Chasidut zu Bereschit 18:3

וירא אליו ה' וגו' (בראשית יח א). עיין באור החיים שהקשה וז"ל: יל"ד למה שינה הכתוב להקדים הרואה קודם הנראה שהתחיל לדבר בו, שהוה ליה למימר וירא ה' אליו, וכמו כן מצינו שדבר בכל המקומות וירא ה' אל אברם וגו' לזרעך וגו' (בראשית יב ז). וירא ה' אל וגו' אני אל שדי (בראשית יז א). ונראה כי כונת הכתוב הוא שבא להודיע שהשרה ה' שכינתו עליו ונעשה מרכבה לשכינה, ותמצא שאמרו רז"ל (ב"ר מ"ז ו') שהאבות מרכבה לשכינה. והוא אמרו וירא אליו ה', שגילה ה' שכינתו אליו, ולזה הקדים תיבת אליו להזכרת ה', לומר שנתגלית אליו השכינה מה שלא היה נשמע באמרו וירא ה' אליו, כי ה' יפסיק בין הגילוי למתגלה בו, והבן. ולזה תמצא שלא נאמר עוד וירא בכל הנבואות הנאמרות לאברהם אחרי זאת, אלא ויאמר ה', כי מצוי הוא לפניו עטרה לראשו, עכ"ל. ור"ל כי השכינה היא פועל הגילוי, כי העילה הראשונה הוא נעלם מעין כל, ואם כן אם היה כתוב וירא ה' אליו, היה משמעו שנתגלה לו השי"ת רק לפי שעה לאיזה נבואה כמו שהוא בשאר מקומות, אבל לא היה נשמע שהפועל הגילוי התחבר אליו ונעשה מרכבה, אבל השתא דכתיב וירא אליו, פירושו וירא ר"ל פועל הגילוי דהיינו השכינה התחבר אליו, ומי גילה השכינה אליו, לזה אמר ה', שכביכול גילה עצמו בשכינתו אליו, דלא תימא שח"ו יעשה פירוד למעלה וזכה להתחבר בה, רק בדבקותה למעלה נתחברה בו. והשתא יפה אמר שלא היה נשמע באומרו וירא ה' אליו, כי ה' יפסיק בין הגילוי למתגלה בו, ולא היה משמע שפועל הגילוי נתחבר אליו ונתגלה בו, והבן זה. ונ"ל רמז לדבריו כי א'ל'י'ו', ר"ת אתו להתחבר יומם ולילה. והיוצא לנו מזה כי אמרו וירא אליו ה', להורות שנעשה מרכבה לשכינה, ובזה נ"ל לפרש הא דכתיב מיד (בראשית יח ב) וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. דלכאורה קשה מה ענין זה לזה, (הג"ה דבשלמא לפי מ"ש התרגום ופירוש השני של רש"י בפסוק (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל נא תעבור וגו', שהוא קדש שהיה אומר להקב"ה להמתין לו וכו', אתי שפיר, אבל לפי פירוש הראשון שפירש רש"י לגדול שבהן אמר הדרא קושיא לדוכתיה, עד כאן הג"ה). אך לפי מ"ש האור החיים אתי שפיר, כי ידוע שבזמן שהצדיקים בדור, הקב"ה מתלבש בצדיקים, אבל אם אין צדיקים מתלבש במלאכים, ולזה מלאכי מרכבה אי אפשר שישתלחו בשליחות, רק אם צדיקים נעשה מרכבה לשכינה, לכך וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו', דהיינו מיכאל וגבריאל ורפאל שהם מלאכי מרכבה, נצבים עליו שנשתלחו לו כיון שהוא נעשה מרכבה לשכינה, והבן. ואני לעצמי נ"ל לתת טעם אהא דכתיב וירא אליו ה', על דרך הרמז שכתב בעל הטורים וירא אליו ה', ס"ת א'ו'ה'. כי אוה לשכון באהלו. ולי נראה הכונה בזה, על פי מ"ש (תנחומא תצא סי' י"א) אהא דכתיב (שמות יז טז) כי יד על כס יה, שכביכול אין שמו שלם ואין כסאו שלם וכו'. ופירשתי במקום אחר שבחינת ו"ה שנעלם מן השם וא' מן כסא, בזמן הגלות הוא בחינת הוה והוא בהעלם, כי אמר איה אלהימו (דברים לב לז), גם כסא המורה על גדולת היושב על הכסא הוא מכוסה, וההפרש בין זה לזה הוא, שזה כסא בא' וזה כסה בה"א, ובזמן הגלות נעלם הדבר כמ"ש היערות דבש אצל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאנו אומרים, ומבואר אצלי בפרשת נשא, ולכן לא נשאר רק כס. והנה אף בדורות שקדמו לאברהם שלא היה שמו ית' רגיל כלל בפי הבריות, כמ"ש רש"י בפרשת חיי בפסוק (בראשית כד ז) ה' אלקי השמים עיין שם (ד"ה ה"א), אם כן ודאי שהיה בחינת הוה נעלם וגם א' מן כסא, ואברהם הודיעו בעולם, וחתם בריתו בבשרו ובבשר כל ההולכים אחריו, ובודאי נזכר אז ית"ש ונתפרסם בעולם, על כן אוה למושב לו, והבן. ועל פי זה נתיישב הא דכתיב וירא אליו ה', ולא וירא ה' אליו, כדי שיהיה ס"ת ו"ה כסדר שנעלם מה' ונתגלה על ידו, כי אם ירמוז ה"ו, אם כן הוי בהשם דרך אחוריים, וזה אינו נתעלם בשום פעם, על דרך שאמר המגיד הק' מקאזאניץ זצוק"ל אהא דכתיב (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד בלשון עתיד, והתרגום מפרש ה' מלכותיה קאים לעלם בלשון הוה, כי בבחינת פנים עוד לא נתגלה כבוד מלכותו, ולזה כתיב ה' ימלוך וגו', אבל בבחינת תרגום שהוא בחינת אחוריים ובהעלם, מלכותיה קאים לעלם, והבן. ולזה אמר אליו ה', שס"ת ו"ה להורות שנתגלה הפנים כסדר השם, והבן. ועוד נ"ל כי בכל מקום שנאמר וירא ה' אל וגו', הוי הר"ת למפרע אי"ו, דהיינו כמו שאנו אומרים כבודו מלא עולם, ואף על פי כן שואלים איה מקום כבודו. אף כאן וירא ה' אל וגו', אף על פי כן איו, כי אינו התגלות גמור, אבל אחר המילה נאמר וירא אליו ה', שאין תיבת איו באתגליא שהוא התגלות ביותר, עד שלא יצדק לומר כל כך באתגליא איו, והבן.

ויאמר אדני וכו' (בראשית יח ג). הנה לב' הפירושים נתקשה (עיין ברש"י), אם הכוונה להש"י לא יוצדק אחר כך יוקח נא מעט מים התחלת הדיבור למלאכים בלי שום הקדמה אחרת, ואם הוא למלאכים ולגדול שבהם אמר, אנחנו לא נדע למה לא דיבר עמהם בלשון רבים ולבקש את כולם יחד. (וגם כן האיך אפשר להצדיק את הפירוש הזה, הלא קבלה בידינו ששם זה קודש מבלי חולק). אך הוא דמשמיענו בזה ללמוד דעת מאברהם בעת שיצטרך אדם לדבר אל בני אדם, ונפשו חפיצה להתפלל אז אל י"י, יאמר בלשון דמשתמע לתרי אפי, ולא מיקרי בזה גניבת דעת לבני אדם אם נפשו ולבו לשמים, על דרך האמור בנחמיה (ב ד) ואתפלל אל י"י, (נחמיה ב ה) ואומר למלך אם על המלך טוב וכו'. והנה אחר שראה ב' ראיות (כמו שפירשנו לעיל), היינו התגלות שמו ית' וראה את האנשים, בחר לשון ערומים לדבר בלשון יחיד, דבזה יהיה לשון דמשתמע לתרי אפי, וכוונתו לשמים ודבורו לנוכח השר הגדול, על כן השם זה קודש אליבא דכולי עלמא, ואלו היה אומר בלשון רבים, לא היה באפשר להשתמע לתרי אפי, והבן:

בש״ס דשבת אר״י אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה שנאמר אל נא תעבור מעל עבדך אר״א בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך ואילו בהקב״ה אומר אל נא תעבור וגו׳: