Chasidut zu Schemot 4:23

והנה פרעה היה קשה עורף מאד. והנה בחמש מכות הראשונות נאמר ויחזק לב פרעה, שחיזק לבו מעצמו דלא להוי גמר ומקנה, וגם לא שילח בפועל הכל בבחירתו. אבל בהתחלת חמש מכות האחרונות כבר היה נלאה והיה משלח ומשחרר בפועל, אבל לא היה האונס גדול כל כך שיהיה גומר ומקנה בלב, ואם כן לא היה מועיל שחרורו ובפועל היה משלח, אם כן לא יתכן שיכהו עוד דהיה חילול השם. לכך השי"ת חיזק לבו בזה שלא יכנע גם בפועל כל זמן שאין לבו מסכים, עד שיבא האונס הגדול ויכנע לבבו הערל, ויהיה גומר ומקנה בלב, והיינו ויחזק ה' את לב פרעה בזה ולא שילח. והן דברי התנחומא אמר הקב"ה מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל, כי תוכן לבות ה' ויודע שאף שיכנע לשלחם, עדיין לא הוי אונס גדול אצלו להסכים, וכדכתיב (שמות ד כג) ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, מבואר דעד מכות בכורות ימאן לשלחם ולכך אינו מקבל, רק אחר מכות בכורות דהוי אונס גדול, אז נכנע לבבו והסכים באמת בעומק הלב לשחררם אז קיבל ממנו. וז"ש (שמות ט יד) כי בפעם הזאת, ר"ל עד פעם הזאת אשר עבר, הנני שולח את כל מגפותי גם מכאן ולהלן אל לבך וגו' דייקא. וז"ש כאן כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שיתי אותותי אלה, שיעשו רושם בקרבו דייקא, והבן. ועל פי זה מבואר בפרשת שמות ואני ידעתי כי לא יתן וגו' ולא ביד חזקה, ר"ל אפילו אם ישלח אתכם ביד חזקה, הוא גם כן לא מועיל דאונסא כמאן דלא עביד, אם כן לא יועיל שחרורו כלום, לכך ושלחתי את ידי והכתי בכל נפלאותי דייקא, אף שהיה משלח באמצע לא אניח לו עד אשר אעשה בקרבו דייקא, שיהיה האונס הגדול ויהיה גומר ומקנה בקרב לבבו, ואחרי כן ישלח אתכם בפועל ולא קודם, והבן. ושמא תאמר דהוה ליה תלוהו ויהיב דלא מהני, על כן אמר לו מיד ושאלה אשה משכנתה וגו' וניצלתי את מצרים דהיינו בשכר עבודה, אם כן הוה ליה תלוהו וזבין דהוי זביניה ושחרורו שחרור, ונכון. ולכן בעת שאמר השי"ת לאברהם שישעבד זרעו להיותן עבדים, אמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ששיעבדן על תנאי זה, דהיינו משום דהכל צפוי וכו' (אבות פ"ג מט"ו), וצפה הקב"ה שיתקלקלו ולא יוכלו להתמהמה ויהיו צריכין לשחרורו, אם כן אם היו משועבדין בלי שכר הוי תלוהו ויהיב, אבל מכיון שצריכין לשלם שכר עבודה, הוי תלוהו וזבין ומועיל שחרורו כנ"ל. ועל פי זה יובן דברי הגמרא שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים, דכיון דרכוש אין כאן, יציאה גם כן אין כאן דהוי תלוהו ויהיב. ועל פי זה יבואר ויוציאם בכסף וזהב, ועל ידי זה ואין בשבטיו כושל, ר"ל חשש פסול עבדות כי הללו עבדי ה' (תהלים קיג א), ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד ע"א), כי הוי שחרור גמור כדין תלוהו וזבין. והנה ענין גמר ומקנה שהוא באונס גדול דוקא, דעת לנכון נקל לפי שבאונס גדול שמח מאד שיפטר ממנו, ומחמת זה גומר ומקנה, והיינו (תהלים קה לח) שמה מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל הים ראה וינוס, מה ראה, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, כי ודאי הכל נברא בשביל ישראל והכל משועבוד להם, (ועל פי מה שפירשתי במרשת בשלח הים ראה, מה ראה ארונו של יוסף [ב"ר פפ"ז ח'], וברייתא דרבי ישמעאל (מדרש פליאה) עיין שם). אך אם הם עבדים למצרים, דיו לעבד להיות כרבו (ברכות נ"ח ע"ב), ועוד מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פ"ח ע"ב), אם כן אין צריך הים לעשות לישראל מה שהיא נגד רצון פרעה ומצרים, ואף ששחררן הלא היה באונס, אך כיון שראה שרכוש מצרים בידם, מזה נשמע דהוי שחרור גמור כמ"ש, על כן וינס.

ובזה נבוא בביאור הכתוב, ותחילה אמר לו בוא אל פרעה כי בא הוא אב המורה על שלושה הראשונות הנזכרים כאמור למעלה ואומרם למפרע בסדר בא לרמז על הדין לומר התרה בו שאני רוצה להכותו מעתה בג' מדות הראשונות ועל כן לא מצינו התראה בכל ג' מכות האחרונות חוץ מזו. ואף במכת בכורות שהיא קשה מכולן (כפירוש רש"י בפסוק (שמות ד', כ"ג) הנה אנכי הורג את בנך וגו') לא התרה בו כבשאר מכות לומר שלח עמי ויעבדני כי כה אעשה לך, רק כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', ואך לפי ששלושה מכות הללו הם מג' הראשונות שכולם אחד בבחינת הראש כנאמר, לכן התרה אותו בפעם זה על כולן ואמר לו בוא אל פרעה להתרות בו בבחינת בא שהוא מורה על ג' הראשונות כי באלה יכה את הכסיל מאה, ואמור לו כי עד הנה הנה אני הכבדתי את לבו כלומר בחינת אני שהוא השכינה הנקראת אני הכבידה את לבו בהתלבשותה בתוך שרו אשר מלמעלה להיצר לישראל ולהתגבר ברשעו עוד יותר ויותר אחר שנאמר לו בשם ה' לשלוח כמאמר הכתוב (שמות ה', כ"ג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וגו', והכל בכדי למען שתי אותותי אלה בקרבו, כי אלה מרמז על בחינת זעיר אנפין ששה קצוות וששה פעמים ששה מספר אלה. כי נודע אשר כל הששה מדות האלה מפקידין כליהם בבית המלכות ועל ידה פועלין כל מה שנמשך מהם אם לחסד או לדין, ועל כן כל השבע מכות הראשונות שהיה על ידי שבעת ימי הבנין הכל נעשה בהתלבשות השכינה בתוך השר ואש אכלה היא ותאכל ארץ ויבולה להכותה שבע על חטאתיה בכל שבע מדות הכלולים בה ופועלין מדתם על ידיה. וזה אומרו למען שתי אותותי אלה בקרבו. כלומר כי על כן נתלבשה השכינה בשרו בכדי להשית אותות האלה בחינת זעיר אנפין ו' קצוות, בקרבו. פירוש במה שהיא בקרבו והוא ניצוץ השכינה אשר שם ואז תשרף אותו מתוכו לכלות הקוצים מן הכרם שהם ישראל כמאמר הכתוב (ישעיה ה', א') כרם היה לידידי וגו'. ואפשר זה רמז מה שנאמר בסנחרב (שם י', ט"ז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש ואמרו חז"ל (שבת קל"ג. ועיין ברש"י שם) תחת לבושו כי ר' יוחנן קרי למאניה מכבדותא וכו', כי לבושו הוא זה ניצוץ השכינה שנתלבשה בו להיצר לישראל להכניסם תחת כנפי השכינה ותחת ההתלבשות הזה הנה יקוד כיקוד אש כי אש אוכלה הוא, וכאשר יגיע עתו תשרוף אותו וכל אשר לו. גם אלה רומז על לאה המכונת על שם הדינים והיא סוד השכינה ועל כן נתלבשה השכינה למען שתי אותותי אלה בקרבו שתנקם נקמת בניה. וגם ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו', כלומר כי גם למען זה היה התלבשות השכינה להכותו בשבעה מדותיה למען תספר וגו' כי עד השבעה הוא מקום ההתגלות כנודע.

עוד ירצה באומרו למען רבות מופתי וגו'. על פי אשר כתבנו למעלה בפרשת וארא, בשלושה פעמים למען תדע שאמר משה לפרעה, והוא שהקב"ה הרבה והגדיל מופתיו במצרים מעט מעט בבחינת מוחין דעיבור ויניקה וגדלות לפי ערך התנהגות עם בני ישראל אז שזה היה להם התחלה ראשונה להכנס בעבודת ה' אלהיהם ולהאמין בו כי תחילה לא שמעו אל משה מקצר רוח ואמרו חז"ל (שמות רבה ו', ה') שהיה קשה להם לפרוש מעבודה זרה. ואחר זה התחילו ליכנס מעט מעט בעבודה, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והיו תחילה בבחינת מוחין דעיבור שהוא השכל היותר קטן ואחר כך בבחינת היניקה שהוא התחלת התפשטות האברים והתחלת הדיבור וההילוך מעט, ואחר כך בבחינת מוחין דגדלות שהוא השכל השלם הנאה ויפה. וכן התנהג הקב"ה בהפלאות מכותיו שלא היה יכול להפליא כי אם לפי ערך בחינת דרגות בני ישראל בהילוכם לפני ה' כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו כמאמר חז"ל (סוטה ח':) ופועל אדם ישלם לו. ועל כן תחילת המופתים היו בבחינת הקטנות למאוד עד שאפילו תינוקות של ד' וה' שנים קרא פרעה ועשו כן בכשפיהם, וגם אשתו עשתה כן כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', ו') ובאותו שעה התחיל משחק עליהם ומקרקר אחריהם כמו שאיתא שם. ולכאורה ודאי נפלא למה יצוה ה' לעשות מופתים בארץ מצרים דבר שתינוקות של בית רבן שם יודעין אותו ואך כי לא היה יכול לעשות כי אם לערך בני ישראל שהיו קטנים מאוד בעבודתם בבחינת העיבור ג' כלול גו ג' ואחר כך באו ישראל לבחינה גדולה מזו בבחינת היניקה והתחילו המכות להתגדל בקצת עד שאמרו לו חכמיו אצבע אלהים הוא וכו' ואך הוא עדיין לא האמין להם כי היה סבור שמשה יותר חכם בחכמה זו ויכול מה שאין הם יכולין אבל הכל לא מה' הוא, עד אחר כך שבאו ישראל לבחינת מוחין דגדלות וידעו את ה' בתכלית הידיעה ואז התחילו המכות בבחינת הוי"ה המהוה בשידוד כל מערכות השמים וכוכביהם ובהתגלות לעין כל, עד שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וזה היה במכת ברד שהיה נס בתוך נס כאשר כתבנו למעלה שברד מים הוא ואש מתלקחת בתוך הברד, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם כמאמר חז"ל (שמות רבה י"ב, ד') ועוד נס אחד שהיה שם עיין שם וראו בבירור כי מעשה ה' הוא, והכל כי כבר התחיל לבוא בהתגלות בבחינת מוחין דגדלות בשם הוי"ה לבד, והגדיל ה' נפלאותיו בבחינת הגדלות עד אשר הכהו במכת בכורות שהוא קשה מכל המכות (כמו שכתב ברש"י פסוק (שמות ד', כ"ג) הנה אנכי הורג את בנך וגו') כי הכה המכה בשלוש ראשונות דדוכרא דקליפה כמו שמובא בכתבי האר"י ז"ל אשר בכור הוא בינה כתר ראשית חכמה ואז נתעלה ונתגדל ונתפאר ונתרומם שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל העולמות העליונים ותחתונים בהראותו אשר מלכותו בכל משלה ואין בלתו אפס זולתו, וכל הגויים וחיותם מעמקי הקליפות ושריהם אשר מלמעלה ומזלות השמים וכל אלהי העמים הם שורש הקליפות החזקות שהגוים בוטחים בהם, כולם כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו לו הן איים כדק יטול. וזה שאמר הקב"ה כאן למען רבות מופתי שאעשה מופת אחד העושה מופתים רבים שהם שלושה, לפי שיכה בכל השלוש ראשונות דקליפה והוא קצה האחרון של ביטול הקליפה ברציצת מוחו מלגאו ומלבר. וגם נקרא זה המופת רבים שהוא בבחינת השלישי הנקרא רבים לפי שבא ממוחין דגדלות שהם בבחינת השלישי ליניקה ועיבור. ואפשר על זה אמר הקב"ה על מכה זו בלשון עוד נגע אחד וגו' ולא קרא לשום מכה נגע בלתי זו, כי אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע כמו שאיתא (בספר יצירה מועד משנה ד') כי נגע הוא היפך ענג שהוא בקדושה ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן כמו שאיתא (בתיקוני זוהר פ"ח: ובזוה"ק חלק א' כ"ו.) וכאן יורה הנגע על ג' ראשונות דקליפה שהכתה במכה זו. כי הנו"ן יורה על הכתר, שנו"ן הוא מספר ה' פעמים אהיה עם הכולל שהוא בכתר. והג' יורה על החכמה כי גימ"ל הוא מספר חכמה ויו"ד יתירה שהוא בחינת החכמה, גם החכמה עם האותיות מספר גימ"ל. והע' מורה על הבינה כנודע מע' רבתי אשר בשמע ישראל, ולזה אמר הקב"ה עוד נגע אחד שמכת בכורות יקרא נגע לפי שהכה בג' ראשונות זכר דקליפה, ועל כן אמר אין ברעה למטה מנגע, כי כאשר יוכה גם הג' ראשונות דקליפה אז כולם לנצח יאבדו וכל אלהי מצרים ועמם נאבדו ונשברו ונפלו לעומקא דתהום רבה צללו כעופרת במים אדירים ושוב אין רעה למטה מזה כאמור.