Chasidut zu Tehillim 31:18

ועוד פרשנו על זה כי ידוע שהקב"ה נדמה על הים כבחור ועל הר סיני כזקן וע"כ כתיב דרך [משל] קווצותיו תלתלים שחורות ופעם א' ועתיק יומין יתיב כו' כי זה למלחמה וזה לישיבה ותורה ופי' דהוא דרך משל מקום שפע גדול נוזל מבנתים ממקום שאפשר ע"כ מרומז כביכול בשער התפשטות ע"כ במלחמה שרצונו ית' לעשות נקמה בשונאינו כמו בים מרומז בשער שחור שמלא שפע דין על שונאינו עד שמתפשט ונוזל כמו שער שיוצאים מראש וזקן ובתורה שהי' מאהבתו וחסד מלא רחמים וחסד עלינו עד שנוזל חסדים עלינו מרומז בשער לבן והנה השער נקרא אדרת שער וכדאיתא בשם האר"י ז"ל נ"ל בל"ת פ' תולדות יצחק על מים אדירים והנה רחמים וחסדים שורשם ממקום גבוה ומרומז בשלש עשרה מדות כידוע ולמטה מרומז בט' תקונים ונקרא שם כביכול בחור וזה י"ל קראו באדר ראשון לשון אדרת ראשון ממטה למעלה כו' קוראין אותה באדר שני נמצא הכל ך"ב. ט' וי"ג. שורש ברכת כהנים שיוצא משם שם של ך"ב אותיות ושם מרומזים כל מיני ברכות וכוללם בני חיי ומזוני כי יברכך הוא מזוני יאר כו' באור פני מלך חיים. וישם לך שלום הוא בני והיו לבשר א' וכן נשיאות פנים כי בצלם אלקים עשה את האדם. וזע י"ל בא' באדר כנ"ל באדר ראשון משמיעין על השקלים שכחתי פי' א' ועוד כי איתא מפרסמין את החנפים כו' ופרשנו מעין זה פסוק ה' אל אבושה כו' יבושו רשעים ידמו לשאול (תהילים ל״א:י״ח פסוק יח) פי' ידעו הכל שרק רצונם לקבל כמו שאול הב הב וזה ידמו לשאול בעיני הכל ע"י זה תאלמנה כו' וזה משמיעין על השקלים לשון משקל שרוצים תמיד רק לקבל מפרסמין אותם ועל הכלאים תערובות נואפים כי משם גבורות בחמשה עשר בו פי' כנ"ל ממקום שע"י האדר כנ"ל תעשה חמשה פרצופים ויחוד בעשר ספירות כי מרומז בקוצי של יוד עם הד' אותיות הוי' ב"ה הם ה' ושם היא האין אשר הוא נוזל לישראל כנ"ל כמה פעמים ע"כ קורין את המגילה בכרכין בהנכרכין עמו ויש להם אחדות עמו פי' ממשיכין ממזל כנ"ל כי גי' שלש הויות ומתקנין את הדרכי' ואת הרחובות. הדרכים כמו שכתי' הישר לפני דרכך זאת הרחובות התשובה שבא מרחובות הנהר וכן לעובדו ית' מתוך הרחבת הלב ואת מקואות המים להיות כלים לקבל שפע חסדו ית' ושלא תבא שפע חסד לבטלה ומציינין את הקברות פי' כמו ציון שלא יבוא לשם כהנים פי' להיות הדין ומיתה לשונאי ישראל ולא לישראל הנקראים ממלכת כהנים שלא למות שום נפש ישראל בקצרות שנים חליליה ויוצאין אף על הכלאים להיות אף וחימה על הכלאים הם הנואפים וזה נקרא יציאה כי עיקר רצונו ית' הוא רק להיטיב והדין שצריכין להמשיך פחד על הנואפים נקרא יציאה:

ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג). במדרש (ב"ר ג' ג') רבי שמעון בן יוחאי פתח (משלי טו כג) שמחה לאיש זה הקב"ה, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, במענה פיו שנאמר ויאמר אלקים יהי אור, ודבר בעתו מה טוב וירא אלקים את האור כי טוב, עכ"ל. והוא פליאי. וכדי לבאר זה, נקדים לבאר בירמיה (ירמיה ח יג) אסף אסיפם נאום ה' וגו', (ירמיה ח יד) על מה אנחנו יושבים האספו ונבא אל ערי מבצר ונדמה שם כי ה' אלקינו הדימנו וישקני מי ראש כי חטאנו לה', עד כאן. והפסוק הזה אינו מובן. (א), על מה אנחנו יושבים, אין לו ביאור. (ב), ונבא אל ערי מבצר ונדמה שם, אם הוא לשון שתיקה כפירוש הרד"ק, מה זה שאמר ונדמה שם, מה תולה ענין השתיקה באסיפה אל ערי מבצר, הלא כיון שד' אלקינו השתיקנו שאין לנו רשות להתלונן כמו שפירש הרד"ק, אם כן אף אם לא נבא אל ערי מבצר אין לנו רשות להתלונן. ואם נדמה לשון כריתה, כמו ידמו לשאול (תהלים לא יח), זו קשה מן הראשונה, דאם כן איזה תועלת יש בהאסיפה לערי מבצר כיון שיכרתו שם. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים י"ד ז'). והאלשיך פירש לרישא דקרא בפירוש נחמד, ואני באתי אחריו למלאות את דבריו לפרש סיפא דקרא, דלמה כפל הכתוב יגל יעקב ישמח ישראל, וז"ל האלשיך: והוא כמו שכתבנו בישעיה (א כח) על פסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה, כי היא לא חטאה ולקתה בעונותינו, כד"א (איכה ד יא) כלה ד' חמתו ויצת אש בציון וכו', אך ושביה בצדקה, צריך פדיון בתורת צדקה. והנה ידענו (סנהדרין צ"ח ע"א) כי זכו אחישנה, ויהיה בלי חבלי משיח רק בשובה ונחת, ואם לא יזכו בעתה (ישעיה ס כב), ואז הוא בעצב ורוגז על ידי חבלי משיח להחזירם בתשובה. על כן אמר מי יתן מציון, כלומר מבחינת ציון תהיה ישועת ישראל, שיהיו זכאים בדין ויושעו במשפט וכו', ובזה יגל וגו', שלא ניגאל בעוצב וצרות חבלי משיח, כי אם בשמחה ובשירים, כי יגל יעקב ישמח ישראל, עד כאן דברי פה קדוש האלשיך. ועל הכפל כתב שם ענין אחר לגמרי, עיין שם.