Chasidut zu Tehillim 10:17
תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהוָ֑ה תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ׃
Der Gebeugten Wunsch hörst du, o Herr, du richtest darauf deinen Sinn und neigst dein Ohr.
בעל שם טוב
ויגש אליו יהודה וגו'. שמעתי ממורי פירוש הפסוק ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו', דאיתא בברכות (דל"א ע"א) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל וכו', ובמס' ע"ז (ד"ז ע"ב) איכא דסבירא ליה איפכא, וביאר, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דכתב הרמב"ן כי כח הפועל בנפעל, ובריאת העולם כולו כהדין קומצא דלבושיה מיניה וביה (מדרש רבתי בראשית פפ"א סי' ה') ובכל מיני צער יש שם ניצוץ הקדוש ממנו יתברך שמו אלא שהוא בתוך כמה לבושים, וזהו ענין (אסתר ב׳:ט׳) שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך וכאשר יתן לב להבין שגם כאן הוא יתברך שמו אתו עמו, אז הוסר ונתגלה הלבוש ונתבטל הצער: 3וזהו שאמר יסדר שבחו, שזהו שבחו שמלא כל הארץ כבודו, ובכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) אז לא צער, ויתפלל, כי ממילא יתבטל הצרה אחר שיודע לסדר שבחו בענין הנ"ל (בסוד תכין לבם תקשיב אזניך (תהילים י׳:י״ז) ששמעתי ממורי גם כן עיין במקום אחר מזה) ומר סבירא ליה יתפלל תחלה, והוא על ידי שמאמין שהשם יתברך שם הוא גם כן, ואז יוכל לסדר שבחו ודפח"ח.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
או יאמר על כפל לשון בן אברהם, אברהם הוליד (בראשית כה יט). ועיין בכלי יקר מה שדקדק בזה, למה אמר הוליד בלשון הפעיל, ולא ילד, כמו וכנען ילד (בראשית י טו). ותירץ שהכונה בזה שאברהם גרם ליצחק שיהיה לו בנים וזרע, לפי שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' וגו', וכתיב ויעתר לו ה', משמע לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק וכו' (יבמות ס"ד ע"א). ולפי זה מצד היותו בן לצדיק, על כן עמד לו זכותו, עד כאן. ואני להוסיף נופך באתי, כי לפי דבריו איכפל קרא להשמיענו פעמים כאן ובויעתר לו דבר אחד. והנ"ל בזה, ומקודם נקדים לבאר הפסוק ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו על דרך הפשוט, על פי מה דאיתא בגמרא יבמות דף ס"ד ע"א יצחק אבינו עקר היה וכו', שם ויעתר להם מבעיא ליה. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק (תהלים מ ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. על פי שפירשתי אמרם (ברכות ל"א ע"א) המתפלל צריך שיכוין לבו לשמים, (ר"ל לדבר הנוגע לכבוד שמים ולא להנוגע לטובת עצמו כלל והבן), (אר"י) [אבא שאול אומר] סימן לדבר תכין לבם וכו' (תהלים י יז). על פי מ"ש (ב"ק צ"ב ע"א) המתפלל על חבירו והוא צריך לאותה דבר, הוא נענה תחילה. (והכי פירושא דקרא קוה קויתי ה', ר"ל כוונתי לא היה רק בדבר הנוגע בה' לבדו, ולא חשבתי הנאת עצמי כלל, ועל ידי זה ויט אלי וישמע שועתי, היינו מה שנוגע לי לעצמי, והבן). ועל פי זה יתפרש גם כאן הוא התפלל, כי עקרה היא כמפורש בתורה הק', וגם הוא עצמו היה נצרך לדבר, על כן ויעתר לו מקודם דהוא נענה תחילה, ואחר כך ותהר וגו', כנ"ל על דרך הפשוט. ונקדים עוד הא דאיתא במדרש פרשת לך (ב"ר ל"ט י"א) ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), א"ל ומנח לא העמדת שבעים אומות, א"ל אותה אומה דכתיב בה (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך, אמר ר' ברכיה ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, משאני עושה אותך כבריה חדשה, אתה פרה ורבה. ועיין בנזר הקודש שמפרש דקשיא ליה דאכתי מה רבותא דאברהם, הלא אותה אומה שכתוב בה מי גוי גדול, הוא גם כן מזרע נח, שהרי גם הוא מבני נח. לזה אמר משאני עושה אותך כבריה חדשה אתה מוליד, ואם כן ממילא לא באנו כלל משורש זרע נח, שהרי אברהם לא היה לו כח להוליד את יצחק מכח הגוף הבא מבני נח, עד אחר שנעשה כבריה חדשה, לפיכך אנו מכונים בשם בני