Chasidut zu Wajikra 5:1

ויהי מקץ שנתים ימים וגו׳ הנה התורה שנתנה לנו הוא כי האדם הוא חלק אלקי ממעל ועל ידי אמצעות התורה יוכל האדם לקרב את עצמו אל השם ולכן כתיב (ירמיה ט׳, י״א) על מה אבדה הארץ גו׳ עד שפירשה הקב״ה בעצמו על עזבם את תורתי ושבעה בתי דינין שעבדו עבודה זרה כל זמן שלא עזבו את התורה ועל ידי המאור שבה יוכלו לחזור למוטב לא נענשו עדיין ובעזבם את התורה נענשו על עבירות הנ״ל שלא היה בהם דבר שיוכלו לחזור ולשוב אל השם וכתיב (קהלת ט׳, ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר כי מהמצוה נעשה לבוש והוא חלוקא דרבנן ומן העבירה ח״ו נעשה בגדים צואים ולזה עבירה גוררת עבירה כי הכתוב מתמיה (ויקרא ה׳, א׳) ונפש כי תחטא כי מהראוי הוא לנפש הקדוש להשתוקק אל עבודת השם ולא לעשות עבירה חלילה רק שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ומזה הלבוש שהוא בגדים צואים אוחזו היצר הרע בלבושו ומוליכו לעשות עוד עבירה לכן ביוסף הצדיק כתיב ותתפשהו בבגדו כי היה מסלסל בשערו מחמת שראה עצמו שנעשה שררה ואחזתו בלבוש הזה והיה מתבונן בזה שמחמת זה היה ביכולת בידה לתפשו ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ודבק עצמו בהשם ופשט הלבוש הנ״ל כי תלמיד חכם שעבר ביום אל תהרהר כו׳ כי אדם אין צדיק בארץ גו׳ (קהלת ז׳, כ׳) רק שהוא מתבונן תיכף ומחרט ופושט הלבוש בכדי לא יוכל להתפשט בבגדו ולגרור לו עבירה אחרת, וכמו כן מצוה גוררת מצוה שנעשה חלוקא דרבנן, לכן בירבעם תפסו בבגדו כו׳ ובזה תופסו השם לו מצוה אחרת. וזהו בכל עת יהיו בגדיך, היינו הלבושים שלך, לבנים, שתתלבש בלבושים נאים של מצות ולא מלוכלכים חלילה, ושמן על ראשך לא יחסר כי שמן מורה אל חכמה כי שמן זית מחכים ועל ידי שלבושים שלך יהיו נאים השם ימשיך עליך חכמה ודעת כדכתיב כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כי הגם שאדם עושה מצוות כי רקנים שבך מלאים מצוות כרימון, רק שהם בלא דעת ותבונה להמשיך על האדם חכמה ודעת. לזה נתן לנו השם מצות הדלקת נר חנוכה כי כל המצוות שנצטוונו בבוא עת וזמן של כל מצוה ומצוה נתעורר הדבר שהיה בעת זמן המצוה כמאז ומקדם כי בחג הפסח יצאו ממצרים שהיו במ״ט שערי טומאה וגם בגשמיות יצאו ממצרים וכעת בבוא הזמן יוצא כל אדם מקליפיות שלו ולכן מבערין חמץ שהוא סטרא אחרא ובשבועות הוא קבלת התורה ללכת בה כל השנה לעבוד את השם ובסוכות הוא ענני כבוד שמקיפין אותו בחסד אל כי חסד יסובבנו והנה בפורים הוא מתעורר מפלת המן הוא מפלת הרשעים שבאומות העולם בכדי שנוכל להיות קיימים בגלות המר ובחנוכה הוא עת לקרב האדם אל השם על ידי התורה כמו מאז מקדם בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל השמנים הם כל החכמות ולא נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה ולא נשאר כי אם מעט מזעיר ונעשה נס שלא היה כי אם מעט על יום אחד ודלקו שמונה ימים כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות ודלקו שמונה ימים כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה מתחילין עוד ז׳ ימים אחרים וזהו הנקרא שבעת ימי הבנין ומתתיהו בן יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול וזהו כהן גדול והמשיך בעבודתו להאיר שמנה ימים היינו מעולם הבינה להאיר שמנה הנרות. ולכן נר חנוכה הוא למעלה מג׳ שלא תהא כארעא סמיכתא ולמטה מעשרה כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה רק שהשם חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח היה על ידי נס שהשם כביכול מוריד למטה מעשרה ומתקרב אל האדם להשיבו ולהחזירו אליו היינו שהשמן מרמז על חכמה כנ״ל וה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומלמד את האדם שכל איך לעבוד את השם יתברך בשכל ותבונה וכל זה הוא על ידי מצות הדלקת נרות חנוכה וכאז כן עתה בכל דור בבוא עת וזמן מצוה זו. ולכן אמרו חז״ל פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה כי הנה מתנה טובה שבבית גנזי השם נתנה לנו את השבת לקרב האדם אל בוראו כי שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחל לו רק שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקב״ה ואיך יכול לקרב אל מקום גבוה ורם כזה אך בחנוכה כביכול השם מוריד את עצמו למטה מעשרה אל אדם לקרבו וזהו פתילות וכו׳ שאין מדליקין בשבת וכו׳ כי כמו בנר נותנין לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו כמו כן האדם הוא פתילה ושמן הוא החכמה שהשם ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את השם והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין בשבת שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא טובים והאור בסוכסכת בהם ואי אפשר לעלות כנ״ל ושיאחז בהם האור מדליקין בפתילות אשר לא טובים כנ״ל בחנוכה כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול כנ״ל וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכה. ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצוה זה רק שבימיו טמאו כל השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד הוא התורה והיו מעט שלמדו בשכל קטן והוא היה כהן עובד השם בשכל גדול והמשיך והדליק את שמנה הנרות כנ״ל ונעשה נס והיתה מפלת היוונים כי השם הוא סתום וגליא וכמו כן התורה נגלה ונסתר והנה הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו (דברים כ״ט, כ״ח) כי יש הרבה נסים שעושה השם בנסתר אין עוד מלבדו כתיב ויש נסים נגלים לנו וזה נעשה על ידי לימודינו התורה בדרך נסתר נעשה נס נסתר ועל ידי נגלה נעשה נס נגלה והנה פך אחד של שמן היינו התורה שלמדו בימי חשמונאי היה מעט כי למדו בשכל קטן והוא היה כהן גדול שעבד השם בשכל גדול לכן נעשה נס גדול על ידו ואיתא בכתבים כי פרעה לשון התגלות יום הולדת את פרעה שנולד ההתגלות וכתיב (משלי ו׳, ט׳) עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך כי שינה הוא מחמת הסתלקות המוחין מן האדם מחמת טרדתן ואדם הגם שעושה מצוות ולומד תורה בלא מוח הוא כמו ישן דמי ואז אין כח בתורתו לעשות נס נגלה רק אחר שלומד במוח ושכל יכול לגרום שיתגלה נס כנ״ל:

ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע אשם (ויקרא ה, א-יז). כי הנה ידוע יותר מה שהאדם עובד את הקדוש ברוך הוא יותר הוא בעיני עצמו כלא נחשב נגד גדולת הבורא יתברך אבל כשהאדם עושה מצוה והוא סובר שהוא עובד את ה' זה המצוה אינו נחשב לכלום. וזהו פירוש הפסוק ונפש כי תחטא, כלומר מה החטא. ועשה אחת מכל מצוה ה' אשר לא תעשינה ואשם, כלומר שהמצוה הזאת יעשה לו כלא והוא סובר שעובד ה' כראוי ואשם:

וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען וגו' (במדבר יג יז) עד סוף הענין. נ"ל לפרש על דרך מוסר נפלא, על פי שכתב העוללות אפרים ענין שליחות המרגלים, הוא התעוררות נפלא על שליחת האדם לעולם הזה, עד כאן דבריו. והנה צריך האדם לשום אל לבו ולהזהר שלא לצאת מן החזקה שליח עושה שליחותו (עירובין ל"א ע"ב), ועל כן חזקה דאורייתא, כי הוא יסוד כל התורה כולה, והבן. והנה צריך האדם לשום אל לבו מה שכתוב (איוב לח לה) התשלח ברקים וילכו וגו'. כי כל הנמצאים שלוחים של השי"ת המה, כי בכל הקב"ה עושה שליחותו (ויק"ר כ"ב ג'), וכל השלוחים צריכים להשיב להמשלח ית"ש הנני עשינו שליחותך, אם כן מה נשיב לאדונינו. והנה ידוע דכל הנשמות של ישראל אחוזים בנשמת משה, והוא שרשן ועקרן וכללותם, והוא שורש אילן הקדוש והמה הענפים, כמו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קצ"א ע"ב), וקבל היהודים (אסתר ט כג), דהיינו משה דאיהו כללא דיהודאי. וכמו ששמעתי לפרש הפסוק והאיש משה עניו מאד מכל האדם (במדבר יב ג), דהיינו כללותן של ישראל שחישב שהוא הגורם לכל רע שיש באיזה אדם מישראל, והבן. והנה איתא בגמרא (נדה דף למ"ד ע"ב) שהנשמה קודם בואה לעולם הזה מזהירין אותה כמו שאמרו רז"ל אומרים לו הוי צדיק וכו', ובזוהר (זוהר ח"ג י"ג ע"ב) על הפסוק (ויקרא ה א) ונפש כי תחטא וגו'. ויתכן דהאילן מזהיר לענפיו קודם התפשטותן למטה, דהא בגמרא נאמר אומרים לו, ולא פירש מי האומר, וכן בזוהר לא פירש מי המשביעו, ומסתמא מקורן דהיינו נשמת משה. וידוע דכנען היינו תגר, כמו שתרגם בפסוק (בראשית לח ב) בת איש כנעני, בת גבר תגרא, וכמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח). וידוע דלמעלה נקראים עומדים, דאין ריווח ואין הפסד, וכמו שהוא צוה ונבראו באיזה מדריגה שרצה השי"ת, ככה יעמידם לעד לעולם ולא יוסיפו ולא יגרעו, ואין להם יכולת לבטל רצון קונם. אבל למטה הוי עולם הסחורה, דכל אחד בידו עולם הזה ועולם הבא, אם רוצה מחליף ונוטל עולם הבא הקיים ונצחי לעדי עד ונועם מתמיד, בעד עולם הכלה ונפסד מעורב ביגונות, ואשרי לו כי אף אם הונח שעולם הבא היה רק שעה אחת, ועולם הזה כל כך שנים כפי אשר יחיה האדם, מכל מקום טוב הוא עשה, כי כבר העידו רז"ל (אבות פ"ד מי"ז) דיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא וכו', וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם תענוגי עולם הזה הם כלים ונפסדים בין לילה היו ובין לילה אבדו התעיף עיניך בו ואיננו, ותענוגי עולם הבא הם קיימים לעדי עד ולנצח נצחים, כמה טוב המסחר הזה וכמה נאים. ויש שוטים שמחליפין ונוטלים הכלה ונפסד, וכל ימיו בכעס ויגונות וכל הנאותיו מדומה ושקר, ומאבדין העולם הקיים ונצחי ונועם מתמיד, אהה לשטות הזה, ויש כאן ריוח והפסד שיוכל לעלות מעלה מעלה ולהיות צדיק כמשה רבינו ע"ה, או לירד מטה מטה ולהיות רשע כמו ירבעם בן נבט, כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה ה"ב), הרי עולם הזה היא ארץ המסחר. והיינו וישלח אותם משה, שכללות האילן משלח ומפשיט ענפיו למטה, לתור את ארץ כנען כמ"ש, דהיינו ארץ אשר בו המסחר מתעשר או מתרושש, ויאמר להם, ר"ל שכללות האילן מזהיר ואומר לענפיו בשעת התפשטותן למטה ומוכיחן. ונקדים מ"ש האלגזי בספר אהבת עולם על הכתוב (משלי טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, על פי אמרם (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים וכו', דע מאין באת וכו'. והנה אחי ההסתכלות היא מצוה דרבנן שאמרו הסתכל וכו', מלבד תועלתה המכריח להסתכלות הזה, על כן חובה על כל אחד מישראל לשום עינו ולבו להסתכלות הזה בהתבוננות רב. והנה כבר פירש הרי"ף בחידושי אגדות (בריש מסכת ברכות) הפסוק (משלי כג א) כי תשב ללחום את מושל וגו' עיין שם, (בין תבין את אשר לפניך, היינו קודם לך מאין באת, וגם לפניך פירוש שאת הולך אליה היינו ולאן אתה הולך, (מהגהות ייטב פנים הגי' וישב מצרף ומטהר כסף). ונחזור לדברי האלגזי, כי הנה המדרש שמואל כתב כי שתים הראשונים מאין באת ולאן אתה הולך, הוא להכניע האדם לבבו הערל ולשבור לבו הזונה ולסור מרוע מוקשות חמודותיו, כי מה יחמוד חרס את חרסי האדמה נוצר מטיפה באושה, וסופו נבאש רימה יסובבנהו תולעה תשליטנו. והשלישי לפני מי אתה עתיד וכו', היא להזדרז לעשה טוב, כי אולי יאמר הואיל ואני שפל כל כך, מה אני שאעבוד למלך מלכי המלכים רם על כל רמים ונשא על כל נשאים. לכך צריך להעלותו על לבו שהוא נותן דין וחשבון מה שאינו בשאר בעל חי, לפי שהוא חלק אלקי ממעל וראוי לעבדו ית"ש כאחד מצבא המרום במרום, עד כאן. הרי לסור מרע צריך להשפיל עצמו, ולעשות טוב צריך להגביה עצמו. והיינו אורח חיים הוא למעלה למשכיל, ר"ל משכיל על דבריו יראה כי צריך לעלות עצמו מעלה מעלה. ולמען סור משאול צריך להיות מטה, שצריך להשפיל עצמו, עד כאן דברי האלגזי. והנה כאשר נבין תורף הדברים הוא, כי בענין הגוף ישפיל עצמו מאד מאד, ובענין הנפש שהיא הנשמה דהיינו עסק תורה ומעשים טובים, יעלה עצמו להתלהב ביראת ה' ואש אהבתו, כי היא חלק אלקי ממעל גבוה מעל גבוה. וזה לדעתי אשר מודיעין להנשמה בירידיתה לעולם הזה איך תנשא בעבודת ה', (ולדעתי זה הוא הפירוש הנאמר (דברי הימים ב' יז ו) ויגבה לבו בדרכי ה', ואיך שתשפיל עצמה בעניני הגוף וחמודותיו. וידוע (ב"ב כ"ה ע"ב) דהרוצה שיחכים ידרים, וקדושה נקרא ימין שהיא דרום, וההיפך נקרא מסטרא דשמאלא, כמו שמפרשין בפסוק (קהלת א ו) הולך אל דרום. והיינו עלו זה בנגב, דהיינו בזה שבנגב דהיינו בעניני קדושה, עלו דהיינו אורח חיים למעלה למשכיל כפירוש האלגזי. והנה בווי העמודים פירש על מה שקובל הנביא (ישעיה ה' כ) הוי האומרים לרע טוב וגו' שמים חשך לאור וגו' מר למתוק. על פי הא דאיתא בתנחומא (פרשת בראשית, סי' ז') שלא תאמר כי יצר הרע הוא עז ורע ומר מאד ואין אתה יכול למשול בו, והלא התורמס הזה אין מר בעולם ממנו, ואתה סולקו בשבע מימות והוא מתמתק, התורמס הזה אתה יכול למתקו, ויצר הרע אין אתה יכול למתקו, עד כאן דברי התנחומא. ועל פי זה פירש דהנביא קובל על הרשעים שהם שמים חשך לאור, ושמא תאמר כי אינם יכולים למתקו, לכך אמר שמים מר למתוק במה שצריך כמו התורמוס, ולמה לא יוכלו למתק יצרן כדברי התנחומא, עד כאן דברי בעל ווי העמודים. ואני הוספתי נופך על פי סיומא דקרא ומתוק למר, כי הוא ז"ל נדחק בזה עיין עליו. והנ"ל כי יש צדיקים המהפכין יצר הרע לטוב, כמו שדרשו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח), וידוע דיש הכל זה לעומת זה, דהיינו דיש רשעים שמהפכין היצר טוב לרע והבן, ועליהם קובל הנביא שמים מר למתוק בעניני צורכי הגוף, ובצרכי הנפש שמים מתוק למר, והבן. וידוע דיצר הרע נקרא הר, כאמרם נדמה להם כהר (סוכה נ"ב.). והיינו ועליתם את ההר, שתראו להעלות גם את ההר דהיינו להעלות גם היצר הרע אל הקדושה, (וכן ראיתי באיזה ספר שפירש להאי ועליתם את ההר, כמו שפירשתי רק על פי הקדמה אחרת).