Chasidut zu Tehillim 18:36

בראשית ברא אלקים (בראשית א א). במדרש (ב"ר א' י"ב) שמעון בן עזאי אומר וענותך תרבני (תהלים יח לו), בשר ודם מזכיר שמו ואחר כך מזכיר שבחו פלן אגוסטלי וכו', אבל הקב"ה אינו כן, אלא משברא צרכי העולם, אחר כך מזכיר שמו בראשית ברא, אחר כך אלקים, עד כאן. ויש להבין מאי ענוה יש בזה, כי כפי המושכל הראשון הוא כלפי לייא. ועוד וענותך תרבני משמע שהש"י מגדילני בזו הענוה, והדברים סתומים מאי מגדילני בזה. וכדי לבאר זה, אקדים לבאר מה שאמרו רז"ל במסכת עירוכין (דף י"ג ע"ב) בעולם הזה כינור של מקדש של ז' נימין, שנאמר (תהלים טז יא) שובע שמחות, אל תקרי שובע, אלא שבע. ושל ימות המשיח של שמונה נימין, שנאמר (תהלים יב א) למנצח על השמינית. ושל עולם הבא של עשרה נימין, שנאמר (תהלים צב ד) עלי עשור ועלי נבל. ומסיק שם בגמרא לעולם הבא איידי דנפיש נימין דידיה, נפיש קליה כנבל, לכך קרי ליה נבל, עד כאן. ויש לתמוה (א), מה תועלת יש בזה כינור של ז' נימין או של שמונה או של עשרה, הלהן תשברנה. (ב), הראיה שמביא אל תקרי שובע אלא שבע, מהיכי תיתי ניקרי שבע כיון דכתיב שובע. וגם למנצח על השמינית, מה ניצוח יש בזה. (ג), של עולם הבא של עשרה נימין, מה תועלת יש בזה. (ד), מה דמסיק איידי דנפיש נימין דידיה וכו' קרי ליה נבל, מה אשמעינן בזה דמכנה שמה נבל, הלא כבר אשמעונין במאי דקאמר עלי עשור כמה נימין יש לה. והנה לבי אומר לי, הגם שאין המאמר יוצא מידי פשוטו, אף גם זאת יש בו פרטי רמזי חכמה, והמאמר סובל ענינים עמוקים, וזה באמת הטעם של חילוק הכינורות הנ"ל, שהם רומזים עניני חכמה.

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל וגו' (בראשית יח א). בב"ר (פמ"ח א') כתיב (תהלים יח לו) ותתן לי מגן ישעך זה אברהם, וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון ובמלכים, וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, הדה"ד וירא אליו ה', עד כאן דברי המדרש. והוא תמוה מאי דמסיים הדה"ד וירא אליו ה', דאינו ענין לכאן, רק הוה ליה לסיים הדה"ד והוא יושב. ועוד קשה מהיכן מוכח שהשכינה עומדת. ועוד יש לדקדק דפתח בהקב"ה ומסיים בשכינה. והנ"ל דהנה יש להבין דברי רז"ל ביבמות פרק החולץ (יבמות דף מ"ט ע"ב) במנשה דהרג לישעיה דאמרו מידן דייניה וקטליה, אמר משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ), ואת אמרת ואראה את ה' צבאות יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א). ומקשה בגמרא קשיא קראי אהדדי, ומשני לחלק בין אספקלריא המאירה ובין אספקלריא שאינה מאירה, עיין שם בגמרא. והנה אתמהא מה הרעש הזה על ישעיה דוקא, הלא כל התורה אמרה וירא אליו ה', ומה בין וירא לואראה, אלא שזה מדבר על עצמו וזה על זולתו, והיא תמיה רבה לענ"ד. ועוד יש לדקדק בלשון הגמרא דלמה לו להביא יושב על כסא וגו', דאין ענין זה לנידון הקושיא. ונראה דקושיא חדא מתורצת בירך חברתה, דהנה כמה פעמים מתרגם יקרא דה', וכן בכאן בוירא בתרגם יונתן ואיתגלי עליו יקרא דה', וידוע מספר המורה חלק א' ס' כ"ז דכבוד ה', היינו שכינה שכינו רז"ל בלשון שכינה, והיא אור נאצל והשם שוכן בו, ולכך נקראת שכינה והיא בכל וחוצה לכל, ואם כן לא קשה מידי מהא דכתיב כי לא יראני וגו', והבן. אך איתא במסכת (חגיגה דף ט"ו ע"א) בטעות אלישע אחר במט"ט על ידי דאתיהב ליה רשות למיתב לפי שעה, טעה בו משום דאין ישיבה למעלה, היינו מה שנקרא למעלה ישיבה, אין רשות רק למלך מלכי המלכים בעצמו, עיין במהרש"א עד כאן. וידוע דאיתא מט"ט הנאצל, ובודאי כולי האי לא טעה על הנברא רק על הנאצל, והא דאיתא דאפקוהו ומחייהו, היינו על דרך משל מפגם החטא שהגיע לאור הקדוש, לא בעצמותו ח"ו רק בענין הארתה למטה, ומטבע הטוב להטיב והוי כמו עונש, והוא מצד הסגולה שיש בעון וכן בכל החטאים כנודע, ואם כן עיקר הקושיא בישעיה מכח דאמר יושב, ואם קשה משה רבך אמר וכו', אבל בוירא לא קשה, ודו"ק. וזה דברי המדרש מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם, שהיה יושב והשכינה דייקא שכינתו ית' עומדת, ומנין בשלמא אברהם יושב כבר מפורש בקרא והוא יושב, אבל השכינה עומדת מנין דילמא היה הקב"ה, לזה אמר הדה"ד וירא אליו ה', דאם לא כן הא כתיב כי לא יראני, אלא על כרחך היינו יקרא דה' כפירוש התרגום, אם כן מוכח שהשכינה עומדת, והבן. והנה נחזי אנן דאם הוי אמרינן שנגלה השי"ת על הגדולים, היה התגלות בבחינת גדולתו, שאין כבודו של גדולת ה' להתגלה לשפלים, מה שאין כן כשהתגלות הוא לנמוכים ושפלי רוח, ההתגלות הוא גם כן מצד ענותנותו ית"ש שהיא עניו אוהב ענוים, ודעת לנבון נקל כי אם מתגלה בבחינת גדולתו ממש, אין לבשר ודם כח לעמוד לפניו אף לגדול שבגדולים, כי מה יציר חומר נגד מלך מלכי המלכים הקב"ה רבון ושליט על כל עלמין, ומה גם לישב לפניו וכי זה כבודו ית"ש. מה שאין כן כשמתגלה בבחינת ענוה, מתנהג הכל בענוה כאיש אל רעהו, וה' צילך (תהלים קכא ה), כשם שהרואה הוא עניו ומתנהג בענוה, כן הנראה מתנהג עמו בענוה. ואברהם לפי ענותנותו הגדולה, התנהג השי"ת עמו בענוה גדולה שהיה יושב והשכינה עומדת, וזה נלמד מדכתיב והוא יושב, והוא דייקא, דהוה ליה למימר כשיושב, או והיה יושב, אלא בא להורות והוא יושב, והוא דייקא יושב, אבל השכינה עומדת (ועיין בכלי יקר). והיינו אחר שנימול, אבל קודם שנימל כתיב (בראשית יז ג) ויפול אברהם על פניו, כי אז לא היה מקום להתנהג עמו בבחינה זו שהיה יושב והשכינה עומדת, מקוצר המקבל שלא היה יכול לסבול הנבואה מפני ערלתו, ולזה נפל על פניו כנופל לפני המלך, אבל אחר שנימול היה מוכן לקבל הנבואה כהוגן, ולזה היה השכינה עומדת והוא יושב, שהתנהג עמו השי"ת בבחינת ענוה גדולה מצד עצמותו, ולכך כתיב עתה וירא אליו ה' והוא יושב. ובזה יובן המדרש רבה, דהיה קשה ליה דהוה ליה למימר וירא ה' אל אברם, לכך קאמר כתיב ותתן לי מגן ישעך זה אברהם וכו', וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת (כמו שנשמע מן והוא יושב וכמ"ש לעיל), הה"ד וירא אליו ה', ולא וירא ה' אל אברם, להורות כי ההתגלות היה בבחינת עצמותו, דהיינו בבחינת ענוה וכדברי הכלי יקר כנ"ל.

ויהי ביום כלות משה להקים וגו' (במדבר ז א). במדרש רבה (במ"ר פי"ב א') א"ר יהודא ב"ר סימון בשעה שהוקם את המשכן, נכנס משה בתוכו ושמע קול הדר, קול נאה, קול משובח, ואמר אשמעה מה ידבר האל ד' (תהלים פה ט-י), ולמה מפני שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרות בין הקב"ה לבין ישראל מפני העגל, ואמר לו הקב"ה משה שלום אני מדבר, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, באותו שעה שמח משה ואמר (תהלים פה י) אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר ר' יהושע בן לוי מה לנו לספר תהילים, שהרי אין הפרשה חסר כלום, מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, עד כאן המדרש (הובא בעקידה סדר זה). ויש לדקדק במדרש הנ"ל מה כונת השאלה ששואל המדרש ולמה, הלא ודאי כיון שאמר משה אשמעה מה ידבר האל ד', שמע מינה שהיה לו איזה ידיעה נכונה שהוא קולו של הקב"ה, והיה משתוקק לשמוע דבורו ית"ש, אם כן מה זו שאלה ולמה. ואי כונת המדרש ששואל ולמה, רצונו לומר למה אמר כך אשמעה מה ידבר האל, פירוש מנין ידע שקולו של הקב"ה שיערב לבו ולומר האל ד', אם כן במה יתיישב במה דאמר מפני שעד שלא הוקם המשכן וכו'. ועוד יש לדקדק במה דאמר משה אך קרוב ליראיו ישעו, דמה שייכות לאלו הדברים לכאן, רק סיפא דקרא לשכון כבוד בארצינו שייך לכאן. והנ"ל בזה על פי אמרם כתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א ט״ז:כ״ז), וכתיב המשל ופחד עמו (איוב כה ב). ומשני לא קשיא, כאן בבתי בראי, כאן בבתי גוואי (עיין חגיגה ה':) הוד והדר לפניו דייקא, והמשל ופחד עמו דייקא, עד כאן. וביארתי בדרושים דהמשכן דוגמת בתי גוואי, וחצר המשכן דוגמת בתי בראי, וכן בבית עולמים לפני ולפנים דוגמת בתי גוואי, וחוצה לו דוגמת בתי בראי. ועל פי זה ביארתי (בפרשת תשא) הפסוק (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך וגו', עיין שם. ובהקדים עוד דנ"ל לפרש הפסוק (תהלים כב ד) ואתה קדוש יושב תהלות. על פי מ"ש לפרש המדרש (ריש פרשת וירא, ב"ר פמ"ח א') הדא הוא דכתיב (תהלים יח לו) ותתן לי מגן ישעך. והמורם מן פירוש המדרש הנ"ל, דמה שנתכנה למעלה ישיבה, אינו רק למלך מלכי המלכים, והיינו בבתי גוואי דשם שכינת עזו ובחינת עמידה, כמו שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים, ואין ישיבה רק למלך מלכי המלכים ית"ש יש ישיבה, דהיינו תואר רוחני שנקרא למעלה ישיבה, ודוגמתו למטה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (יומא כ"ה ע"א), ואף דעזרה הוי רק כמו חצר המשכן כנודע, מכל מקום נעשה דוגמא זו כאן, דלפני ולפנים אין רשות לכנס רק לכהן גדול ביום הכפורים, ורק בשעת עבודה. ועל פי זה יש לפרש הפסוק (דברי הימים א י״ז:ט״ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר וגו', (דברי הימים א' יז יז) וראיתני כתור אדם המעלה. כי נתבאר דאף בנאצלים כביכול אין ישיבה לבד מאדם קדמון, שהוא אדם דקדושה שהוא למעלה מכל שאר הנאצלים, דכמו שנאמר בו ית"ש יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א), כך נאמר (יחזקאל א כו) ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, הרי שתוארו כיושב על הכסא. ומה שטעה אחר בחגיגה (דף ט"ו ע"א), היינו מפני שהיה ידוע לו דהוא מט"ט ולא אדם קדמון, דמה שאמרו אין ישיבה למעלה, היינו למטה מעולם אדם קדמון, ואחר היה למטה גם כן מאותו עולם, על כן טעה לומר ח"ו שתי רשויות יש. וראיה לדבר מהא דאיתא במסכת ברכות (דף ז' ע"א) ברבי ישמעאל בן אלישע ראיתי אכתריאל וכו' יושב על כסא רם ונשא. וכתב זקני מהרש"א ז"ל אכתריאל רומז לכתר עליון, (לידוע) [וידוע] דכתר עליון הוא כתר דאדם קדמון, והבן זה. והיינו וראיתני כתור אדם המעלה, אדם המעלה דייקא ר"ל אדם דלעילא כביכול, והשם טוב יכפר בעדי. והנה כל הנבראים אינם אומרים בבתי גוואי שירות ותשבחות מרוב הפחד כי המשל ופחד עמו, אך בתהלות ישראל שסנדלפון עושה ממנו כתר ומשביעו ועולה מעצמו, אם כן כשעולה מעצמו גם שם יכול לעלות, והבן כי היא סברא נכונה מאד. ועל פי זה יתפרש הפסוק הנ"ל ואתה קדוש יושב, ר"ל שם שאתה קדוש יושב ולא זולתך יושב, והיינו בבתי גוואי כי שם שכינת עזו, שם מגיע תהילות ישראל, והבן כי נכון הוא מאד בס"ד.