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר הִתְפַּלֶּל־נָ֣א בַעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
און דער מלך צִדקִיָהו האָט געשיקט יהוכַל דעם, זון פֿון שֶלֶמיָהן, און צפַֿניָהו דעם זון פֿון מַעֲשֵׂיָהן, דעם כֹּהן, צו יִרמיָהו הנבֿיא, אַזױ צו זאָגן: זײַ, איך בעט דיך, מתפּלל פֿאַר אונדז צו ה׳ אונדזער גאָט.
מנחת שי
בן שלמיה. במקצת ספרים כתובי יד ובדפוס ישן כתוב שלמיהו בוא"ו ובשאר ספרים בלא וא"ו ועיין מה שכתוב במקרא גדולה בסימן דלעיל במסורת ג' בקריאה וגו' ואחד ושלמיהו ואין זה מהם וכן מצאתי במסורת כתוב יד. ונראה דזו היא עיקר לא כמסרה אחריתי דכתיב התם:
מלבי"ם
וישלח המלך, באר שהיו אז ג' דברים שבעבורם היה ראוי שישתנה ענין העם לטובה, א. שהמלך שלח אל הנביא שיתפלל בעדם, וזה מועיל לבטל הגזרה כמ"ש יען כי נכנע לפני וכו':