Chasidut zu Tehillim 1:4

תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳).
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר"ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו. כמו דאיתא במדרש (רבה קהלת ז׳:ח׳) על הפסוק טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו. וכן מורה מה שאיתא בש"ס (בבא מציעא פ"ה:) אמר רבי חייא לרבי חנינא וכו' דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וכו'. היינו מחמת שבראשית פעולותיו של רבי חייא שמחשב הגמ' היה בגודל כוונה דלא תשתכח תורה מישראל, ממילא נקרא הכל על שמו. כי זה הכלל, כי הכל הולך אחר ראשית הכוונה. וזה הענין של מצות צריכות כוונה, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבש האור בפעולה גולמית והאור נתעלם, אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם. וכן הוא אצל השי"ת כביכול, שבאמת ראשית הכוונה של הבריאה היה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. והיינו שראשית הרצון של השי"ת בהבריאה היה הכל בשביל ישראל, וישראל עלה במחשבה תחלה. אף שאח"כ הציב השי"ת כמה לבושים עד המאמר של נעשה אדם. אבל לזה, אצל השי"ת נמי כביכול נכלל בהראשית. היינו שאם אדם ילך בעבודה מגיע לזה הרצון הראשית, של ישראל עלה במחשבה תחלה. וזה הענין נמי של מצות תקיעת שופר בר"ה, מאחר שבזה היום מתחיל להתלבש אורו של השי"ת בלבושים, וזה מורה בחודש שופר בכסה, ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. והיינו, שאז הוא הראשית שמתחיל להתלבש רצונו הקדוש בלבושים נעלמים. ולזה הוא אז המצוה בתקיעת שופר. והיינו כי שופר הוא קול פנימאה, ואיתא בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) לית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור, והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור. והיינו שתיכף ימליך עליו את השי"ת, קודם שמתחיל להתלבש בלבושים הנקראים דבור. וממילא כל הרפתקאות והפרטים של כל השנה, הכל נכללו בזה הראשית:

ונמרוד שהיה גבור (פז) ציד, ר"ל שכחו היה כח עשו שהוא איש ציד (בראשית כה כז), לכן הרג עשו את נמרוד (פח) גבור ציד (פט), ולקח הבגדים של אדם הראשון (צ) ממנו (ב"ר פס"ה ט"ז), ויעקב קנה הבכורה (צא) באותו הפרק שבה תלוי בגדי כהונה (צב), נמצא שבית עשו לק"ש שהן ארבע מאות איש של עשו, הן הן ת' בתי דינין של נמרוד שירש עשו ממנו. לכן (צג) אותן הל' (אומות) שנחסר בדור הפלגה, השלים הקב"ה באברהם, וזה סוד ואברהם היו יהי"ה לגוי גדול (בראשית יח יח), שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ט ג') לא פחת עלמא (צד) מתלתין צדיקים. וקשה מאי ענין זה לסדום. אבל לפי שאנשי סדום היו מגלגול דור הפלגה, וזה סוד ואנשי העיר (צה) אנשי סדום (בראשית יט ד) (צו), ולפי (צז) שבוני המגדול נחסרו מהם ל' אומות שהציף הים, השלים הקב"ה באברהם דהיינו י"ו בני קטורה וי"ב בני ישמעאל וב' בני יצחק, ולכן אמר (צח) "מגדל "עז, בוני המגדל פגמו בשם הויה שהוא צורת ל' שנקרא מגדול, לכן פגעה בהם יד השם (צט) שהוא המלכות שנקנית בל' מעלות, וחסרו מהם ל' אומות, "בו "ירוץ "צדיק, זה אברהם שהמליך את השכינה שנקרא מלכו"ת בכל איבריו, כמנין אברהם (ק) בגימטריא רמ"ח, ולכן לא היה אדם שקראו להקב"ה אדני (א) עד אברהם (ברכות ז' ע"ב) (ב) כמ"ש דניאל (ט יז) למען אדני, למען אברהם שקראו להקב"ה אדון, ומ"ש במסכת נדרים (דף ל"ב ע"ב) לבסוף מלך על רמ"ח איברים, ר"ל שהמליך השכינה על כל אבר ואבר בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט) (ג), לכן זכה הוא להשלים ל' אומות שנחסרו עבור "מלכות שניקנית בל' מעלות, לכן קודם מפלת סדום אמר (בראשית יח יח) ואברהם היו "יהיה, שהוא ישלים חשבון יהי"ה שהם ל' אומות שנחסרו מדור הפלגה שהם גלגול סדום, וז"ש "ונברכו "בך כל גויי הארץ מלשון הבריכה, וטעם שנפרדו לע' אומות, שקודם חטא אדם הראשון היה "אור "באלף (ד), ואחר כך "עור בעין וילבשם (בראשית ג כא, זוהר ח"א ל"ו ע"ב), וממנו ירש נמרוד (ה) כתנות "עור בעי"ן, והן בגדים של אדם הראשון שלבש נמרוד, והיו מתייראין ממנו כל חית השדה, והוא סוד הזי"ו (ו) של ע' קליפין, לכן נפרדו לע' (ז) שרים, ואברהם היה תיקן "אור באלף, לכן אמר אברהם אנכי "עפר "ואפר (בראשית יח כז), מן "עפר שהוא בעי"ן עשה "אפר באלף (ח), וזה זכה משעה שנשלך לכבשן האש ונעשה אפר מקלה (ט), וזה נרמז במלת (י) "על כן "יאמר, ר"ל מלת "על, תמן קומת של אדם הראשון שהוא ק' (יא), והם חטאו בחטא אדם הראשון "וגרמו ע' קליפין כמנין כ"ן, לכן נחסר מן ע' אומות ל' כמנין "על (יב), ואברהם שהוא תיקן דור הפלגה אמר כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח ה), אמרו רז"ל (ב"ר פע"א ד') כל מקום שנאמר "על "כן מרובה באוכלסין (יג), ולכן "בהפרידו "בני "אדם (דברים לב ח) שהוא דור הפלגה (ספרי שם, ילקו"ש רמז תתקמ"ב), "יצב "גבולות "עמים למספר "בני "ישראל, שהם ע' כנגד ע' שרים של מעלה, ולפי "שסנחרב הוא גלגול (יד) נמרוד, שבימי נמרוד היה הניפוץ, ובימי סנחריב היה (טו) הבלבול (ברכות כ"ח ע"א), ונרמז עוד זה בפרשת הפלגה (בראשית י יא) מן הארץ ההוא יצא אשור, ר"ל סנחרב מלך אשור היה מגלגול דור הפלגה שהוא נמרוד, ומן אותו הארץ יצא מלך אשור, ולכן נקרא "אמרפל שהוא סנחרב הנקרא פו"ל (מלכים ב' טו יט) (טז), ואמרו בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) שהוא גוג ומגוג (יז) שיבוא עם ע' אומות וילחם על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), וזה נרמז במלת "על "כן יאמר (יח) לעתיד לבוא, דאיתמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד) שהוא על מלחמות (גוג ומגוג) לעתיד, "כנמרד "גבור "ציד "לפני ה', ר"ל על ה' ועל משיחו, ולכן במזמור שלפניו (תהלים א ה) אמר "על "כן "לא "יקומו "רשעים "במשפט, על דור הפלגה שנקראו "רשעים "להפלגת "רשעם, ואחר כך באנשי סדום שנקראים "חטאים, וז"ש "וחטאים "בעדת "צדיקים, וחוזר ומפרש שהיה אברהם יורש אותן ל' אומות שנחסרו מן ע' אומות של דור הפלגה (תהלים א ו), "כי "יודע (יט) י"י "דרך "צדיקים זה אברהם, "ודרך "רשעים "תאבד שהן דור הפלגה, לכן אמר מיד מזמור למה רגשו (תהלים ב א), שהוא על מלחמות גוג ומגוג שהוא מגלגול דור הפלגה, ומלחמות ארבע מלכים של אברהם (כ) שנעשה עפר שלו חרב (ישעיה מא ב), וכן יהיה לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ט ע"א), וכמו שהיה אברהם מנצח ארבע מלכים, כן לעתיד נכללין בו כל ארבע מלכיות (כא). והנה היה אברהם בימי נמרוד (כב), כמו חזקיה בימי סנחרב וכן משיח בימי גוג ומגוג, ולכן איתא במדרש (במ"ר ) ד' הן שבא להם החכמה מעצמה ולא היה להם (כג) שום רב, "איוב "אברהם "חזקיה "משיח. והענין (כד) כי גלגול תרח (כה) אבי אברהם שהיה בימי נמרוד הפלגה היה איוב, ונרמז (בראשית יא לב) וימת תר"ח "בחרן (בראשית יב א) "ויאמר "י"י "אל, ר"ת למפרע "איוב, ולכן נרמז בפסוק (במדבר יג כ) היש בה "עץ זה איוב (ב"ב ט"ו ע"א), שהגין אחר כך "כעץ על שהיה מתחלה "עובד צלמים (כו), ועל אברהם איתמר (תהלים א ג) והיה כעץ (כז) שתול "על פלגי מים, שהציף (כח) ים אוקיינוס ע' אומות של רשעים הנרמזים ברישא דקרא "הפלגה "סדום (כט), וחוזר ומפרש הל' אומות השלים אותן אברהם, "אשר "פריו "יתן (ל), זה ישמעאל שבו השלים י"ב (לא) נשיאים, ועליהו לא יבול, זה יצחק (לב) שהשלים שני גוים יעקב ועשו, "וכל "אשר "יעשה "יצליח, אלו (לג) י"ו בני קטורה, (תהלים א ד) "לא "כן "הרשעים זה דור הפלגה (לד) שנחסר' ל' אומות מהם, שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, שכן הרג אותם אברהם במוץ שלו בעפר שזרק עליהם, ולפי שהיה אברהם (לה) דיוקן תרח אביו, שנתגלגל אחר כך באיוב שהיה מן "יבמה (זוהר ח"ג רט"ז ע"ב) (לו), הוצרך הקב"ה לרמוז בכאן גלגול איוב, ואמרו "לך "לך מארצך, ר"ל כשהיה אברהם בר מאה שנין כמנין "לך "לך, אז זכה איוב להצטרף ולהתגלגל ולבוא לזה העולם, ולכן היה דומה איוב בענין זה לאברהם שלא היה לו רב, רק (ב"ר פס"א א') מעצמו היו שני כליותיו נובעות כמין שני רבנים, וכן חזקיה בימי סנחרב נדמה בזה לאברהם, ואתמר גביה (ישעיה ז טז) בדעתו מאוס ברע (לז) ובחור בטוב, וכן משיח בימי גוג ומגוג "והריחו ביראת ד' (ישעיה יא ג), כי ג' המה בדרגא חדא, וסודו מא"ח רחוק (משלי כז י) בקליפה (לח) "משחית "אף "חימה, ובקדושה ג' אבות אלו שהם מתגרין בג' גוליירין בישין אילין. והנה בקעת דורא (לט) שם העמיד נבוכדנצר צלם (סנהדרין צ"ב ע"ב), כי משם נבראו עגבותיו (מ) של אדם הראשון (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולכן נקראת שמה שנער ששם ננערו כל הקליפות, נקרא בבל (מא) שנתערבו שם הרבה ניצוצות טהורות, ולכן היה עיקר (מב) תורה שבעל פה בבבל (סנהדרין כ"ד ע"א). וזה סוד אזכיר "רהב "ובבל (תהלים פז ד) (מג), כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות תקועות שם (מד), עד שהוצרכו ישראל לירד למצרים להוציא משם הניצוצות טהורות, ומזה הטעם הוצרך אברהם לירד למצרים, כי כבר אמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ (בראשית יג יז), התהלך דייקא (עיין בביאורי) (מה) והיה תמים להוציא הניצוצות התקוע בארץ ממש, כמ"ש (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך "בארץ "לא "להם, שרמז בר"ת בל"ל, כדאיתמר גבי בבל כי שם בלל ד' (בראשית יא ט) (מו), לכן אמר אזכיר "רהב "ובבל, שבבל נדמה לענין זה למצרים שהיו שם ניצוצות טהורות, וכמו שלא היו יכולין ישראל לקבל תורה שבכתב "עד "אחר "גלות "מצרים, (התיבות המנוקדים הגהתי בפנים), כן גם כן לא יוכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה, עד שהיו בבבל שם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד ירידת אברהם למצרים שהיא היתה עבור תורה שבכתב, זכר בתורה בענין ד' מלכים שהיו בעמק המלך, על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל, שם זכו ישראל לקבל תורה שבעל פה, וזה סוד שרמז בזה הפרשה והריגת המלכים (בראשית יד יד) וישמע אברהם כי נשבה אחיו (בראשית יד יב) ואת כל "רכושו "בן "אחי אברם, שכתב האר"י ז"ל בספר כוונת שהוא ר"ת "רבא, שבאותו פרק נתכונן (אפשר צ"ל נתכוין) אברהם להוציא ניצוצות של "רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מאי עניינו לכאן. אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה שזכו ישראל בימי "אביי "ורבא (מז) שהיו בבבל, כמו שבירידה ראשונה של מצרים נתעסק להוציא קבלת תורה שבכתב ביציאת מצרים, כן בפרשה שלאחריו בהריגת ד' מלכים, נתכונן לקבל תורה שבעל פה, ולכן אמר במזמור (תהלים פז א) ביסודת"ו (מח) על הררי קדש, על ניצוצות הקדושים שהם בארץ ישראל, כמ"ש (תהלים פז ה) ולציון (מט) יאמר (נ) "איש ואיש יולד בה, כי שם "יסוד "של (נא) קדושה:

