וְאֶת־עַ֣יִן וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֗הָ וְאֶת־יֻטָּה֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ אֶת־בֵּ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֣ים תֵּ֔שַׁע מֵאֵ֕ת שְׁנֵ֥י הַשְּׁבָטִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ)
און עַיִן מיט אירע פֿרײַע פּלעצער, און יוטָה מיט אירע פֿרײַע פּלעצער, און בית-שֶמֶש מיט אירע פֿרײַע פּלעצער. נײַן שטעט פֿון די דאָזיקע צװײ שבֿטים.
חידושי הרד״ל
(יא) אע"ג דאנן מפרשין ואמרין כו'. אשר תתנו מאחזת ב"י מאת הרב תרבו וגו' וכתיב את בית שמש ואת מגרשי ערים תשע מאת שני השבטים האלה (יהושע כ"א) כולן משל שמעון היו כצ"ל. ור"ל אע"ג שהיה ראוי לומר שט' ערים אלו שניתנו למקלט מאת ב' שבטים אלו (יהודה ושמעון) היה החלק הרב בזה משל יהודה והמעט משל שמעון מ"מ כולן של שמעון היו והיינו מפני שרובן עניים היו ונפוצים בישראל והיו עריהם פנוים וחרבים וניתנו לערי מקלט. (אלא שלפי המבואר ביהושע ערי יהודה ושמעון נראה לכאורה שהרבה מאלו ט' ערים הן מערי יהודה וצ"ע):
עץ יוסף
ואמרין והערים כו' פי' אע"ג דקאמר קרא והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל מאת הרב תרבו דמשמע דמ"ח עיר שיתנו ללוים יפרישו אותם מהשבטים כל אחד כפי הראוי לו בין רב למעט. מ"מ שש עיר אתהן ואת מגרשיהן היו משל שמעון שמהארבעים ושמונה עיר שצוה ה' לתת ללוים אתהן ואת מגרשיהן נתנו שבט יהודה ושמעון ערים תשעה כדכתיב בספר יהושע וקאמר הכא דששה מינייהו הוה משמעון ושלשתן לבד היו מיהודה. וזה היה מרוע מזלם שיתמעט חלקם (יפ"ת) וע"ש:
בית שמואל
(יוכבד) המ' יאכלו [יקוטא יוטלא] באלף [יוטא] אם קורין היו"ד בחולם או במלאפום יוטל. אם קורין היו"ד כהנ"ל [יוטליין] אם קורין היו"ד כהנ"ל והלמ"ד נוטה לפתח [יוטלין] אם קורין היו"ד כהנ"ל והלמד בחירק [יטא] כן יש לכתו' במדינות אלו שקורין היו"ד בחירק ובאלף כ"כ האחרוני' ולא כט"ז שכתב בה"א ע"ש הקרא ביהושע כתוב בשמות המקומות את יטה ואת מגרשי' [יטל] כן יש לכתו' במדינות אלו שקורין היו"ד בחירק ס"מ [יוכבד] המ' [יוטלין] [יודית יוכא] כינוי [ליוכבד יוכלא יעכלין יוכלין] ודינו כמ"ש באות בי"ת [ילתא] באלף [ינטא] אם קורין היו"ד בפתח: יענטא כן יש לכתוב במדינות אלו שקורין היו"ד בסג"ל [יענטלין יכט] כן יש לכתו' במדינות אלו: יכנט כן יש לכתו' במדינות שקורין בנון אחר הכף ס"מ ובט"ז כ' בשם חמיו ב"ח דצריך לכתוב אלף אחר היו"ד כיון דיש פתח תחת היו"ד [יראה] שם האשה נ"ש: