Chasidut zu Bereschit 44:18

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה (בראשית מד יח). לכאורה אינו מובן וכי בשביל שהוא כפרעה אל יחר אפו. והנה פירוש אחר אמרתי על זה, על פי מה שאמרו רז"ל (סוטה דף ל"ו ע"ב) שהיה כתוב בנימוסי מצרים שלא ימלוך רק מי שיודע בע' לשון, ולכך בא גבריאל ולמדו, ואשתבע יוסף שלא יגלה על פרעה שאינו יודע בלשון הקודש, עד כאן. ואם כן אף אנו נאמר שיהודה היה סובר שגם יוסף אינו יודע בלשון הקודש, כמאמר הכתוב (בראשית מב כג) והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. והנה יהודה בהדי שותא פילכא, ברמז דבריו הפחיד בזה את יוסף שיגלה שאינו יודע בלשון הקודש ויעבירוהו מגדולתו, על זה אמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, פירוש שאתה לבדך תשמע דברי, ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה, ואם כן אתה מוכרח לידע כל הלשונות ובאמת אינו כן, (אחר כתבי זאת ראיתי באלשיך שהלך בדרך זה בסגנון אחר, אבל לפירושו והם לא ידעו כי שומע יוסף, סותרו עיין שם וק"ל).

א דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין, בִּבְחִינַת (רות ב): וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְרוּת לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם. לְעֵת הָאֹכֶל דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה; גֹּשִׁי הֲלֹם – דָּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בְּחִינַת (בראשית מד): וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא – דָּא תִּקְרֻבְתָּא מַלְכָּא בְּמַלְכָּא (זוהר ויגש דף רו, וע"ש בפירוש הרמ"ז),

ועוד י"ל על אומרו גם עתה כדבריכם כן הוא (בראשית מד י), דהנה דרך בעל נפש לשמור את נפשו, אבל ריקים ופוחזים וחברת גנבים, דרכם להיות מופקרים. ואמר גם עתה כדבריכם, ר"ל לפי הפסק שפסקתם על עצמיכם מורה שכן הוא שאתם חברי גנבים, לפי שאתם מופקרים ועיין בכסף משנה סוף פרק א' מהלכות רוצח שמביא בשם הירושלמי דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה להציל חבירו, ועיין שם בכסף משנה הטעם, ועיין בבית יוסף בחו"מ סימן תכ"ו, ובשו"ע שם לא הביא מזה ועיין בסמ"ע שם, ועיין בתשובת חוות יאיר הישנים בהשמטות השייך לדף קל"ד ע"א בסימן קמ"ו, שמביא ראיה מב"מ (דף ס"ב ע"א) מדרש בן פטורא גבי ב' מהלכין וקיתון אחד מים ביניהם, ישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במיתת חבירו וכו', דאף מחויב לכנוס בספק סכנה (גם) בשביל ספק הצלה, עיין שם. והנה נ"ל דראיתו אינו מוכרחת, ובאמת מילתא דתמוה היא מצד הסברא, דעיין בפסחים (דף כ"ה:) בהאי דרבא דמרי דוראי, א"ל קטליה לפלניא וכו', א"ל ליקטלך דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו', עיין שם. והנה בזה דלשניהם ספק, שייך בודאי לומר בהיפך מאי חזית, אך לדרש בן פטורא דלא ידע הך דחייך קודמין, אף אם ימותו שניהם הוי הדין כן דזה אסור לשתות כולו וזה אסור לשתות כולו, אבל ללימוד רבי עקיבא, ממילא אף בספק וספק אסור וזה ברור, ואפשר דאף בספק וודאי, ודו"ק. ועיין בעטרת צבי בחו"מ סימן תכ"ו מה שמביא בשם תשובת ה"ר אליהו, דבאם הניצל תלמיד חכם ועדיף מהמציל, יכניס עצמו בסכנה, אבל בלאו הכי לא, עיין שם. והנה יהודה נגש בדברים קשים אל יוסף, כמו שמבואר במדרש (ב"ר צ"ג ו') לומר שזה עלילה וכדומה, ועל זה תיסוב דבריו שלא יקח זה עצמו למופת שהם חברי גנבים, כיון שהוא מופקר כל כך להכניס עצמו בסכנה בשביל ספק הצלה, ואף בנימין שנתפס כגנב לא עדיף מיניה, לכך היו הדברים האלו נאמרים רק לישב זה, אבל דבריו הקשים שאמר לא נאמרו בתורה משום כבודו של יוסף, והם נרמזים בתיבת (בראשית מד יח) ויגש, ובתיבת ידבר נא עבדך דבר שהוא קשה, ועל זה אמר ואל יחר אפך כי כמוך כפרעה, ובידך להמית ולהחיות וחמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד), ואיך אני מופקר כל כך, על זה אמר דלאו בשביל בנימין, רק בשביל אבי הצדיק מחויב אני להכניס עצמי לסכנה בשביל ספק נפשו. וידוע דדברו בלשון חכמה, ואב זקן היינו רק בצדיק כמ"ש השל"ה על תלמידי חכמים שנקראו זקנים, וכבר הודיע שאביהם צדיק מדאמר להם אשר על ביתו אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון (בראשית מג כג), ועכשיו פן אראה ברע ומחויב אני לכנס, ואין עלי אשמה בזה רק אדרבה לזכות רב יחשב, וז"ש (בראשית מד כ) יש לנו אב זקן היינו שקנה חכמה.