במדרש תהלים (שוח"ט) מזמור א' (א-ו) הובא בעקדה ריש שער י"ב וז"ל, (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך זה נח, בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה, (תהלים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצות שניתנו לו, ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהבין דבר מתוך דבר אמר למה צוה הקב"ה להביא מן הטהורות ז' ז', אלא להביא מהן קרבן. (תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בתיבה על פני המים, אשר פריו יתן בעתו זה שם, ועליהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת. (תהלים א ד) לא כן הרשעים זה דור המבול, כההיא דתנינן (סנהדרין ק"ז ע"ב) דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, (תהלים א ו) כי יודע ה' דרך צדיקים אלו נח ובניו. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. ונראה לי לבארו כיד ה' הטובה עלי, ומקודם נקדים לבאר הפסוקים בתהלים (קי"ג) (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, (תהלים קיג ה) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, (תהלים קיג ו) המשפילי לראות בשמים ובארץ, וגם הפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, על פי שראיתי בשם מהרי"ט שמפרש הפסוק (שמות כ ג) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. דעל פני אין לו ביאור לכאורה. ומפרש הוא ז"ל על פי זה, כי טעות דור אנוש היה לעבוד לצבא השמים, באמרם כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, וחשבו כי זה כבודו ית' (עיין רמב"ם הלכות עכו"ם פ"א ה"א). אבל הוא טעות, כי אין חולקין לעבד כבוד במקום רבו ובפני רבו, רק שלא בפני רבו, וכן הדעת נותן כי לפני רבו הוא אפס ואין, וכמו שמצינו (שבת נ"ו ע"א) דאוריה מורד במלכות הוי, משום דאמר בפני דוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). ואם כן לפי זה אצל השי"ת הוי הכל בפניו, ואסור ליתן כבודו לאחר. וזה אמרו ית' לא יהיה לך אלקים אחרים, ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, לזה אמר על פני, ר"ל כי הכל היא בפני ולא שייך זאת, עד כאן דברי מהרי"ט. והיינו רם על כל גוים ה', ר"ל כמו כי גדול שמי בגוים אמר ה' (מלאכי א' י"א), ואמרו רז"ל (מנחות ק"י ע"א) דקרו ליה אלהא דאלהא, רק טעותם במה שעובדים לכוכבים ומזלות, הוא באמרם כי על השמים כבודו, כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, אבל עפרא לפומייהוו כי מי כה' אלקינו אף שהוא מגביהי לשבת, מכל מקום משפילי לראות בשמים ובארץ, ואם כן הוי הכל בפניו ולא שייך זאת כנ"ל. וכן הוא ביאור הפסוק אך צדיקים יודו לשמך, ר"ל דישראל שנאמר בהו (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים, רק לשמך יודו ולא לזולתך, ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, לזה אמר כי ישבו ישרים את פניך, כי יודעים כי מלא כל הארץ כבודו ותמיד הם לפניך, ובפניו לא שייך זאת וכו'.