וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיְדַבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּסֶ֣לַע רִמּ֑וֹן וַיִּקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃
און די גאַנצע עדה האָט געשיקט און גערעדט צו די קינדער פֿון בנימין װאָס אין פֿעלז רִמון, און זײ האָבן זײ צוגערופֿן שלום.
מלבי"ם
וישלחו. ואחר שמצאו להם תקנה: שלחו וקראו להם שלום. ונתנו להם הנשים, והיה זה לטובת הכלל לבל יהיה פגם בכלל האומה ע"י חסרון השבט כי היה קבלה בידם שלא תשרה עליהם השכינה אם יחסר שבט אחד ממנין השבטים:
מצודת דוד
וידברו. מה שאמר בסוף המקרא שקראו להם ׳שלום׳, ולא יהרגום עוד מעתה: