וָֽאוֹצִ֤יא אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַתָּבֹ֖אוּ הַיָּ֑מָּה וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵ֧י אֲבוֹתֵיכֶ֛ם בְּרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים יַם־סֽוּף׃
我將你們的祖先從埃及領出來，你們來到海邊；埃及人帶著戰車和馬兵追趕你們的祖先，直到紅海。
מלבי"ם
ואוציא. ורציתי להוסיף עוד נסים עד שלא תסתפקו ביכלתי והשגחתי כלל, ולכן גם אחר שהוצאתי את אבותיכם ממצרים ותבואו הימה כדי שירדפו מצרים, כ"ז היה סבה מאתי כדי שתאמינו בי, כמ"ש (שמות יד, לא) וירא ישראל וכו' ויאמינו בה':
אלשיך
ואחרי כן ואוציא את אבותיכם ממצרים אשר היו מעשרים שנה ומעלה שילדיהם טפלים להם וזהו שכשמדבר על עצמם אינו אומר ממצרים וכשאמר ואוציא את אבותיכם אומר ממצרים.
אלשיך
ותבאו הימה הנה ידוע כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וא"כ הראוי יאמר ימה כמו לים אך הוא ע"ד אומרם ז"ל ישובו רשעים לשאולה שיתרון הה"א או הלמ"ד הוא להפליג עד אמבטי התחתונה שבשאול וע"ד זה יתכן באומרו פה הימה שבא ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה לרמוז עד מעמקי ים כנודע מאשר סיפרו רז"ל ועל הדור שלפניו שהם הזכאים הילדים אשר גדלם ה' ואשר הכירוהו על הים אמר ותבאו הימה כו' בזכותכם כבאים ולא כמצטערים ויורדים באתם הימה ולא בזכות אבתיכם כנודע כי הם היו האומרים זה אלי ואנוהו ומה גם כי האבות המה המרו על ים בים סוף באופן שהביאם אל הפלגת הימה היתה בזכותכם אך מה שהוצרך הוא ית' כדי לקרב לבם לאביהם שבשמים לתת בלב המצריים לרדוף אחרי ישראל לא עליכם היה רק על אבתיכם וזהו וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב כו'.