וַיַּהַפְכ֥וּ נַעֲרֵֽי־דָוִ֖ד לְדַרְכָּ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ כְּכֹ֖ל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
האָבן די יונגען פֿון דָוִדן זיך פֿאַרקערט אױף זײער װעג, און זײ זײַנען צוריקגעגאַנגען, און זײַנען געקומען, און האָבן אים דערצײלט אַזױ װי אַלע די דאָזיקע װערטער.
מנחת שי
ויהפכו. בספרים כ"י מדוייקים היו"ד והה"א בפתח והפ"א בשוא נח וכן כתב רד"ק בשרשו ובמקצת דפוסים ישנים היו"ד בצירי והה"א בקמץ וַיֵהָפְכוּ ובמקצת דפוסים אחרונים וַיַהַפְּכוּ בדגש הפ"א וכ"י עקר וראיה גמורה ממסרה רבתא דבמערכת אות הוא"ו איכא כ"ב זוגין נסבין וא"ו יו"ד בריש תיבותא ונסבין וא"ו בסופיה חד מלרע וחד מלעיל כמו וַיִתְאַו המלך יפיך (תלים מ"ה) מלרע. וַיִתְאַו דוד ויאמר (דברי הימים א י״א:י״ז) מלעיל. וחד מן זוגיא דאמרי התם הוא דין וישלחם וְיַהַפְכוּ ארץ (איוב י״ב:ט״ו) מלרע. וַיַהַפְּכוּ נערי דוד לדרכם מלעיל. וזהו מן אחד מטעין מלעיל ומלרע הנזכר מבעלי המסורת שאינו על הנחת טעמים רק על השתנות הנקודות וזה במלות שנמצאו שנים שנים שקראו להם זוגים ובראשון אותיות כל"ב או הוא"ו שבראש האיתן ובמלה אחת הן נקודות בשוא ובחברתה בפתח ודגש אחריה כמו שזכר בעל מסורת המסורת במאמר ד' ואין ההפכות אחר ביניהם: