Chasidut zu Bamidbar 10:31

ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו (במדבר י לא). במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשכ"ו) (הובא גם כן בספר עטרת שלמה פרשה זו) וזהו: אמר ר' יהודא אתה ידעת החן שניתן לאבותינו במצרים, שנאמר (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, אל נא תעזוב אותנו, עד כאן. ותמה בספר הנ"ל הלא ניסים נפלאים יותר עשה הקב"ה לישראל, ולמה הזכיר משה נס זה דוקא. ואני תמה עוד דמה זה שאמר משה לאבותינו במצרים, וכי יוצאי מצרים אבותיו היו, והלא הוא הוציאן ולא יצאו אבותיו כלל, ולא ניתן להם חן השאלה, והיא פלאי.

וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראות וכו' (שמות י ה). על פי הפשט צריכין אנו לומר כפירוש רש"י דמקרא קצר הוא, והכוונה שלא יוכל הרואה לראות. אבל יתכן לומר "עין "הארץ, הכוונה על השר המנהיג את הארץ, כמד"א על השר והמורה דרך והיית לנו לעינים (במדבר י לא), וכן הוא אומר על הסנהדרין עיני העדה (במדבר טו כד). ואמר שיכסה המכה הזאת את השר המנהיג, שיסירו ממשלתו שהנהיג בגבורה. וממילא יצדק כפשוטו ולא יוכל לראות וכו', דקאי על "עין "הארץ הנזכר, שאותו עי"ן האר"ץ לא יוכל לראות וכו', נ"ל:

ואז הוא ש׳ של ארבעה ראשין שכל והבנה ובדעת אהבה ויראה ויש ש׳ של שלשה ראשין ונקרא דעת קלה ואמרו רז״ל למה נקרא שמו יתרו שיתר פרשה אחת בתורה ר״ל שצריך להיות באדם אהבה ויראה אבל אהבה בלא יראה אינו כלום ואף על פי שנראה לו שאוהב השם אינו אמת אלא שנדמה לו כן מפני שהורגל באהבת עולם ובמיני אהבה נדמה לו שיש לו גם כן תשוקה להשם ואינו כן רק צריך לירא מפניו ואחר כך יבוא למדת אהבה ואז יוכל לתקן גם מדרגות תחתונות ויהיה דעת שלם כאמור ויתר נקרא מלשון מותרות וכשבא ונתקרב אל השם לגדלות יתר פרשה אחת ונעשה ארבעה ראשין. וזה שאמר משה (במדבר י׳, ל״א) והיית לנו לעינים כי עין רואה ולב חומד ואז העינים נקראים נופלים שנפלו העינים כי החכם עיניו בראשו ונפלו ממדריגה זו ע״כ אמר עתה יחזרו העינים למקומם כשנתקרב אל השם ומייחד הכל להשם בסוד ויחד יתרו ודי בזה: