וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃
און עלי האָט געהערט דעם קָול פֿון דעם געשרײ, און האָט געזאָגט: װאָס איז דער קָול פֿון דעם דאָזיקן ליאַרעם? האָט דער מאַן געאײַלט און איז צוגעקומען, און האָט עלין דערצײלט.
מלבי"ם
וישמע וכיון ששמע עלי את קול הצעקה ושאל על סבתו קראו להאיש שיבא להגיד לעלי כי לא רצה שום איש להגיד בשורה רעה כזאת להזקן, ובהיות שהאיש נקרא במהירות אל עלי אחר שכבר היתה צעקה ברחובות חשב שכבר ידע עלי כלל הדברים ואינו דורש מאתו רק לדעת פרטי הדברים, וגם שעל ידי המהירות לא הגיד בישוב הדעת, והגיד לו הכל פתאום, וזה שכתוב והאיש מהר ויבא ועל ידי זה ויגד לעלי את הכל פתאום:
אלשיך
ויען המבשר כו'. היחל בקל הקל תחלה בעם הבלתי קרובים אליו ואחריהם בניו ואחר הכל האמור יותר והוא ארון האלהים נלקחה ולא אמר לקחו וגם לא אמר נלקח כי אם נלקחה לשון נקבה לומר, כי לא לקחוהו בחזקה במלקוח שבי לומר לקחו כי אם נלקח וגם לשון נקבה כלומר לא כאיש שמתאמץ בל ילקח כי אם כאשה תשת כח שלא תראה אפי' הוראת היותה בלתי חפצה שתלקח כי אם כנמסרת בידם כך הארון על שהוציאוהו שלא כפי כבודו מרצונו געלה בישר אל ונלקח כברצון: