Chasidut zu Jeschijahu 6:10

(ג) יתבאר אומרו (שמות י א) בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו'. דהנה עוד קשה אומרו למען שיתי אותותי וגו' לשון הוה, דהוה ליה לומר למען אשית, עיין רש"י (ד"ה שתי). ונ"ל דהנה כבר עמדו המפרשים אהא דכתיב (שמות ז ג) ואני אקשה את לב פרעה, וכתיב כאן אני הכבדתי וגו', וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי להענשו. והרמב"ן תירץ (בפרשת וארא) כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו, כי אם מכח ההכרח ולא בבחירתו, ותשובה שעל ידי הכרח אינו כלום, על כן הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו להעמידו על קו הבחירה, אולי ישוב וישלחם מרצונו על ידי שיבחר בטוב, והוא עמד ברשעו על כן נענש, אלו תורף דברי הרמב"ן כפי שביארנו דבריו במקום אחר. וז"ש כאן בא אל פרעה והתרה בו כפירוש רש"י (ד"ה ויאמר), ושלא יאמר משה התראה זו מה טיבו, הא אין לך התראה גדולה מהמכות אלא שחיזק ה' את לבו, אם כן אינו בבחירתו כלל, על כן אמר לו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, אותו רכות הלב מה שנתרכך למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ואותו ההכרח שהוא שלי, אני נוטל ועודנו נשאר בבחירתו, לכך התרה בו אולי יחזור בו מדעתו ורצונו. ועל פי הדברים האלה ביארנו הפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וגו' פן יראה בעיניו וגו', וכמו כן ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו (עיין ברכות ז' ע"א), שכל זה היא להעמיד את האיש ההוא לפי ערכו וטבעו בגדר הבחירה, (עיין בארוכה בהפטורת נצבים). ועל פי זה יש לפרש כאן (שמות י ב) ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה', מלבד הפשוט, כי בכל מקום פירש רש"י אני ה' נאמן לשלם שכר, או אני ה' המשגיח, דידוע מה שאמר אסף (תהלים עג ב) ואני כמעט נטוי רגלי, דהיינו על התהפוכות טוב ורע לרע טוב ולטוב רע, כענין שנאמר (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טוב, ועל ידי זה כופרים בהשגחה ובשכר ועונש. והנה לפי מ"ש מענין כבדות לב פרעה, יובן טעם ההיפך שהוא להעמידו על קו הבחירה כמו שהיה בענין פרעה, וזה אומרו ולמען תספר וגו' את אשר התעללתי שחקתי כפירוש רש"י (ד"ה התעללתי), והיינו כבדות לב שהוא ענין שחוק מחזיק לבו כדי שיכה אותו, והמופת לכבדות לב הוא ואת אותותי אשר שמתי בם, כי הוא נראה שאי אפשר בטבע האנושי אם לא כי שימה מאת ה' מן השמים, ובודאי הצור תמים פעלו ואין עול, ועל ידי זה וידעתם כי אני ה' המשגיח ונאמן לשלם שכר, אף שהסדר הפוך לפי מה שהאדם יראה לעינים, והבן.

וְעַתָּה נוּכַל לוֹמַר שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת שֶׁכְּנֶגֶד בְּחִינַת אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַדִּבּוּר שֶׁנִּשְׁלָם עַל יָדָם, כִּי עַל-יְדֵי תּוֹדָה דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הָאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת עַל יָדָם נִשְׁלָם רִבּוּעַ הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הֵם אַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַדִּבּוּר שֶׁנִּשְׁלָם עַל יָדָם. כִּי חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא וּמוֹדֶה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ זֶה בְּחִינַת דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּי אֵין אָדָם עוֹמֵד מֵחָלְיוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְהַיְנוּ עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. יוֹרְדֵי הַיָּם זֶה בְּחִינַת דִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּיוֹנָה עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עִמּוֹ בַּסְּפִינָה וְנָדְרוּ נְדָרִים, כִּי צְדָקָה הִוא בְּחִינַת יָם, בְּחִינַת מַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן, בְּחִינַת שְׁלַח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁיּוֹצֵא מִן הָאֲסוּרִים, זֶה בְּחִינַת דִּבּוּר שֶׁל עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת, שֶׁעַל יָדָם הַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹצֵא הֶחָבוּשׁ מִתּוֹךְ הַמַּאֲסָר בְּחִינַת שְׁלֹשֶׁת הַשָּרִיגִים שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים, שֶׁעַל יָדָם יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. מִדְבָּר, זֶה בְּחִינַת עִקַּר הַדִּבּוּר, בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה, כִּי מִדְבָּר מְרַמֵּז עַל הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמִּדְבָּר בְּחִינַת דִּבּוּר, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה שֶׁהִוא עִקַּר הַדִּבּוּר:

אבל עיקרן של דברים שתכלית כוונת נתינת התורה ועיקר הדבר הוא להגביה את חלק הטוב, ומ"מ יש בכלל מאתים מנה, שמדיח כתמים, ומרפא פגמים, אבל דבר זה נקל הוא במהות וגדלות התורה, ובכן אפי' דברים שאינם מתכפרים בזבח ומנחה מתכפרים בתורה, ויש לומר שגם על חטא הידוע שאיתא בקצת מקומות בזוה"ק שאינה מועילה תשובה נמי מתכפר ומתטהר בתורה, שהרי כתבו בטעמו של דבר שתשובתו קשה מפני שתשובה היא בלב כמ"ש (ישעי' ו' י') ולבבו יבין ושב ורפא לו, והחטא הידוע הפגם הוא במוח, ומאחר שפגם למעלה ממקום התיקון ע"כ אינה מועילה תשובה, אבל תורה שהתיקון הוא ג"כ במוח שוב מהני גם על פגם זה, והנה ידוע שחטא זה הוא ענין שפיכת דמים: