וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִי כְּאָכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל׃
האָט מען אַרײַנגעגאָסן די מענטשן צום עסן; און עס איז געװען, װי זײ האָבן געגעסן פֿון דעם געקעכטס, אַזױ האָבן זײ אױסגעשריִען און געזאָגט: טױט איז אין טאָפּ, געטלעכער מאַן. און זײ האָבן ניט געקענט עסן.
מלבי"ם
ויאמרו מות בסיר רצה לומר, א. שצעקו על העבר שמקצת שאכלו הזיק להם, ב. על העתיד שיתר העם לא יכלו לאכל:
רלב"ג
ויצקו לאנשים לאכול. ר"ל שיצקו מהסיר אל הקערה וכאשר אכלו ממנו צעקו שיש סם המות בסיר ועל צד המופת צוה הנביא שיקחו קמח וישליכו אל הסיר וכאשר עשו זה נרפא הנזיד ולא היה דבר רע בסיר: