Chasidut zu Jirmejahu 7:21

וקודם שנתרץ זה נקדים פסוקי ההפטרה (ירמיהו ז, כא) כה אמר ה' כו' עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דבר עולה וזבח כו' והלכתם בכל הדרך אשר צויתי אתכם למען ייטב לכם ע"כ. ויש לדקדק מאי דייק ביום הוציאי כו'. ב' למה פרט עולה בפני עצמו ולא הניח שיהיה נכלל בכלל זבח כמו שכלל כל מיני הקרבנות בתיבה זו ולא פרט אותם. ג' קשה אטו אם צוה את אבותם על דברי עולה וקרבנות לא היו צריכין עבור זה לקיים שאר המצות, וא"כ למה הוצרך לטעם כי לא דברתי כו', וכי תימא דכוונתו לבלתי יאמר האומר אחטא והקרבנות מכפרים א"כ קשה מה טענה היא זו שביום הוציאם ממצרים לא צוה אותם על הקרבנות מאחר שאח"כ צוה עליהם בכל תורת כהנים.

ונ"ל עפימ"ש בהפטרה (ירמיה ז כא) עולותיכם ספו כו ומסיים אל יתהלל כו' כי אם בזאת כו' דצריך לבאר למה סמכו פסוקים אלו לכאן שהם מרוחקים מפרשה זו הרבה ועפימ"ש בחלום על פסוק (תהלים מח ב) גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו. עפימ"ש עתה ידעתי כי גדול כו' עפימ"ש אבד תאבדון כו' לשכנו תדרשו כו', וכעין זה כ' בבינה לעתים על פסוק דמינו אלקים חסדך דלגבי מלך בשר ודם מקומות המקורבין יכולין להשיג יותר חסד מהמרוחקין כי טורח גדול לילך לעיר המלוכה אבל הש"י הוא קרוב לכל מי שרוצה קרבת אלקים, וז"ש דמינו כו' [פי' טעינו ודמינו שחסדך שופע רק בקרב היכלך] אבל כשמך אלקים כו' כמו שהשם הוא מרחוק כ"כ תהלתך על קצוי ארץ צדקה מלאה כו' שהכל מקבלין חסדים ממנו.