אברהם ולא בני נח, עד כאן דבריו עיין שם. ואם כן לפי זה אם עקר היה, אין לייחס הזרע לאברהם, ורק מפני שאברהם בזכותו הוליד את יצחק, נתייחס שפיר שלו. והנה י"ל דלא התפלל יצחק על עצמו, דהובטח על הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואם כן ודאי שפיר נתייחס הזרע לאברהם כנ"ל. וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כלומר שמתייחס הזרע לאברהם הגם שעקר היה, כי אברהם הוליד את יצחק וזכותו גרם לו ששמע אל את תפילתו, כי (בראשית כה כ) ויהי יצחק וגו' ויעתר לו דייקא, והבן. עוד יתכוין ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד וגו'. על דרך שכתבתי לפסוק כי ביצחק יקרא לך זרע, כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשיהם הטובים (ב"ר ל' ו'). והנה כבר כתבתי בפרשת העקדה (בפסוק והאלקים ניסה את אברהם), להוציא מדעת הראב"ע שכתב שנעקד יצחק שלא מרצונו, עיין שם בארוכה. והיינו דאשמועינן כאן ואלה תולדות יצחק, הך גופא שאברהם הוליד את יצחק, דהיינו העקדה שעקד את יצחק דהוא עיקר ההולדה של אברהם, היא גופיה תולדות יצחק, לפי שפשט צוארו על גבי המזבח ברצונו, והבן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תפארת יוסף
(ב.) הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו'. הכל לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' ודקא קשיא לך הא דרבינא לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה וכו'. וכמו שמפרש (רש"י ז"ל שם) לאחר שהודה לבית שמאי שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו והוה כאילו משוחרר כבר וחייב וכו'. כתיב (תהילים ל״ג:י״ח) הנה עין ד' אל יראיו וגו' הנה המועדים נקראים בזוה"ק (אמור צג:) פני ד' וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שאז עומד השי"ת בהארת פנים נוכח ישראל להשלים להם כל חסרונם, ולכן צריך האדם מצידו להעמיד כלי קבול, וכדכתיב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך, היינו כפי מה שמכין האדם מצידו כלי לקבל, כך משלים לו השי"ת וממלא לו הכלי. ולזה נתמעטו כאן אותן שמחשב המשנה חרש שוטה וקטן, כי אינם יכולים מצידם להעמיד הכלי קיבול שיקבלו על ידי הכנתם את השלימות מהשי"ת, וכעין שמצינו נמי טרם שקיבלו ישראל את התורה נתרפאו מקודם כל הבעלי מומין, כמבואר במדרש (תנחומא יתרו ח) מנין שלא היה בהם סומין שנאמר וירא כל העם וגו' מנין שלא היה בהם חרשין וכו', ולזה נתמעטו כאן נמי כל אותן שאינם יכולים להכין מצידם כלי קבול, כי על הראיה נאמר (שיר השירים ז׳:ב׳) מה יפו פעמיך בנעלים וגו', ועל זה איתא (אבות פרק ד) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו ובטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. היינו כשאדם עובד השי"ת ומבטל עצמו במסירת נפשו לרצונו ית', אזי מבטל השי"ת ממנו כל המניעות והמקטרגים, כדכתיב (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו' היינו כי השי"ת מנשא כ"כ האיש הזה עד שאין מקום קטרוג כלל נגדו, כי לא נאמר לא יגזול איש את ארצך, אלא לא יחמוד וגו', להורות שמבטל כ"כ השי"ת את רצון אחרים, עד שאינה מגיע להם שום חמדה לחמוד את ארצך. כי כל החמדה הוא רק לדבר כזה שנדמה לאדם בדעתו שיכול להשיגו, אבל כשמנשא השי"ת את האדם, אין עוד שום חמדה לאיש לחמוד את ארצו. וזה שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, שלא יעלה על לבבם שום רצון וחמדה, כי יודעים שאי אפשר להם להשיגו. ולזה מי שחציו עבד וחציו בן חורין נתמעט מחובת ראיה כפי משנה ראשונה, כי אינו יכול להכין כלי לקבל השלימות מהשי"ת מאחר שמשועבד עדיין לעבוד יום אחד לרבו, אבל לפי משנה אחרונה שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו והוה ליה כמשוחרר כבר וחייב, כי שפיר יכול להכין מצידו כלי קבול, מאחר שהוא כאילו משוחרר כבר, לזה כשיעמיד הוא כלי קבול ימלא לו השי"ת וישלים לו כל חסרונו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy