Chasidut zu Schemot 23:17

וְעַל-כֵּן תֵּכֶף בַּבֹּקֶר מַמְשִׁיכִין זֶה הָאוֹר שֶׁל הַדַּעַת עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוּטּ שֶׁל חֶסֶד הַנַּ"ל שֶׁנִּמְשָׁךְ בַּבֹּקֶר עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה עַל-יְדֵי שֶׁשׁוֹבְרִין אֶת הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ג' מִדּוֹת הַנַּ"ל וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין בַּבֹּקֶר לְחוּט שֶׁל חֶסֶד בְּחִינַת חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁעַל יָדָם מְקַבְּלִין אוֹר הַדַּעַת מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ"ל, כִּי צִיצִית הֵם בִּבְחִינַת רְגָלִים, בִּבְחִינַת (תהלים פה) צֶדֶק לְפָנָיו יהלך שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ג' רְגָלִים שֶׁאָז הוֹלְכִין לַעֲלוֹת לָרֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ג:י״ז), "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה וְגוֹ'". שֶׁזֶּה בְּחִינַת צֶדֶק לְפָנָיו יַהֲלֹךְ וישם לדרך פְּעָמָיו, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית, בְּחִינַת (איוב כ״ט:י״ד) צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיַּלְבִּשֵׁנִי זֶה בְּחִינַת שְׁמֹנָה חוּטִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהַצִּיצִית. וְכָל חוּט צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁזוּר וְאֵין שְׁזִירָה פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות לח) מִפָּסוּק, "הַכָּנָף פְּתִיל וְכוּ'" נִמְצָא, שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהַצִּיצִית יֵשׁ י"ו חוּטִים, דְּהַיְנוּ שְׁמֹנָה חוּטִים שְׁזוּרִים כְּנֶגֶד הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁהֵם י"ו יָמִים, כִּי פֶּסַח שִׁבְעָה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת יוֹם אֶחָד וח' יְמֵי הֶחָג בִּבְחִינַת (קהלת י״א:ב׳) תֵּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמֹנָה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין מ) עַל רְגָלִים, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַצִּיצִית הֵם שְׁמֹנָה חוּטִים כְּנֶגֶד שְׁמוֹנַת יְמֵי חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר הַמְרֻבֶּה בְּיוֹתֵר שֶׁל יְמֵי הָרְגָלִים וְנִכְלָל בְּתוֹכוֹ גַּם כֵּן שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וְיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, גַּם שְׁמֹנַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת הֵם הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּרְגָלִים כְּנֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁכָּלוּל מִכָּל הָאָבוֹת (ו) כִּי אָז בְּסֻכּוֹת נִשְׁלָם הֶאָרֹת שֶׁל כָּל הג' רְגָלִים וְהוּא כָּלוּל מִכֻּלָּם וְעַל-כֵּן יֵשׁ שְׁמֹנָה חוּטִים בַּהַּצִּיּצִית וְכַנַּ"ל:

אז כשעבד האיש והאברך את ד׳ בתורה ועבודה ורצה לקדש את עצמותו וראה שקשה לו, הן רוצה ומשתוקק הוא, שכלו, כל רצוניו, מחשבותיו ומדותיו יהיו קודש לד׳, ומ״מ רבה הפסולת בהן, ודאג והתמרמר בלבו לאמור הלא רואה אני כי רחוק אני ח״ו מד׳ ומה יהי׳ תכלית חיי בזה ובבא, האם ח״ו אשאר לנצח מושלך מהקדושה ושקוע בזוהמה ח״ו, ומוגדל דאגתו ומרירות לבו זו, אמר אסע אל הרבי שלי, שם בהר בית ד׳ אין להיצה״ר כ״כ שליטה. והרבי יורני את דרך הקודש, וגם בציצית ראשי יאחזני ויוציאני מנמיכיותי, אתקשר בו, ובע״כ יטהרני. ואל המי שהוא טהור יעלני. הן גם פחד אחזהו כי הרבי יכיר את כל מעשיו הלא טובים שעשה, אבל אדרבה זה הוא חפצו ותשוקתו להראות לרבו את כל נגעיו כדי שיטהרנו. והוא הרבי, תקות חייו של עוה״ז ושל עוה״ב ובשבירת לב ותקוה זו הלך אל הרבי. דרך הילוכו מיד דרך תשובה הי׳, כי איפה הוא הולך, לחזות בנועם ד׳ ולבקר בהיכלו, א״כ אל ד׳ הוא שב. אם כמו ישראל מלפנים בדרכם לעלות אל בית ד׳ לראות את פני האדון ד׳ צבאות, הרגיש ההולך א״ע אז, או כהנשמה במרום אחר שנתפטרה מפחד הגיהנום ואל הג״ע מוליכין אותה ליהנות מזיו השכינה יחד עם שאר נשמות הצדיקים. בין כך ובין כך כיסופין עילאין ומשוש הג״ע בהליכתו הרגיש.

וְזֶהוּ, "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִֹמְחָה וְשָֹשוֹן וִיקָר" שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּאֵר כְּלָלִיּוּת הגוונין, בְּחִינַת ד' מֹחִין שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשְֹּמָחוֹת בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים פ"ט) בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וְכוּ' כִּי תִּפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וְכוּ' וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִלָּה ט"ז), אוֹרָה זוֹ תּוֹרָה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, כִּי כָּל חָכְמוֹת הַמֹּחִין הוּא רַק חָכְמַת הַתּוֹרָה וְלֹא שׁוּם חָכְמָה אַחֶרֶת ח"ו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אֲנִי חָכְמָה וְכוּ' לִי בִּינָה וְכוּ'" וְזֶהוּ (שָׁם), וְשִֹמְחָה זֶה יוֹם טוֹב שֶׁאָז מֵאִיר אוֹר הַפָּנִים שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִצְטַוּוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כ"ג), "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בְְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּאֵר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ (שָׁם), וְשָֹשוֹן זוֹ מִילָה, הַיְנוּ הַכְנָעַת וּבִטּוּל הַהַעֲלָמָה הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי הַעֲבָרַת הָעָרְלָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת קְלִפַּת עֲמָלֵק שֶׁחוֹתְכִין וּמַעֲבִירִין אוֹתָהּ עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ (שָׁם), וִיקָר אֵלּו תְּפִלִּין, כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל: