約伯記 9

章 9

א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
1 約伯回答說：
ב אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל׃
2 我確實知道是這樣，但人在上帝面前怎能顯為有理呢？
ג אִם־יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף׃
3 人若想與祂爭辯，祂千句之中連一句也不會回答他。
ד חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם׃
4 祂心裡有智慧，力量又強大；誰向祂剛硬自己而得平安呢？
ה הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ׃
5 祂挪移群山，山嶺還不知道，祂已在怒中將它們傾覆。
ו הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֝עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַלָּצֽוּן׃
6 祂使大地震動，離開本位，地的柱子也都搖撼戰抖。
ז הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם׃
7 祂吩咐太陽，太陽就不出來；祂又封閉眾星，使它們不發光。
ח נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֝דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי יָֽם׃
8 祂獨自鋪張諸天，踐踏海的高浪。
ט עֹֽשֶׂה־עָ֭שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן׃
9 祂造北斗、參星和昴星，以及南方的密室。
י עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
10 祂行大事，不可測度；行奇事，不可勝數。
יא הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃
11 看哪，祂從我身旁經過，我卻看不見祂；祂悄然而過，我也察覺不到祂。
יב הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃
12 看哪，祂突然奪取，誰能使祂歸還呢？誰能對祂說：«你在做甚麼？»
יג אֱ֭לוֹהַּ לֹא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תחתו [תַּחְתָּ֥יו] שָׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃
13 上帝必不收回祂的怒氣；幫助拉哈伯的，都屈身在祂以下。
יד אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃
14 何況是我，怎能回答祂，怎能斟酌言詞與祂辯論呢？
טו אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃
15 即使我有理，也不敢回答祂；我只能向那審判我的懇求憐憫。
טז אִם־קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין קוֹלִֽי׃
16 即使我呼求，祂也應允了我，我仍不敢相信祂真的垂聽了我的聲音。
יז אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם׃
17 祂用暴風壓碎我，無緣無故地加增我的傷口。
יח לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃
18 祂不容我喘一口氣，反倒使我飽嘗苦楚。
יט אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי׃
19 若論力量，看哪，祂是大能的！若論審判，誰能為我定下對簿的日期呢？
כ אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם־אָ֝֗נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃
20 即使我有理，我自己的口也會定我有罪；即使我純全無過，我的口也會使我顯為乖謬。
כא תָּֽם־אָ֭נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי׃
21 我雖純全無過，卻顧不得自己的性命；我厭棄我的生命。
כב אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃
22 這都是一樣的，所以我說：純全的人和惡人，祂都一併滅絕。
כג אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃
23 若災禍忽然使人喪命，祂便嘲笑無辜之人所受的試煉。
כד אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא׃
24 大地已交在惡人手中，他蒙蔽地上審判官的臉。若不是這樣，那麼又是誰呢？
כה וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃
25 我的日子比賽跑的人還快，轉眼飛逝，未曾見到福樂。
כו חָ֭לְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל׃
26 它們像以伯河上的船隻一樣飛快過去，又像鷹撲向食物。
כז אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃
27 我若說：«我要忘掉我的哀訴，放下我的怒氣，振作起來»，
כח יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃
28 我仍懼怕我一切的痛苦，因我知道你必不以我為無罪。
כט אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃
29 我既被定為有罪，又何必徒然勞苦呢？
ל אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי במו־[בְמֵי־] שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃
30 即使我用雪水洗淨自己，用鹼將我的雙手洗得潔淨，
לא אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי׃
31 你仍會把我浸入污穢的坑中，連我自己的衣服也憎惡我。
לב כִּי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמֹ֣נִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃
32 因為祂不像我一樣是人，我怎能回答祂，讓我們一同去對簿公堂呢？
לג לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ׃
33 我們中間沒有一位仲裁者，能把他的手按在我們兩者身上。
לד יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃
34 願祂把祂的杖從我身上挪開，不讓祂的威嚴使我驚惶。
לה אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃
35 那時我就可以說話，不必懼怕祂；因為我自己心裡知道，我並不是那樣的人。
上一章下一章