וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד לֹֽא־תַעֲשׂ֥וּ כֵ֖ן אֶחָ֑י אֵ֠ת אֲשֶׁר־נָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָ֙נוּ֙ וַיִּשְׁמֹ֣ר אֹתָ֔נוּ וַיִּתֵּ֗ן אֶֽת־הַגְּד֛וּד הַבָּ֥א עָלֵ֖ינוּ בְּיָדֵֽנוּ׃
האָט דוד געזאָגט: איר זאָלט אַזױ ניט טאָן, מײַנע ברידער, מיט דעם װאָס גאָט האָט אונדז געגעבן, אַז ער האָט אונדז אָפּגעהיט, און האָט געגעבן די מחנה װאָס איז אױף אונדז געקומען, אין אונדזער האַנט.
מלבי"ם
ויאמר להם דוד לא תעשו כן אחי, השיב להם בחכמה וביושר ובענות צדק, אמר להם דעו כי מה שאמרתם היה נכון אם היה ההצלה בכח ידינו, ואם ידינו עשו לנו את החיל, אבל לא כן אחי אנחנו לא עשינו מאומה, רק ה' הוא הלוחם והמנצח והמציל והנותן לנו, וזה משלשה צדדים, א. בתחלה, אשר נתן ה' לנו כי הקנין ממנו נתן לנו, ב. באמצע וישמור אתנו בל יכלהו השולל, ג. בסוף, ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו ואחר שהכל נעשה על ידי ה' ואנחנו לא בחיל ולא בכח, כי אם בזכות וצדקה זכינו אל שלחם ה' בעדנו ויתן לנו את השלל, אם כן הסברה נותנת בהפך, כי אלה שישבו על הכלים ולא רדפו אחר האויב, מגודל בטחונם בישועת ה' שיציל את שלהם בלא שום רדיפה הלא זכותם גדול יותר מאלה שרדפו ולא בטחו באופן זה, ובודאי אחר שהיושבים על הכלים לא לבד שלא התיאשו כדבריכם כי בטחו בה', כי נהפוך הוא שבזכותם כי רב עשה ה' לנו כל זאת, אם כן:
מצודת דוד
את אשר נתן. רצה לומר: וכי בכח ידינו לקחנו, הלא הוא את אשר נתן ה׳ לנו, ושמר אותם כי לא נפקד ממנו איש, והוא מסר את הגדוד בידינו, ואם מה׳ נעשית, הלא כולנו עם ה׳ אנחנו:
אלשיך
ויאמר דוד לא תעשון כן אתי כו'. ראוי לשים לב כי פסוק זה יראה משולל גיזרה. ועוד כי תחלה הל"ל וישמור אותנו כו' ואח"כ אשר נתן ה' לנו. ועוד או' ומי ישמע לכם כו' כי את מי ישמיעו שלא ישמע להם. אך הנה הם אמרו שלא בלבד שלל האויבי' כי אם גם נכסי המאתים איש אשר על הכלים לא יתנו להם כמשפט שיירא שעמד עליה גייס שאחר שנתייאשו בעלים המציל מציל לעצמו וזה אומרם לא ניתן להם מהשלל אשר הצלנו כי אם איש אשתו ואת בניו והנה ע"ז אמר דוד לא תעשו כן אחי כי אילו בכח ידכם הייתם מצילים החרשתי אך אשר אמרת' הצלנו לא כן הוא כי אם את אשר נתן ה' לנו כי בהשגחה שלא ע"ד טבע היה וה' נתן לכל ולא לכם לבדכם והראיה כי השגחה היתה ולא בטבע, כי הנה וישמור אותנו כי לא נפקד ממנו איש מש"כ בדרך טבע כי אם למות מכאן ומכאן ועוד כי ויתן את הגדוד הבא עלינו בידנו שעם היות גדוד שהוא גדול שבטחו ברובם לבא עלינו בידנו ארבע מאות איש באופן כי אין ספק כי ה' נתן ולמה יגרע היושבים על הכלים מאשר שללו מהם שלא זיכה להם הוא יתברך מאשר היה להם ושמא תאמרו הלא זה יהיה בחלקם אך בשלל האויבים מאשר שללו מפלשתים ומאשר להם לנו בלבד יהיה לז"א הנה לזה יש טעם אחר והוא כי ומי ישמע לכם לדבר הזה לומר כי מעתה אם כה תעשו מי ישמע לכם לדבר הזה שהוא להיות על הכלים שהוא הדבר הזה של אלו כדי להפסיד חלק השלל אלא כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו בכל השלל כי אחד מלשונות כי הוא אלא ויהי מהיום ההוא ומעלה ארז"ל והלאה לא נאמר אלא ומעלה אך הוא כי למד מאברהם שאמר כי ענר אשכול וממרא שישבו על הכלים הם יקחו חלקם ואמר ששלח מהשלל לזקני יהודה ובשביל רעהו הוא שאול כד"א לרעך לדוד כדי שלא יאמרו שלגנוב דעת ישראל היה משלח להם כדי שיגעלו בשאול ויבחרו בו על כן צוה לאמר למקבלים הנה לכם ברכה מאויבי ה' ולא היו אומרים מדוד ושיעור הכתוב בשביל רעהו הוא שאול צוה לאמר הנה כו' משלל אויבי ה':