החוק השישי של בני נח הוא "אל תאכלו איבר של חיה חיה". חוק זה מבוסס על הפסוק בבראשית ט' 4, הקובע:
פסוק זה מובן בתלמוד (סנהדרין 59א) כאומר שאסור לאכול איבר של חיה חיה, שכן הדבר כרוך באכילת בשר שעדיין מכיל את כוח החיים של החיה.
התלמוד (חולין 121ב) מספק פרשנות נוספת לחוק זה, וקובע כי הוא חל על כל יצור חי, בין אם מבוית או פראי. יתר על כן, הוא מפרט כי האיסור אינו מוגבל לאכילת איבר של בעל חיים חי, אלא כולל גם אכילת כל חלק של בעל החיים בעודו בחיים.
הרמב"ם, במשנה תורה, הלכות בשר ומוצריו ה' 1, מסביר שהלכה זו חלה על כל הברואים, בין אם הם בעלי חיים, עופות או דגים. הוא כותב:
אסור לאכול שום איבר או בשר מיצור חי... גם אם בעל החיים לא נהרג בסכין, אלא מת בנסיבות טבעיות, אסור לאכול שום חלק ממנו בעודו חם.
קוד בני נח, שחובר על ידי הרב משה ויינר, מסביר כי חוק זה אוסר לא רק על אכילת איבר של בעל חיים חי, אלא גם על כל פעולה הגורמת כאב או סבל מיותר לבעלי חיים. זה כולל לא רק שחיטה, אלא גם את הטיפול בבעלי חיים בכלל. משמעות הדבר היא כי אנו מחויבים להתייחס לבעלי חיים בכבוד ובחמלה וכי אסור לגרום כאב או סבל מיותרים לבעלי חיים, בין אם על ידי התעללות פיזית, הזנחה או צורות אחרות של התעללות. אנו מחויבים לספק את צרכיהם הבסיסיים, כגון מזון, מים ומחסה, וכן להימנע מכל פעולה העלולה לגרום להם כאב או מצוקה.
במסורת היהודית יש דגש חזק על יחס טוב וחמלה לבעלי חיים. הגמרא (בבא מציעא ח ע"א) מלמדת שאסור למנוע מזון ומים מבעל חיים, ושעלינו לצאת מגדרנו כדי למנוע ממנו סבל. ספר ההלכה העברי (חושן משפט תש"ב, ט) קובע כי אסור לגרום כאב או סבל מיותר לבעלי חיים, וכי עלינו להיזהר שלא להעמיס עליהם יתר על המידה או להתיש אותם.
ככלל, חוק בני נח השישי אוסר על צריכת כל חלק של בעל חיים חי, וכן על כל פעולה הגורמת כאב או סבל מיותר לבעלי חיים. זה דורש מאיתנו להתייחס לבעלי חיים באדיבות, כבוד וחמלה. עלינו להימנע מגרימת כאב או סבל מיותרים, ואנו אחראים לשלומם ולרווחתם. זוהי לא רק חובה מוסרית, אלא גם דרך להפגין את הכרת התודה וההערכה שלנו לבעלי החיים שחולקים איתנו את עולמנו.