וְאַתָּ֗ה לֹ֚א תִמָּלֵט֙ מִיָּד֔וֹ כִּ֚י תָּפֹ֣שׂ תִּתָּפֵ֔שׂ וּבְיָד֖וֹ תִּנָּתֵ֑ן וְֽ֠עֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵ֨י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל תִּרְאֶ֗ינָה וּפִ֛יהוּ אֶת־פִּ֥יךָ יְדַבֵּ֖ר וּבָבֶ֥ל תָּבֽוֹא׃
און דו װעסט ניט אַנטרונען װערן פֿון זײַן האַנט, נאָר כאַפּן װעסטו געכאַפּט װערן, און אין זײַן האַנט װעסטו איבערגעגעבן װערן, און אױג אין אױג װעסטו זען דעם מלך פֿון בבֿל, און מױל צו מױל װעט ער מיט דיר רעדן, און קײן בבֿל װעסטו קומען.
שד"ל
עין בעין. כמו אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עלהם (במדבר י"ד י"ד), ועקר המליצה הונח להורות על בן אדם הרואה חברו העומד לנגד עיניו, ועיניו את עיניו תראינה (ירמיה ל"ד ג'), והנה עין בעין הוראתו הראשונה היא עין כנגד עין (וקרובה לזה מליצת פנים בפנים), ואח"כ הושאלה לכל ראיה ברורה למעלה מכל ספק. ואמנם שתהיה הוראת הבי"ת כמו כנגד, הנה כן מצאנו מליצת בעיני פלוני ובאזני פלוני, שענינה לנכח עיניו, לנכח אזניו, וטעם המליצה, כי הראוּת נכנסת בעיניו, והקול נכנס באזניו, אף כאן עין בעין, העין נכנסת בעין, הרואה מכניס רְאוּתו בתוך עיני הנראה.